תמיכה

כמה מגעיל צאיך בנאדם להיות כדי לקחת כמות כפולה ממה שהוא צריך???
נניח שמישהיא הלכה לסופר, לקנות מוצר שנועד להגיינה נשית התקופה הלא נעימה יותר של החודש; ונניח שנשארו רק 2 קופסאות; ונניח שיש עוד מישהי שבאה לרכוש את אותו מוצר, והיא לוקחת את 2 הקופסאות תוך שהיא רואה ומודעת שיש את הבחורה הראשונה שמושיטה יד לאותו מוצר... למה? למה לעזאזל השביעי היא לא מוותרת על קופסא אחת לטובת אותה מישהי אחרת?
למה להיות זבל של אנוש ולקחת הכל כשידוע שזה כל מה שיש?

למה להיות זבל, ואישיות מגעילה ומכוערת עד כדי כך שלא להשאיר קצת לאחר?
למה לקחת ממי שאין לו?
עשו לך משהו רע? וגם אם כן, זה היה עד כדי כך רע שהיה שווה לך לגרום לאישיות השנייה לסבול כל כך??
לא לימדו אותך "אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך"?!?!
לא לימדו אותך להיות הבנאדם הגדול יותר ולוותר?
לא לימדו אותך נימוסים בסיסיים?
ומצד שני... אולי לא לימדו? או שאולי בחרת להתעלם כי ככה באמת האישיות שלך מהבפנים? אישיות כל כך רקובה שרואה צורך להשמיד ולהרוס?

פשוט גועל נפש!!!
קורבה!!!
שלוקה!!!
הורס ארשלוך!!!
(קללות בשפות זרות שמתייחסות לאותה אישיות)

צריך לחנך מחדש אנשים כאלה- ולא במובן הטוב של המילה!!! ללמד אותם בכאב רצחני שיהיה שווה ערך מצידי לכאב שאנשים רואים כמו בהתעללות בחיות מחמד אם לא גרוע יותר!!!!

"פשוט זנות שאין לתאר!!! גניבה היא מילה יפה מדי בשביל אנשים כמוך!!! ועד כמה שאמונה שלי מוגבלת, אם יש שם מישהו/משהו שיכול, אני מתפללת אליו שיגרום לך להרגיש כמו שאני מרגישה בגללך!!!!"


אני לא מאמינה בשנאה אמיתית. מאמינה שיש אוהב ולא אוהב... שנאה זה חזק מדי ולא מאחלת לאף אחד שירגיש מה זאת שנאה ממני... עד היום יש רק בנאדם אחד שאני באמת שונאת ככה... היום כבר יש 2.
מוות בייסורים זה כבר טוב מדי בשבילך!!!
חתיכת גרגר אנוש!!!!


עכשיו כשהוצאתי את זה מרגישה קצת יותר טוב

"אל תנסה לעשות טוב למי שלא רוצה- זה רק יגמר ברע"

נאמר לי כבר לא אחת שאני יהירה, מפונקת, אנוכית, אגואיסטית, מפונקת וכל שם תואר אחר שנראה לכם מתאים לעניין.
תודה.
טוב לי ככה.
בסופו של דבר אני כאן (ואני לא מדברת דווקא על האתר) בשביל הנוחות והאושר שלי לפני הכל.
אח"כ אם אפשר על הדרך לתת למשפחה... אחרי זה לחברים וכן הלאה בשרשרת המזון אז מה טוב מה יפה.
אבל בחייאת ראבק!
כולם ככה. אני רק מחצינה את זה יותר. אני רק מדגישה את זה יותר.
אז עשה טובה (אתה יודע מי אתה... אני רק מקווה שאתה יודע לקרוא!), רד מהענן הזה לפני שהוא יתפזר לבד (לא חבל על הנפילה?).
אני שונאת את המשחקים האלה.

אם היית מטומטם באמת עוד אולי הייתי מוותרת... על טמטום לא שופטים.
אולי, אם תצליח להתבגר, אם תצליח להצמיח שכל ופה שיכול לעשות את החיבור בין השכל לקול. רק אז, אולי (אולי ענקי) תצליח לדבר כמו שצריך...
ואומרים שאין תקווה בעולם...

