לסוסתי

באמת הגיע זמן שאני אסביר למה בחרתי כינוי זה.כולם מכירים את "שיר השירים".ידוע שחכמנו(רבי עקיבא) אמרו עליו :"קודש קודשים"וביטלו ממנו כל פשט.על כן לא אתיחס לשום פרוש חילוני.
אבל קים פרוש רבני שכן מתיחס לפשט.הוא פרושו של המלבי"ם(הרב מאיר ליבוש זצ"ל)שניקרא "שירי הנפש" על יד פרוש אחר מליצי כמו שאר החכמים.
הסיפור פשוט אבל מאד נוגע ללב.רועה ורועה אוהבים זה את זו.בדרך אליו,היא נתפסת על ידי חיילי המלך שלמה שהבחינו ביופיה הטבעי,הפראי,והביאו אותה לארמון המלך.שם,בנות ירושלים(שם מליצי לנשי שלמה ופלגשיו,אלף במספר)מכינות אותה להופעתה לפני המלך.היא מצליחה לברוח עדיין לבושה ומקושטת כמו בארמון ומגיעה אצל אהובה הרועה במדבר.אז הוא אומר לה:"לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי"...מה עשו לך...מה רצו לעשות לך...

המשך יבוא

לסוסתי אני מיחל.אני שורק לך.בואי למדבר,לחום הכבד של ערבות יריחו.נמצא מקום,רק חול,אבנים ושמים,רחוק,רחוק...רוח קליל על כל גופך,זנב הסוס תקוע למקומו!...הולך אחריך ומצליף בשוט...את צועקת,צהלת...דרך הזרה,למעינות עין גדי...מים קרים על העור שסבל...אור וצל...גן עדן...
נו!

איך הצלחתי או נכשלתי לכתוב "ponygirl"?הרי אחד הדברים שמפרעים לי ביותר בקהילה הוא השימוש בשפה זרה לנושא המענין אותנו ביותר.
אבל,נעזוב...רציתי לדבר על היופי הסורראליסתי של סוסה אנושית בנוף מדבר...כמה אנו רחוקים מהמרתפים האפלים,מהמבצרים המאימים...שמש,אויר,אור...רתומה על עגלה קלה,היא מתאמצת...עוד פסיעה,עוד פסיעה...הזנב התקוע בין חמוקי ירכיה לא נותן מרגועה לתשוקה...איזו מסירות נפש...

כל כך הרבה זמן עבר מאז המאמר אחרון שלי .רציתי לכתוב נובלה בהמשכים:O בארץ הקודש,בדומה לטוביה החלבן בארץ הקודש...אני עוד אחזור אליה...אבל אני מרגיש קושי מסוים לכתוב באתר,איסורי מצפון...למשל,רציתי לשפר הפרופיל שלי,מצאתי תמונה מאד יפה,להדגים מה אני מחפש;אבל מבחינה דתית,זה לא צנוע,אפילו שפה,היא תחשב לרגועה מאד...המשך יבוא...

כמו שהבטחתי אתחיל בנובלה "O בארצ הקודש".בעצם הן שתי נובלות שזורות זו בזו,שהשניה היא "הבת של O " שעלילתה אחרי ביאת המשיח.הפרק של היום שייך ל"בת של O"

עבד עברי מצליף בשוט על אחוריה של שפחה כנענית עקודה ובוכה,מתפתלת לכאן ולכאן,להמלט מהשוט.אדונו של העבד מעודד אותו:יותר חזק!תגיע למקומות שהיא מסתירה!
העבד כמעט יוצא מגידרו...
האדון:קח אותה מהר,לפני ש...האדון מרים את השוט שנפל על הרצפה ומצליף על שניהם.נשיו של האדון היו שם וראו הכל ומתנפלות עליו.
קם העבד עברי ואומר לאדונו:למה הכית בי,אני לא עבד כנעני ואתה יודע את חומרת המעשה!עבד עברי,אסור להשפילו!
האדון:האומנם לא נהנת?האם זה לא הכפיל את חוזק קשתך?
עע:אמת.אבל גם הרגשתי השפלה.גם נתת לנשותך לצפות בכל המעשה.
מתירים את החבלים של השפחה כנענית,ומורחים שמן בלסמי על פצעיה והולכת לה לסבלותיה.
האדון:הצדק אתך;לא הייתי צריך לתת לנשיי להיות שם,גם מבחינתי:חובה לקנא לנשותיו!המצב הזה החדש מאז ביאת המשיח בלבל כל המוסכמות...כל החופש הזה,אומנם עם הגבולות שלו,עושה אותנו לתירונים.גם דיני טומאה וטהרה שחזרו,כל זה גורם בלבול גדול.גם הת.ע.ר.ך.(b.s.d.m.) שיצא מהארון וב"ה החליף את הגאווה...אנחנו עדיין כמו שתויי יין במציאות החדשה.לא אחזור על שום השפלה אפילו אם אתה מסכים.!מבקש סליחתך!אומנם יודע אני שאתה לא כל כך תמים.אמרת למה לי לטרוח חצי החיים כדי להגיע לאיזה שיא של אורגיה על סיפון יאחטה מפואר אם מה ששמענין אותי באמת זה רק האורגיה?יותר קל לגנוב ולהמכר על ידי בית דין לאדון כמוך המבין לליבי ולו שפחות כנעניות כך שבמצותו ובלי לעבור על איסור שפחה אוכל להשיג את מבוקשי.בלי לעמול עמל מפרך של מי שרוצה לעלות על סולם חברתי שפסגתו סיפון יאחטה עם קצפת של מי ומי...או אפילו חדרים אפלים בטירת OOOOOOOOOOOO
המשך יבאו

