תמיכה

עכשיו אני יכולה בהחלט להרגע.
עכשיו יש לי נעליים אביביות-קיציות מ-ה-מ-מ-ו-ת!!!
מי שמכיר אותי יודע שאני לא מסתכלת למטה תוך כדי הליכה, אבל היום... מאז קניית הנעלים... ראש למטה (מה אני יעשה? נעלים מהממות ונעליים זה לרגליים לא לעיניים...)
נעליים פשוט מושלמות! עור רך (סגנון זמש) עם כתמים תכולים וירוקים (לא עיגולים! כתמים! כמו המבחני צורות...) גם טיפ-טיפונת חום, עקב סיכה של 11 ס"מ נראה לי, בלי שפיץ מקדימה (אין לכם מושג כמה קשה למצוא כאלה)... ועושת שמח כזה כשרואים אותן....
פשוט...פשוט מ-ה-מ-מ-ו-ת!!!!
אם הייתי פרחה מהשוק הייתי אומרת מאממות עם מחוות יד... ועצם העובדה שאני אומרת "אם הייתי פרחה מהשוק" ק בשביל להדגיש את העניין אומר הרבה!
אם הייתי יכולה לגמור מנעליים... :)))

ועכשיו... פסח נגמר... הדבר היחיד שאני אוהבת בפסח חוץ מארוחת ליל הסדר זה המתנות... מעבר לזה זה סתם עצבים והאוכל בחול המועד לא טעים כל כך... בטח שבטח שלא במלון!
איזה כייףףףףף ונעייםםם בחוץץץץץ
והנעלים החדשות המהממותתתתתתת (קצת חוזרת על עצמי מהתלהבות לא?(

תודה על הנעליים :)

אני אוהבת את החברים שלי.
אבל ראבק! לאחת מאיתנו אסור לתת לשתות! פשוט אסור!
כשהיא לא שותה היא אחת המתוקות (אולי קצת פרחית לפעמים אבל... ניחא), היום נראה לי היא חיסלה כמעט בקבוק וודקה שלם לבד... החלטנו לשחק קצת משחקי קלפים שטוטיים כאלה... ויא אללה... כמו שיש את אלו שלא יודעים להפסיד בכבוד... יש את אלה שלא יודעים לנצח בכבוד.... תכלס המשחק לא עניין אותי אז אני עשיתי משהו אחר תוך כדי... אבל יא אללה... להתחיל לקפוץ, לצעוק ולרקוד במקום בקולי קולות כי ניצחת סיבוב זה לא לעניין לדעתי...
ראיתי על בעלי שזה מעצבן אותו ויישר כוח לו שהוא עוד אומר לה "יפה מאוד ילדונת..." או משהו כזה... אבל היא במקום להגיד תודה ולהמשיך הלאה לסיבוב הבא ממשיכה לקפץ מולו בסגנון "נה נה ונה נה"... התחשק לי להעיף לה כזאת סטירה! וכשהיא מפסידה בסיבוב אז היא עושה פרצוף עצבני ונעלב ולא מוכנה לדבר עם אף אחד... הילדה מבוגרת ממני בכמעט עשור אבל היא מתנהגת כמו ילדה קטנה! האחיינית שלי שביקרה אצלנו קצת היום (מלא אנשים עברו אצלנו ל"על האש" מאולתר...) היא בת שנה וחצי מדברת רק בהברות (שעה ניסיתי להבין שהיא רוצה שאני ירים אותה להסתכל על העץ מקרוב!) והיא יותר בוגרת... נראה לי... טוב אולי אני מגזימה... אבל לא בהרבה...

אבל מילא... אני לא רואה אותה כל כך הרבה כי בכ"ז היא נכנסה ל"קליקה" שלנו רק בזכות היותה בת זוג של אחד החברה...מה שבעצם מפריע לי באמת.. זה שהיא גורמת לכלבונת הקטנה שלנו להתחיל גם להתנהג ככה...

