טעימות

הבוקר שלי התחיל בצהריים. אני יושבת עם הלפטופ בסלון כששותף שלי יושב בשולחן ליד ולומד. מידי פעם אנחנו מעבירים חילופי דברים. אני משתדלת לא להפריע לו אבל מידי פעם שואלת את דעתו על דברים. זה נחמד לא להיות לבד. זה גורם לי להזיז את עצמי לעשות דברים. יתכן שזה פגם בייצור. והכי מוזר זה שככל שאני מתבגרת אז הופך להיות יותר ויותר קשה. יש את העניין הזה של "התבודדות" ביהדות, בנצרות, אולי גם בבודיהזם?! אני חושבת שאם הייתי מנסה את זה הייתי מתחרפנת. בלי אנשים, בלי מחשב, בלי מוזיקה. זה בטח אומר משהו על עצמי. גם כדי לקרוא ספר אני צריכה את השקט הנפשי כדי להתחיל, לכן אתמול בלילה זה לא היה אופציה.פעולות כמו לבשל ולנקות יכולות להיות גם אופציות טובות אבל אני צריכה להתחיל אותן לפני שאני נכנסת לתוך הרגשת הדיכאון הזו ואז בעצם למנוע אותה. או שפשוט למצוא כבר אהבה! אז בהצלחה לי... מחכה כבר למוצ"ש }{