חוץ מהצד הלימודי של המקורות התורניים של התענוג מתוך עיקוד...(bdsm),רצוני לנסות לפתוח אופקים חדשים אלה לציבור הדתי.בשליטה עצמה(וגם של נשים על גברים) אין כל כך הרבה בעיות,מה שקשה זה ההתר הגורף שהחברה החילונית מרשה לעצמה:כל מה שבהסכמה מותר חוץ מיחסים עם קטינים.ומכוון שהקהילה הbsdmית רואה עצמה כשוטה,היא נוטה להתיר את הכל:אשת איש,משכב זכור,נידה...מתוך הרגשה שאם כבר;אז כבר.
וזה לא נכון:אפשר לשמור על דרך חיים דתי ולהנות מעולם השליטה(או הכניעה).לנשוים,אפשר ללמד,לפתות את הבן(בת) זוג.בודאי זה לא קל:הדמות של הבן(בת) זוג מעוגנת בטוטמים וטבוים של התת-הכרה(דמות ודימוי הורים)אבל כדאי לנסות,אפילו בעזרה מקצועית(פסיכולוג...אני חושב שהחבר "פסיכאטר מופרע" יכול לתת עצות טובות למטרה זו)
לרווקים,קיים הקושי על עצם הקשר לפני הנישוים,אבל יש פתרונות,לא מושלמות אומנם אבל מצמצמות את האיסורים.
כל זה,באמת חשוב כדי לפתוח הדרך לציבור הדתי להתנסות עם העוצמות הרגשיות האלה.הרי בקבלה ובחסידות,מדובר הרבה בשפחה כנענית,בעבד כנעני,בעבד עברי,באמה עבריה אבל כמשלים למצבי התפתחות הנשמה.אניטוען שבלי להתנסות באופן מעשי,גם המסר הרוחני לא ניקלט,לא מופנם.כדי לקבל את ההשראה הגבוה ביותר נחוץ ההתנסות הגשמית ביותר.זה נראה קצת שבתאי,אבל אם נזהרים באיסורים,צדיקים ילכו בה.
עוד מעט,אני אכתוב נובלה בהמשכים,להדגים את הילכות עבדים בזמננו:O בארץ הקודש

למה אשת איש שמתוך נשואים יותר חמור מסתם "משויכת".מתכוון נשואים על פי הרבנות,לא נשואים אזרחיים(כמעט לא קיימים בארץ).כולם (בערך...)מבינים שביום כיפור יש מה שהוא מיוחד,והמיוחד ביותר ביום כיפור הוא ההתחלה:אמירת:"כל נדרי".מתירים את הנדרים...מה כל כך חשוב נדרים?הנדר במהותו הראשונית,הוא בעיקר הקדשת קורבן למזבח בבית המקדש.צריך לקיים הבטחה...מילה היא מילה...אם לא מקיימים,הכל הפקר,אנדרולומוסיא...יום כיפור,בין השאר,בא להזכיר את זה...יום הקדוש ביותר של השנה קשור לנדרים...
בחופה,החתן אומר לכלה:"את מקודשת לי",בטבעת שהכלה עונדת על אצבעה,הכלה מסכימה להיות מוקדשת(בדומה לקורבן,אי אפשר להאמיר למשהוא אחר)לחתן,רק לו ואסורה לכל העולם.רק גט יכול להתיר אותה:עיקר הגט,כשהבעל רוצה לגרש את אישתו(לפני בית דין,בעדים וכתוב בגט שהוא מוסר לה),הוא:"...את מותרת לכל אדם."
מקווה שמה שכתבתי מוסיף משהוא.בזמננו הכל בשגגה...

מחפש שפחה על פי ההלכה...

לסוסתי ברכבי פרעוה...

אנסה להסביר למה "אשת איש" כל כך חמורה.(זה גם המשך לle jour ou la pluie viendra עם החברה שגיליתי שהיא נשואה):האיש מסכן את עצמו הרבה יותר מהאישה כשהיחסים מסודרים מבחינה חברתית כמו נשואים.האישה היא השדה שהוא מזריע בה,מביא את הצוף שלו(אהבתי הבטוי),את התמצית שלו,את האפשרות לחיי נצח שלו במקום אחר,בשדה שהוא האישה,הוא שם את עצמו פיקדון אצלה.
לעומת זה,האישה מזריע בתוך עצמה,היא היא השדה של עצמה,לא מביאה את עצמה למקום אחר.אם היא שומרת על הפיקדון של בעלה;מה טוב,הרי חיים חדשים...
אבל אם היא מביאה זרע אחר בתוכה,אז..."ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו".מי שמתיר לאישתו להיות עם גבר אחר;זה פשוט התאבדות,לפחות מבחינת חיי נצח שלו.מה שאין כן אצל האישה,היא רק בתוך עצמה,לא חוץ לעצמה כמו הגבר.
תגידו:מה זה משנה נשואים או לא?לפעם הבא אנסה גם להסביר אבל בינתיים כאב לי על אותה חברה ועל בעלה.אפילו שרק התכתבנו כמה פעמים באתר ועקבתי אחרי הבלוג שלה.

כאב לי על אשת איש שיש לה אדון אחר חוץ מבעלה.וגם על שהיא אבודה בשילי(אני כבר לא יכול לכתוב לה ישירות).אני חושב שיש טעות יסודית אצל רוב החברים והחברות שבאתר זה:אנחנו לא יכולים להיחשף כי החברה הרגילה רואה בתענוגים שלנו(אני מקווה למצא חפצי באתר)תאבו רציני.המשך יבוא.