ערב חג ארוך זה לא הקטע שלי... טוב שאני באה ממשפחה חילונית שעושה את ליל הסדר בגרסא קצת אחרת... יותר להזכיר דברים ולפתוח דיונים על זה...
השנה אחי החליט שהוא רוצה להעביר את הסדר... סבבה... הרבה יותר מצחיק (אבא לא להיעלב...)!
הגענו ל"מכות" (תמיד נחמד ;)) ואחי... אוחח כמה פליטות פה לא רצוניות יש לך... טוב שאני כמעט ולא מתאפרת למה אחרת כל האיפור היה נמרח לי מרוב צחוק!
האוכל כמובן היה טעיםםםםם (אין מה לעשות... אמא מבשלת בנזונה)
בסוף נשארנו עד אחת בלילה בערך... (לא הסדר היה ארוך... אלא השיחות שאחרי...)

ומחר... מחר יהיה יום כייף... לונה-פארק... ים...אולי קצת קניות בבוקר לפני שיסגרו את החנויות.... ובערב... בערב יהיה כיףףףףף....

פתאום אני מבינה שמחר אני לא עובדת! :)))))
מחר שישי ויש לי יום חופש! איזה כיף! כבר חודשים שאין לי חופש בשישי!
כיף כיף כיף

אוחחחחחח! בעעעעעעעעעעעעעעעע!
זהו פה צעקתי. כבר יותר טוב 😄
האורחים האלה!!! מה לא ברור ב"אני מתנצלת (לא באמת כי אתם קקות של אנשים) אבל החדרים שלכם לא מוכנים ולצערי אין לי הרשאה לתת לכם חדר אחר (אשמתכם שיש לכם וי אי פי)" או ב"אני מתנצלת (כן בטח) אבל מכיוון שהגעתם בשעה הזאת (כמעט עשר שעות לפני צ'ק אין!) אני מחוייבת לחייב אתכם על לילה נוסף (כי אתם אידיוטים שלא טרחתם להודיע שאתם מגיעים מוקדם ולקבל את החדר בעלות של חצי לילה ולפעמים אפילו פחות מזה...)

עלק משמרת לילה שאני יכולה לנמנם או לקרוא או לראות סרט בטלוויזיה... ישבתי אולי שעה סה"כ עם סה"כ של שלוש סיגריות!!! ואני מעשנת כרונית!

פשוט חוצפה!
והקב"טים החדשים האלה... שלא נדע צרות! מה אתה שואל אותי מה התפוסה במלון? לך תבדוק בפידליו!!!
ומה זה החוצפה הזאת להגיד לא שאסור לי ללכת לשירותים?!?!?! למה מי אתה בכלל יא חתיכת אפס מושתן? (היה מת להיות אחד כזה...) התפקיד שלך זה לשמור על הקבלה כשאני עוזבת אותה! התפקיד שלך זה לענות לטלפון כשהוא מצלצל! בטח שבטח כשהמנכ"ל והבעלים והפמלייה מזורגגת של כל ההנהלה ישנה במלון!!!

שישרפו כולם!
זין על המשמרת הזאת!
אני יוצאת לעשן!

פשוט שיא החוצפה!
תמיד מרתי שהנעליים של מדי העבודה הם זוועה אנושית! 2 הדברים היחידים שטובים בהם זה שהם עשויים מעור ושהם שחורות, אבל עדיין.. נעליי סבתא סגנון שנות החמישים ולא נוחות בעליל (למרות שיכול להיות שאני מרגישה יותר בנוח על עקבים מאשר על נעלים שטחות ועוד כאלה שגורמות לרגל שלי להיראות שטוחה ורחבה!)
לפני שבועיים בערך המלון חילק נעליים חדשות בדגמית חדשים... היאח הידד (בציניות כמובן) למרות שהנעל יותר אסטטית לעין היא הרבה פחות נוחה. ולמרות שאמרנו את זה גם למנהלי המחלקות וגם למנכ"ל (כן, כן פניתי למנכ"ל) נאמר לנו חד משמעית שמי שלא לובש את הנעליים "דמו בראשו" (ציטוט ישיר של מנהלת המחלקה)!
עכשיו אני אישית דוגלת בטיפוח אישי (אוהבת לטפח את עצמי וביננו מגיע לי... שלמות לא בא בקלות אתם יודעים) וככמה ימים שכואב לי ברגליים מהנעליים הנוראיות הללו!
אתמול עוד סבלתי עד כדי כך שהרגל השמאלית התנפחה קלות!!! (בושה, לא?!) איך שיצאתי מנעלי העבודה אל תוך נעלי הרגשתי טוב יותר ועד שחזרתי הבייתה ויצאתי מהמקלחת חזרה הרגל לגודלה הרגיל (תודה לאל) רק עם פס אדמדם איפה שיש את הגבול של נעל העבודה.
עכשיו יצאתי מהמקלחת רק כדי להווכח שהפס אמנם נעלם סופית אבל איפה שהוא עבר אתמול יושבת בועה קטנה של מים (מתחת לעור!)
ולא רק שהעניין מגעיל אותי אישית ברמות מסחריות... אני עכשיו מנסה לחשב איך לעזאזל אני אמורה לעבודה עם הנעליים האלה שוב!

טוב שיש לי את המייל הפרטי של המנכ"ל (טוב שיש קשרים בעבודה)... ברגעים אלו נשלח מייל למנכ"ל על כך שאני לא מוכנה בשום אופן לעבוד יותר עם הנעליים האלה ואני רק רוצה לראות אותו מפטר אותי בגלל זה (טוב לא במילים הללו בדיוק אבל...קרוב מספיק אפשר לומר) מצד שני... אני די רוצה שיפטרו אותי רק כי אז אני יכולה לקבל פיצויים... מצד שני עם המיתון שיש עכשיו... מי יודע מתי אני אמצע עבודה נורמאלית...

קיצר... מי שיודע/ שומע על עבודה טובה או אפילו עדיף- מי שמחפש עובדים (מה, בקהילה שלנו חשוב לעזור לא?) נא לפנות אלי... יש אחלה קו"ח :))
רק עשו טובה... עבדתי מספיק במכירות ומאסתי בזה...

החלטתי לבדוק משהו בנוגע לזוג נעליים קיציות חמודות מאוד... בעייה היא שיש להן פלטפורמה כזאת ולא עקב כמו שאני רגילה... קצת קשה לי עם פלטפורמות... לא מרגישה יציבה עליהן כל כך... אחותי אומרת לי שזה ממש לא הגיוני שאני אריש נוח ושאני יוכל לרוץ ולקפוץ על עקב סיכה של 12 ס"מ כשאני כמעט ונופלת על פלטפורמה של חמש ס"מ... (אגב אם מישהו מבין למה אחותי התכוונה ויכול להסביר לי אני אשמח... עקב נוח יותר מפלטפורמה לא?)
בכל אופן... החלטתי להסתכל עוד קצת על הנעליים הקיציות שלי ופתאום אני רואה משהו נורא מוזר: לזוג אחד (שהאמת יכול להיראות כקצת פרחי אבל הוא יושב כל כך יפה על הרגל ועושה לי תחת כזה חמוד!) יש עקב שבור!!! עכשיו זה עקב עץ אז זה לא שאני יכולה ללכת לסנדלר ולבקש ממנו להחליף (נכון? עקב עץ יחיד שיש לי) ואין לי לב לזרוק נעליים (כי זה פשע ממש- נוגד כל עיקרון שיש לי לגבי נעליים) אבל גם אין טעם שאני ישאיר אותו... הרי אני לא יכולה ללבוש אותו...
וגם ראיתי שהעקבים של"נעלי העבודה" שלי (נעליים לא מיוחדות משהו ואין לי טעם להשקיע לעבודה כי שם יש מדים עם נעליים זוועתיות משלהם...) כבר נשחקו לגמרי!

לא אין מה לדאוג... אני לא אשאר בלי נעליים, אבל... אבל.. אבל... אהההההה מתסכל!
ועכשיו לעבור עוד מסע שיכנוע מול הבעל על זה שאני צריכה נעליים שיחליפו את אלה?.... אחרי 4 שנים הוא מתחיל להיות חסין יותר ויותר לשכנועים האלה... תמיד יכולה לנסות את השיטה של פשוט ללכת לקנות ולהתמודד איו אחרי שכבר יש לי אותן.... לא?

חייבת למצוא עבודה חדשה!!!
חייבת את זה לעצמי!
לא ייתכן שבגלל המיתון הזה אני מתפשרת על העבודה!
גם השכר הוא לא מה שמגיע לי שלא לדבר על זה שזאת הפעם הראשונה (והאחרונה אני מקווה) שאני עובדת על שכר מינימום וגם השעות האלה עם זה שזה ממש נגד החוק (לא רק שלי.. גם זה של המדינה!) שאין לי כיסא לשבת עליו ושאני צריכה להתחלק בכיסא היחיד בכל המחלקה עם עוד עובדים!!!
היום אני סופר קוטרית וסופר עצבנית בעניין הזה ושוב אומרת לעצמי שאני חייבת למצוא עבודה חדשה!!!
וזה לא שיש לי בעיה בעבודה של 9 שעות יומיות בממוצע... וזה לא שהאורחים הצרפתיים (מי יתן והם ישרפו) הם הבעיה... זה המכלול!!!

...השילוש הקדוש לעבודה המושלמת:
שכר טוב (לא דורשת מעבר למה שצריך למחייה בסיסית... ומה לעשות מחייה בסיסית זה הרבה כסף!)
אתגר (אוהבת שזה לא שגרתי מדי... אחרת אני אשתעמם בקלות, ומה השגנו בזה?)
הנאה (אני אוהבת שכיף לי לבוא לעבודה... שהעבודה תהיה משהו שאני אוהבת או מחבבת...גם מול ו/או עם אנשים זה תמיד כיף)

מסקנה:
חייבת אבל חייבת למצוא עבודה חדשה!!!

נזכרים בדקה האחרונה שיש לכתוב 3 עבודות ועוד לעבור על נושאים אחרים...
וכמובן שלא לשכוח את זה שעברתי היום התמודדות חוזרת עם אמא... הפעם הייתי צריכה להרגיע אותה מהריב הקבוע שלה עם סבתא...
ומסתבר שריב בגיל חמש על המלחיה עם אחותי (אני נצחתי אגב... ברור) לא טפשי יותר מריב על מי אמור להתקשר למי ומתי... נו באמת!!!
נשים בוגרות (אני חושבת... לא?) רבות על מי מתקשרת?

עכשיו אמא כועסת ולא רוצה שסבתא תבוא לליל הסדר, וסבתא כועסת ועושה חרם על אמא... ממש גנון גיל הזהב... בערך...
מעניין אם אני אוכל למצוא את מי שיעשה עבורי את העבודות ואח"כ יתמצת לי את החומר בזמן שאני מפייסת חצי בית?

ובנימה אופטימית....
הגינה (הכמעט גמורה) המושלמת... כמה שלווה היא מעניקה לי... פשוט לשבת על הספה ולהתמוגג מהשקט הנפשי שיש...
כמובן שזה מאוד עוזר לראות את הרקולס ויהושוע רבים על פרידה (אלה הצבים שלנו יא סוטים!)

כמה הצלפות אח"צ לכלבונת... ואני רגועה :))
עכשיו רק בא לי שוקו חם...

הציעו לי לחזור להתנדב באי"ל... כבר הייתי שייכת למערכת המתנדבים שם בעבר ובגלל נסיבות כאלה ואחרות עזבתי...
למה לא חזרתי?
אני כל כך אוהבת את זה!!!
הילדים מדהימים והם מהמתוקים בעולם!
הציעו לי להיות חלק מתוכנית החונכים... ואני רוצה. לא רק שאני רוצה. אני הולכת לעשות את זה!
וכמובן המחנה קייץ.... כמה שאני הייתי מכורה לזה. חזק יותר מסמים.. כמעט חזק כמו בדסמ... אולי אפילו חזק באותה מידה... ומי שמכיר אותי יכול להבין עד כמה זה חזק עבורי...
נפגשתי היום עם הרכזת של ירושלים... מצחיקולה כזאת... חבל שהיא ונילית... לא נורא... לא כולם מושלמים...
עשה לי כל כך טוב... גם השיחה איתה ולשמוע כמובן עד כמה היא מכירה במה שעשיתי וביכולות שלי (עוד טפיחה טובה לאגו שלי :)) וגם הקפה שאחרי עם הבנות של "חדר 12" (שומעת צעקת "והווו" ברקע...LOL)
ממש כת קטנה שיצרנו בשלהי גיל 8... מגיל 8 ידועות כ"הבנות של חדר 12"... או לחילופין "הפדלאות"...LOL אחלה פדלאות שהיינו... היינו מתחילות חצי שעה אחרי כולם ומסיימות שעה לפניהם... והמגריכים שלנו.... אויי כל הזכרונות האלה...
אסור לנו לתת יותר לדברים אחרים להרוס לנו את המפגשים האלה שהיו לנו...
גם היה נורא מצחיק הפגישה עם הבנות היום... כולנו הגענו עם החולצות שלנו...LOL הבדיחות האלה....
השורה הראשונה של כולנו הייתה כמעט במקהלה... צעקה חביבה של "חדר 12 ווהווווו!!!" ואחרי זה "אני השנה אהיה אצל הבוגרים"...
כמובן שכל הבנות היקרות שלחו ד"ש "לחברים והצעצועים שלך... שירחם עליהם מי שיכול"... כנראה שגם הן חושבות שאני מפחידה לפעמים... "בגלל זה אנחנו לא מתווכחות איתך..." ואני חשבתי שזה בגלל שהן יודעות שאני צודקת... כי עובדה שזה נכון...
הן הזכירו לי את החוקים הישנים שתליתי פעם בחדר...
"rule #1: Duble is ALLWAYS right!
rule #2: When Duble is not right, go back to rule #1"

חח מצחיק שזה עדיין בתוקף... ושהן זוכרות את זה... עבר עשור וקצת מאז... :))
ובנימת החגיגות... ב20 לחודש אני אחגוג 13 שנים למתיקות המופלאה שלי.
ב21 זה יהיה 7 שנים לנקיון כפיים מוחלט...
והחיים... משתפרים מרגע לרגע

נזכרת בה לפעמים... גם עכשיו.. אני רואה אותה מולי...
הולכת לישון במלונה הקטנה שלה, הדלת ננעלת מאחוריה, עד לבוקר. עד שנקום.
"לילה טוב כלבה." אני שומעת אותו זורק לאחר יד.
ועוד משהו שנשמע כמו "לילה טוב מאסטר, נשיקה לרגלך וזעקה לאוזניך" לפחות זה מה שאני חושבת שהיא הייתה אומרת... זה מה שהיא הייתה אומרת כשהיה מותר לה לישון בפנים.
נזכרת במסיבת האלויין אצל חברים... תחפושות חמודות ופה ושם בצבצו להם כמה קולרים... כמה ישבנים מורמים... שולחנות מאולתרים מגבים ישרים...
נזכרת בדמעות האלה שלה... כל כך מושלמות... כל כך טהורות...
נזכרת איך הייתה עושה הכל לפני, הייתה מנסה להספיק הכל כדה שמאסטר וליידי יוכלו לשחק איתה כמו שהיא אוהבת.
נזכרת בתחרותיות שלה. בנסיון להציג את כל השאר כלא יוצלחים, כמחרחרי ריב, להציג אותם כמי שמנסים להרוס לה... תינוקת קטנה וחמודה.
נזכרת בצלילים שהייתה מזמזמת לה כשהייתה עושה רצפה...
נזכרת שמדי פעם הייתה עושה את עצמי ילדה רעה בשביל עונש.
ואני נזכרת באהבה העצומה הזאת שהייתה שם.
זוכרת את הפעם הראשונה שהיא גילתה שהיא ישנה במלונה בחוץ.
העלבון הזה שהיא חשה, ההשפלה על זה שמילא לא לישון כמו יצור אנושי, אבל לא לישון מתחת לגג הבית?
נזכרת איך אחרי תקופה קצרה יחסית היא כבר התרגלה כל כך למלונה שלה. שהייתה אפילו פעם שהיא חשה עצבות מסויימת על זה שישנה למרגלות המיטה ולא במלונה הקטנה שלה... שאלתי אותה על זה פעם.. ענתה לי בהיסוס..."זה החדר הפרטי שלי. הלבד לבד שלי. איפה שאני יכולה לעשות כמעט מה שאני רוצה. המקלט שלי"

ועכשיו כשאני נזכרת בה, אני חושבת על הכלבה הקטנה שנחה עכשיו בבית.
יותר מרדנית, וכחנית, יותר חופשיית פעולה, קיבלה יותר פרסים... באה יותר בעלת נסיון...
כמה שעוד הרבה יש לה ללמוד, כמה הרבה שעוד יש לעצב אותה... עדיין נראה לי שאולי אני אוהבת אותה קצת יותר? אולי בואתה מידה? אולי אפילו יותר מקצת?
כמה שהיא לא מושלמת (עדיין). אני אוהבת אותה. אני דואגת לה.
רק שתהיה בריאה הקטנה.