גבול

רואה אותה כל יום, באותה שעה.
אשה זקנה שמוציאה את עצמה עם חגורה בלתי נראית לסיבוב היומי שלה בחוץ.
הסיבוב שלה מסתכם בישיבה על כסא שידע ימים טובים יותר,
ישבנים צעירים יותר.
נראה כי הכסא יודע שישבנה הקמל של האישה, הוא התפקיד שאליו הכין עצמו כל חייו.

אישה זקנה יושבת ושואפת את מנת האוויר היומי שלה, שמהולה בטח בזכרונות,
בעיקר רחוקים.

על מה היא חושבת?במי היא נזכרת?
באהוב ישן,בטעות גורלית שעשתה או אולי רק נהנית מהאוויר הצח,
שמהווה ניגוד חד כל כך לאוויר הדחוס אצלה בבית.
אוויר של בדידות.

נראה לעיתים ,שכמו בסנדק, נשמתה תתאחד עם הרוח וגופה יקרוס ויפול מהכסא.

אשה זקנה הופכת לאשה צעירה כשהיא מטפלת בצמח הפלפלים בגינה הציבורית.
או אז,היא מזדקפת, נעה בחן, בגמישות, ממלאת בקבוק קולה ריק במים,
ומשקה בעדינות ובמסירות את צמח הפלפלים.

אולי זו הדרך היחידה שלה, להרחיק את מלאך המוות.
משהו עוד צריך אותה כדי לחיות.