מבוכים ודוקרנים

(לצערי הפוסט הבא לא מתאר שום אירוע שקרה במציאות, הוא כולו פרי דמיוני.)

השעה 6 בבוקר, אני פצוץ על ממריצים במינונים אולימפיים ומחליט לבקר בכלוב אחרי שלא ביקרתי בו תקופה די ארוכה.
ניגש לקרוא קצת בלוגים, אבל מבין שהממריצים מעדיפים שלא באמת אקרא, אלא רק ארפרף ואשוטט, אז בעיקר שוטטתי וריפרפתי, עד שהגעתי לבלוג המרתק של 'קרולינה 35 {שולטת}'. הכתיבה הסוחפת של קרולינה ניצחה את הממריצים, עצרה את השוטטות, הכניעה את הפרעות הקשב, ושאבה אותי לקריאה רציפה של כל 24 הפוסטים שפרסמה עד אותו זמן. (15 סיפורים, 7 פוליטיים-חברתיים ושני שירים)
כל פוסט הוא יצירת מופת ובסיום קריאת כל פוסט, הערצתי את קרולינה כמעט כפול משכבר הערצתי אותה בפוסט הקודם, ככה שאחרי שקראתי 24 פוסטים שלה, ההערצה הפכה לסגידה.

מהבלוג עברתי כמובן לפרופיל שלה וראיתי כמה תמונות, אומנם מעטות, ועם פנים די מטושטשות, אבל אחרי שגם ככה כבר הערצתי אותה רק בזכות כתיבתה, לא היה צורך ביותר מכמה פיקסלים שרק יעזרו לי להאמין שהיא באמת קיימת. אני מעריך שאם הייתי נתקל באותן תמונות במקרה אחר, הייתי מתעלם מהן, אבל במקרה הזה החיבור של התמונות עם הטקסטים הפכו אותה לאלילה בעיניי.

דקות ארוכות חשבתי איך לפנות אליה, מה לכתוב לה, ידעתי שאני חייב לעשות הכל בשביל שההתנסות (המלאה) הראשונה שלי בשליטה תהיה תחתיה, לא יהיו עוד הזדמנויות להשלט על-ידי מישהי שאני כל-כך מעריץ כמו שהערצתי אותה באותם רגעים. כל-כך רציתי שזו תהיה ההתנסות הראשונה שלי, להתמסר באמת, ללא שום ספקות או חששות, כל שתבקש אעשה באמונה מלאה. היא אלוהים ואני אברהם אבינו בסיפור עקדת יצחק.

תוך כדי שאני יושב ומתלבט-מתחבט בנושא, אני קופץ חזרה לבלוג שלה לקריאה חוזרת של חלק מהקטעים, ופתאום אני מרגיש שמשהו זוהר מולי בחלק העליון של המסך, בתיבה של המשתמשים המחוברים, ואני רואה שהיא מחוברת עכשיו! פאקינג התגלות אלוהית עבורי. היא, ממש היא, קרולינה, מחוברת עכשיו לכלוב. רק לפני שעה הבנתי בפעם הראשונה איך זה מרגיש להיות דתי, וכבר אני זוכה להתגלות של האלילה שלי מולי? החלטתי שאני חייב לכתוב לה כמה שיותר מהר, ניגשתי לעמוד שליחת ההודעה ופשוט שפכתי בפניה כמה אני מעריץ אותה, למה אני מעריץ אותה, וכמה אני רוצה שההתנסות הראשונה שלי תהיה תחתיה ורק תחתיה, כי רק תחתיה אוכל להתמסר טוטאלית.
*קליק* לשליחת ההודעה לפני שאתחרט, ואז דקות ארוכות של מתח וריפרשים בלתי פוסקים בציפייה להודעה נכנסת חדשה.

עשרים דקות עוברות, *ריפרש* נוסף - יש הודעה חדשה! מנסה שלא להתמוטט מהמתח, ניגש לקרוא את ההודעה, ומתמלא אושר -- אושר אמיתי, כמו זה של הברסלבים (הקבלה אחרונה לדת, מבטיח) -- היא עברה על הפרופיל שלי וראתה שאני מתכנת, הסיקה מזה שאני יכול גם לתקן מחשבים, כתבה לי שהמחשב שלה מרעיש ושאגיע מיד לתקן אותו. כתבתי לה שאני יוצא.

-המשך יבוא, אולי. בינתיים אנסה להאמין בבולשיט של מחשבה בוראת מציאות כדי שאולי, בוקר אחד, פצוץ על ספידים או לא, אמצא את עצמי בסיטואציה קרובה לזו.