לפני 14 שנים. 6 בדצמבר 2009 בשעה 21:39
תמיד יש את הפחד הזה שלא נשלים לפני שיגמר אבל לא ממש מביאים את זה לתודעה. והנה זה קרה. למרות שממש לא התכוונתי להכאיב לך ועכשיו שם למעלה את בטח יודעת את זה. את זו שנתנה לי להכיר מקרוב יותר את העולם הזה ואת המסיבות ובעיקר את אחד החברים הקרובים לי ביותר ועל כך אני מודה לך עד מאוד. אדוני הזכיר לי הבוקר שיר יפה שדווקא עכשיו הוא נראהלי מתאים: