תמיכה

למה? למה אני מנסה לעזור למי שלא רוצה???
שעה חפרת לי את המוח על המאמר הדפוק הזה!!! שעה! אם לא יותר!!!
רוצה עזרה, אין בעיה! תקשיבי למה אומרים לך!!!

אומרים לך שהמאמר קשור למה ה15 אז למה ללכת למאה ה18?!?!?!
מטומטמת!!!!

בשביל מה לעזור לך אם את עושה דווקא?!?!

זהו!
זה היה ממש עונש עצמי השעה הזאת!
לכי תלמדי לקרוא לפני שאת מנסה לנתח מאמר מדעי!

"In the English language, at any given time, any word can replace another word…
For example:
Ghoti=fish
Enough
Women
Nation
"


אחרי שיקח לכם כמה רגעים לקלוט... נראה אותכם אומרים שזה לא מצחיק!!!

תודה למי שחבר אמיתי.
תודה למי שכן ותומך.
תודה גם למי שלא נוקט עמדה בלי לדעת למה הוא נוקט בה...

ועוד היה לנו היום דיון על זה בחשיבה היסטורית ואחרי זה השיעור נמשך למחשבה מדינית... הצורך לדעת למה אנו עושים את הבחירות שאנו עושים... הצורך לדעת מה קרה בעבר כדי לדעת למה המסלול ממשיך בנתיבו...

ושאלוהים יברך את המורה למתמטיקה שהבינה סופסוף שאם היא רוצה אותי רגועה ושקטה בשיעור שתיתן לי את החוברת הטפשית הזאת כדי שאני אוכל להתקדם לבד!!!
אז מה אם יש רק 2 תלמידות בכיתה של 28 שיודעות את החומר? לא רוצים להשקיע בהקבצות (נשמע קצת כמו חזרה לתיכון... לא?) שלא ישקיעו... בעיה שלהם... אבל שלא יעשו פרצופים על זה שאנחנו מפריעות ושלא "יתעלמו" מאיתנו כשאנחנו רוצות לענות על משוואה מטומטמת כי כבר פתרנו אותה לפני רבע שעה ושאר הכיתה עוד לא העתיקה אותה!!! ושלא יעיזו להגיד לנו להסביר לאט לאט את הדרך...
נו באמת!

משוואה לדוגמא ממערכת המשוואות שהכיתה עבדה עליהן:
(6X+1)(6X-1)-(9X+5)(4X-3)=0
סתם הרבה מספרים אבל מהזה קלללל
אגב... מי שמעניין אותו התשובה היא X=-2

היום אני חוגגת 22 שנים שעברו על גופי ואת תחילת השנה ה23 לחיי.
היום אני חוגגת את חזרתי ללימודים כ"סטודנטית מן המניין"
היום היה פתיחת סמסטר הקיץ.. מה אני יכולה להגיד... התעלות רוחנית נטו רק מההליכה בבוקר במסדרון... אושר צרוף רק מפתיחת החשבון בספריה וקבלת הספרים.
עוד לא נגמרו הלימודים ואני כבר מחכה למחר!

היום הזה התחיל בהתרשות כמו ילד שהולך פעם ראשונה לכיתה א'... קמתי מוקדם, התקלחתי, אירגנתי לי תיק, והכנתי לי סנדוויצ'ים (וגם אחד לאחותי שמסתבר לומדת יחד איתי...)
לומדת עם אחלה אנשים!!!
הדבר היחיד שאני מצטערת עליו זה החלוקה של ההצגות מאמרים... מרוב התרגשות לא קראתי את כל המאמרים ופספסתי את זה שעוסק בכאב... מאמר בנושא ההיסטוריה של כישוף, מעשי כתות וכאב... ואסור לנו להחליף מאמרים!!! בעעעע!!!
לא נורא... לפחות קיבלתי את המאמר על תקופת הרנסאנס והאינקוויזיציה (גם משהו שקשור לעינויים... 😄 )

מערכת מפוצצת משהו!!! היום הכי קצר מתחיל ב8 ונגמר ב15... היום הכי ארוך (שזה בכלל מחר) מתחיל ב9 ונגמר ב18... אבל העיקר חזרתי ללמוד כמו שאני אוהבת 😄

אחלה מומולדת
חייבת, חייבת לזכור לקרוא שוב את הקיץ של אביה בהזדמנות!

כבר יש אנשים פשוט בזויים בצורה נתעבת בעולם הזה...
זה התחיל אתמול נמשך להיום... בראש ובראשונה:
מי שיש לו מה להגיד- דבר! אל תלך מאחורי הגב ותעזור להפצת שמועות שאתה לא יכול לדעת אם הם נכונות או לא אם אל"ף לא היית שם; בי"ת אתה חוזר על מה ששמעת וגימ"ל שלא ביררת את אמיתות השמועה (ולברר את אמיתותה היא לא ללכת למקור אחד ולשאול אם זה נכון אלה ללכת לכל המקורות!!!)!

היום זה כבר הגיע לרמה חדשה... בחיים שלי לא חשבתי שאני אגיע למצב בו אני בזה מעמקי נשמתי למישהו מהמשפחה שלי- ומסתבר שזה אפשרי.
סבתא שלי (אמא של אבא) הגיע היום למצב שהביא את אמא שלי על סף בכי (!!!) אני, אחי ואחותי היינו צריכים אח"כ לשבת איתה כמעט יותר משעתיים כדי להרגיע אותה!
זה כבר כמה שנים (לפי אמא שלי זה כבר מתקרב לשלושים שנה!!!) שאני רואה את ההתנהגות הזאת של סבתא שלי ולא אומרת כלום.
בכ"ז היא אישה מבוגרת, בכ"ז היא עברה דברים כאלה ואחרים... אם בודדה (בכוונה בודדה ולא בודדת!) לבן יחיד... וזה ממשיך... מאז שעות הצהריים אני כועסת עליה ורק עכשיו נרגעתי מספיק כדי להבין שאני פשוט בזה לה!!!
אני בשוק מהכוחות שיש לאמא שלי להמשיך להזמין אותה לארוחות שבת וחג!!!

אני בשוק שיש אנשים עם עליבות עצמית ופחדנות גדולה כל כך עד שהם עושים מעשים שהם עושים (משפט בעייתי מה?) כדי לא להרגיש את העליבות, הפחדנות ובזיות הכל כך גדולות שיש בתוכם!!!
לכו לטיפול... לכו לקפוץ מאיזה צוק... לכו לאנשהו רק לא אלי!!!

נעליים נעליים ועוד קצת נעליים :))
איזה כיףףף שהיה לי היום!!
קיבלתי תיק (מהמם!!!) מעור איטלקי - מתנה ללימודים
ולמומולדת (תודה למי שהזכירה לי את הקיץ של אביה...צריכה לזכור לקרוא את זה שוב מתישהו) קיבלתי נעליים :))
למען האמת, 8 זוגות!!!!!
4 סנדלי עקב (שלוש מהן הן למעשה אותה נעל רק ב3 צבעים... לבן שחור ואדום) נעל עקב מעור חרוט בצבע חרדל שנראות כמו עור נחש... או קרורודיל (אגב... למי שלא יודע קרוקודיל ותנין זאת לא אותה חיה...) (מהממות!!!)
2 נעלים שטוחות (אני מרגישה יחפה בהן :)) ) אחת ירוק פסטל והשנייה שחור - גם ללימודים בין השאר...
וסנדל שטוח מעור בצבע חום שמזכירות קצת סנדלים תנכיות עם עיצוב של מעויינים שמזכיר קצת קשירת פנינה (ככה קוראים לקשר הזה נכון?... לא בטוחה בשם...)
כיף, כיף, כיף!!!
אחרי הקניות, ארוחה טובה ומשביעה במושבה וסיור קטן של ירושלים 😄
אחלה יום!

תודה למשרת האישי שלי על שגרם לי לחייך כל היום!
עכשיו קצת כואבות לי הלחיים...

זהו!
היום הייתה המשמרת האחרונה :)))!!!!
איך שסיימתי למלא את הטופס טיולים- חופש!
כבר כמה חודשים שיש לי כאבים איומים בגב וברגליים... הרגליים אני משערת שזה בגלל שכל משמרת זה 9 שעות על הרגליים... להוריד את ההפסקות של האוכל והסיגריות הייתי אומרת שזה נטו 8 שעות על הרגליים (וכן אני יודעת שזה מחוץ לחוק... לא איכפת להם!) אבל הגב... בשנייה שסיימתי עם טופס הזה. באותה שנייה בדיוק חצי אם לא שלושת רבעי כאב- הלך ביי ביי.

מרגישה הרבה הרבה יותר טוב. המצב רוח עלה בהרבה, אני אפילו כבר נהייתי די אופטימית לגבי היומולדת...
עכשיו מה שנשאר זה לעבור את החודשיים הקרובים...

פשוט אושר שבחופש הזה!!!!
:))))))))

המצאה גאונית פשוט...
גיסי, אחרי שאמרתי היום שבא לי מילקשייק תות, אמר לי למה שלא אכין לעצמי... הממ.. אולי כי אין גילדת תות בבית?....
הגאון הזה!!! אומר לי בשיא הרוגע, יש לך סירופ תות נכון? שימי בכוס ופשוט במקום מים שימי חלב...
נכון שזה נשמע מגעיל?
לא!!!!
טעיםםםם יאמיייי!!!
אח"כ עוד החכמתי לעצמי והכנתי בבקבוק קטן וניערתי אותו (כמו את המילקשייק שוקו של תנובה...) והיה ממש ממש ממש מילקשייק!!!!

טעים טעים!!!
מומלץ בחום לאוהבי המילקשייק בטעמים...

והאמת... חשבתי לעשות את זה עם הסירופ אננס אבל זה כבר נשמע באמת מגעיל וקצת מפחיד... נראה...

כבר קרוב לשבועיים שאני שרוייה במצב ה"מחשבות" שלי... זה אף פעם לא נגמר טוב... הפעם התחושה לגבי כל העניין קצת טובה יותר מבדרך כלל אז יש לי רק לקוות להתחמק מהתמוטטות עצבים קלה (שהיא בדרך כלל אחת התוצאות לעניין) כבר תקופה שאני חושבת הרבה על העבר האישי שלי ועל העבר המורשתי שלי...
אין הרבה אנשים שבאמת באמת יודעים מי ומה אני... חוץ מהמשפחה הביולוגית הייתי אומרת שאולי יש 5 אנשים שיודעים וגם זה בהגזמה.
אמנם הרוב המוחלט של מי שמכיר אותי יודע שעזבתי את בית הורי בגיל 16 ומאז אני עצמאית למדי (עד כמה שמישהי כמוני יכולה להיות), כן, גרתי גם תקופה לא מבוטלת ברחוב (או "עברתי בין בתים של חברות" שזה המונח היותר נחמד של המצב...) ואפשר לומר שאני יכולה להסתדר בכל מקופ שאמצא את עצמי. בין אם בחוב ובין אם בשולחן ערוך למשעי של החברה הגבוהה באירופה...
לא משנה...
למעט פעם אחת של 4 ימים מעולם לא ידעתי מה זה באמת להיות רעב... כן, הרבה אנשים "מתים מרעב" לעיתים... אבל כאשר במשך 4 ימים אכלת פרוסה אחת של לחם, תפוח וחצי וחבילת מסטיקים (ולא מבחירה) אז אתה יודע מה זה באמת להיות רעב.
עד שעזבתי את הבית בעצם חייתי ממש ממגשי כסף. מה שרציתי, קיבלתי- ובלי לעבוד קשה מדי עבור זה- אם בכלל. אחרי שעבתי, גם קיבלתי מה שרציתי... רק שאז עבדתי עבור זה... אבל קיבלתי.
לא סתם אני אומרת שמה שאני רוצה- אני מקבלת. יש מה שאני צריכה לחכות קצת עבורו ויש שלא. אבל אני תמיד מקבלת את מה שאני רוצה...

אז התקופה הזאת חשבתי על העניין קצת יותר לעומק... על המורשת שלי, על הירושות שלי... על מי ומה שאני.
וכן, אני נסיכה קטנה ומפונקת. וכן, אני אוהבת להיות כזאת, זה מי שאני. אני שמחה שאני לא צריכה לשחק אותה אישיות אחרת ממה שאני.
אני שמחה גם שעד כמה שאני מפונקת, אני הרבה פחות מפונקת ממה שחשבתי שאני. הרבה פחות מפונקת מאחותי למשל.
אם אחותי צריכה לחכות לדברים שהיא רוצה היא נהיית קפריזית. נא לא להתקרב אליה במצב שכזה... לא מומלץ ובטח שלא למי שיש לו לב חלש או שרואה פנקות שכזאת בעין רעה. אתה לא יודע איך גדלנו- נא לא לשפוט!
הייתה לי שיחה עם בעלי לפני יומיים על חלק מהדברים האלה... והוא, גדל בצורה ריאליסטית לחלוטין. מעולם לא קיבל משהו על מגש של כסף; תמיד היה צריך להרוויח (ולרוב בעבודה קשה) את הלחם שאכל... בצורה מאוד בטוה נאמר לי שאחותי היא זן ונק בצורה מוגזמת. שהיא לא תוכל להתמודד עם הדברים שאני התמודדתי איתם. בהתחלה יצאתי להגנת אחותי (אחותי אולי מתנהגת כילדה קטנה ומפונקת אבל היא חזקה מאוד) ועל כל טענה שהבאתי לטובתה הוא הוכיח אותי על טעותי... וכמה שכואב לי להגיד את זה, אני באמת טועה.
נזכרתי בשיחה שהייתה לי אם אחותי לפני הטיסה שלה... נזכרתי בכל מיני דברים שדיברנו עליהם... ועכשיו אני רואה כמה טעיתי. אמנם אחותי חזקה מאוד ויש לה הרבה כוח נפשי. בל היא גם נורא עדינה ושברירית... היא באמת לא יכולה להתמודד עם הרבה דברים קשים... היא תישבר.
עכשיו אני רק חושבת על זה שאני מקווה שאחותי לא תצטרך לעולם לעמוד מול דברים כאלה.

אני גם מצד אחד שמחה מאוד על ההחלטה שעשיתי על לצאת מה"עולם" הזה... מצד שני אני קצת מצטערת על זה... עד שלא יצאתי מהעולם הזה לא הייתי צריכה לחשוב על כסף, מה שרציתי, קיבלתי. ה"דמי כיס" שלי היו בשווי של רבע משכורת של היום. גם כשיצאתי, העבודה הרשונה שליה ייתה עבודה אדמיניסטרטיבית... סגנית למנהלת סניף ירושלים בעבודה טובה. מכובדת. עבודה מול משרדי ממשלה ובתי משפט... העבודה השנייה שלי בארץ הייתה כראש מדור וכרכזת פרוייקטים של חברת כוח אדם... עבודות טובות, מכובדות, מאתגרות ועם שכר מעולה. בייחוד בשביל מישהי שעוד לא מלאו לה 20... היום, שבוע לפני ה22 ויש לי רזומה של אישה בת 40 (למען האמת, ריתי קו"ח של נשים בגיל הזה ובגלל זה אני יכולה להשוות), ואני כבר בחצי הדרך לתואר.
ומצד אחד, עכשיו אני יכולה להשקיע את רוב המרץ שלי לסיום התואר.. למצוא איזה עבודה במשרה חלקית ולחיות בצורה מצומצמת אבל לחיות עם הראש מעל למים.
מצד שני, אני רוצה להיות במצב שבו אני משקיע את המאמצים שלי על התואר, לעשות כיף חיים ולא לחשוב על כסף...
אם אני בוחרת באפשרות הראשונה- אני נשארת נאמנה לעצמי אבל חוזרת להיות שוב עם כל הדאגות האלה על הראש...
אם אני בוחרת באפשרות השנייה אני מרגישה שאני מתפשרת על האני העצמי שלי אבל לא צריכה לדאוג לארוחה הבאה כביכול...
אני חושבת שאני מעדיפה את האפשרות הראשונה... אני מעדיפה להישאר מי שאני עכשיו מאשר להיות מי שהייתי אמורה להיות...
כן, באפשרות השנייה אני יכולה להרשות לעמי את התענוגות הקטנים שאני אוהבת ועדיין איפשהו בפנים רוצה ורגילה אליהם.. בכ"ז... ככה גדלתי... אבל.. מעדיפה לדאוג קצת יותר ולהישאר אני, מאשר לא לדאוג בכלל ולהיות אומללה על שאני מי שהם רוצים שאני אהיה...
ובעצם... אני לא חושבת שאני מפסידה הרבה... כבר עשיתי הרבה... ראיתי עולם בצורה אמיתית ולאו דווקא כתיירת. אני יודעת מה זה תיאטרון (ואני לא מדברת על זה שכאן כשהולכים לתיאטרון רואים אנשי בג'ינס נקי וחולצה נחמדה במקרה הטוב) ואני יודעת בעצם כל מה שהאני צריכה לדעת אם אני חוזרת לשם... אני גם יודעת מה זה עבודה קשה ואני יודעת מה זה לחיות "בעולם האמיתי"...
אני מעדיפה להישאר בעולם האמיתי עם הכביכול מגרעות של יוהרה ופנקות שלי מאשר לחזור ולהיות נסיכה מפונקת בלי שאיפות...

אבל עכשיו כשאני חושבת על זה... הכי הכי הכי טוב... היה להיות באמצע... אם רק הייתי מוצאת את הדרך לשם...

יכול להיות שיש מי שמכיר אותי ויכול להיות שלא.
לאחרונה קרה מקרה עם מישהו שהכרתי שגרם לכך שהוא עכשיו הבנאדם השני שאני שונאת באמת בעולם הזה.
אני חייבת לציין כי יש מי שרא את הבלוג הקודם שחשב על מישהו שלא אליו הייתה הכוונה- מדובר בבחור מגעיל שאני מנסה להין איך אמא שלו לא נדעלת מעצמה ורוצה להתאבד על שהביא אישיות כזאת לעולם.
פשוט בנאדם עלוב!
יכול להיות בגלל שהוא ונילי??....

לא משנה,
בעקבות שחרור הלחצים שלי בפוסט הקודם (כי הבן-זבל האומלל הזה הוציא אותי מכל החורים בסביבות 1 בלילה והייתי חייבת להוציא את זה איפשהו כי מה לעשות חבל לי לשבור דברים בבית) נוצר רושם לא מובן אצל אנשים מסויימים....

אני מבקשת- מי שלא מתאים לו שלא יקרא אותי- אף אחד לא מחוייב לקרוא את שאני כותבת. אני כותבת בראש ובראשונה לעצמי, אם יש מי שרוצה להגיב או לדבר, מה טוב ומה יפה. מי שרוצה לחשוב מוזמן- אני לא שולטת המחשבותיו של איש.
אבל, כמו שאמרתי כמה פעמים (הפעם הראשונה למנהלת התיכון שלי כשניסתה לשכנע אותי לעבור למגמת ספרות): "אם אני לא יודעת על מה מדבר היוצר, איך אני יכולה לנתח את היצירה או יותר מזה, איך אני יכולה להגיב עליה יותר מאשר התחושות שהיא מעבירה בי?"

אז אנא, מי שרוצה להגיב על פי תחושותיו- בכיף, גם אם התגובה לא הכי נעימה.
מי שרוצה לפתוח דיון על כביכול מה שעבר עלי בלי לדעת מה המקרה- יש 2 אפשרויות:
1. תשתוק.
2. דבר איתי לפני כדי לשעת במה מדובר