כן כן, זה רעיון גרוע לכתוב בלוג בנושא, או בכלל לכתוב בלוג פה. או בכל מקום אחר כנראה. כי מתישהו מישהו יכיר אותך וידע על מה ועל מי את בעצם כותבת. אבל עכשיו אני מרגישה צורך לכתוב כי לבד לי מידי. ז"א לבד זה בדר"כ לא רע, אפילו טוב מאוד. היום בצהריים הרגשתי מאוד חזק כמה אני אוהבת את הלבד שלי בדירה שלי עם החתולה השטנית שלי. אבל עכשיו 21:48, ראיתי את כל הסדרות האפשרויות באינטרנט וכן, קצת לבד לי. ולא כ"כ בא לי.
בא לי שתבוא. אולי תבוא? הממ זה מספיק. אני לא אספר יותר מזה. לאחרונה אני מוצאת את עצמי מחפשת את השיר שבדיוק יתאר איך אני מרגישה בתוך מערבולת הרגשות הזו אבל די ברור שאי אפשר למצוא שיר שיענה על זה אחד על אחד שאפילו חשבתי לכתוב אחד בעצמי שאולי יעזור לי להבין מה הולך בתוכי. בכל מקרה, עד שזה יקרה אני מצרפת פה שיר שמציג באופטימיות את הלבד הזה שאני מדברת עליו.
למרות הפרסומת שלפני הביצוע העדפתי לצרף את הביצוע הזה של איטן כי אני רוצה שתקשיבו למילים. :)