היום אמא התחילה עם הרוטינת יומולדת שלה... עוד שבועיים בערך והיא כבר משגעת אותי.
די!
נמאס לי כבר!
זהו!
לא אוהבת יותר ימי הולדת!!!
כמעט כל מי שמסביבי לא חוגג אף פעם (אלא אם אני החלטתי שחוגגים ואז אני עושה את כל העבודה של לארגן ולהכין), אני אף פעם לא באמת מקבלת את מה שרציתי (במשך יותר מחמש שנים ביקשתי ספרים. ספרים!!! מה הבעיה לעזאזל להביא לי תלושים לספרים או ספרים שאני רוצה -כבר נתתי פעם רשימה של איזה ספר אני רוצה וממי!!!), תמיד יש איזה דרמה מסביב לימי הולדת (שלי או של אחרים).
די!
אז סבבה, הבנתי. אני ה"תמימה". עכשיו אני סוף סוף הבנתי למה כולם שונאים ו/או לא חוגגים את יומולדת שלהם.
סבבה, לקח לי יותר זמן, גם כי אני מי שאני (ולשם שינוי זה לא קשור לבלונד!!!) וגם אולי כני ה"צעירונת" של החבורה כביכול.
די! די! די!
כל שנה אותו סיפור של איזה אוכל אני רוצה ליומולדת- זה תמיד אותו דבר!!!!
ועכשיו זאת תהיה כנראה השנה השנייה שאחותי בורחת מהארץ בדיוק על היומולדת שלי... אז מה הטעם?
השנה אני גם מתחילה סמסטר קיץ בדיוק על התאריך יומולדת שלי- פה לפחות אני יותר אופטימית... אלף, אומרים שזה מזל טוב ושתהיה לי הצלחה בלימודים (לא שאני צריכה יותר מדי האמת... אבל לא מזיק עוד קצת) ובית, הבעל עוד אמר לי בבדיחות הדעת "נו, את כל כך אוהבת ללמוד, קיבלת מתנה מעולה..." חמוד מצידו.
אולי אני אנתק את הפון לשבועיים האלה כדי לא להתמודד עם אמא בעניין הזה?
אוףףףףף!!!
אין לי כוח לזה! תנו לי לישון ועזבו אותי בשקט- מי שמתקשר לשאול שאלות שקשורות ליומולדת- אני אנתק ובמידת הצורך אני אכה- עד זוב דם!!!

מי שמכיר אותי יודע שאני ארקנופובית בצורה די מזעזעת, ולא אני עדיין לא חושבת שזה יפה לצחוק על אנשים ככה!!!
בכל אופן, אני מאוד מאוד גאה בעצמי היום.
נכנסתי היום לחדר כדי לקחת משהו מהארון, ומה אני רואה? עכביש (כן, קשה לי לכתוב את זה!!!) בערך בגודל של האגודל שלי (אני הייתי אומרת יותר אבל אח"כ אמרו לי מה היה הגודל שלו... תודה רבה באמת...יותר מדי מידע!) מנסה לבוא לתקוף אותי!!! בשיא הפאניקה, זורקת עליו את הנעל של הבעל שהייתה לידי, בורחת מהחדר ומתקשרת בהיסטריה לבעל שיציל אותי מיד ועכשיו!
הרגיע אותי דרך הפון, ושלח אותי לנוח.
גם כן לנוח... כל הזמן הסתכלתי על הפתח של החדר לוודא שהוא לא יצא לתקוף אותי שוב (ולא זה לא מצחיק! כי הם תמיד רודפים דווקא אחרי!).
שעה ומשהו אחרי מגיע הגיס שעוד לפני ה"שלום מה נשמע" שלחתי אותו לחפש ולהרוג את התוקף הזה... מה הוא מודיע לי, שכשזרקתי עליו את הנעל, פגעתי בו בול עם העקב...
אז האמת, למעט ההתקף הקל שקיבלתי בעקוות החוויה הזאת (טוב, נו... לא קל אבל ניחא) אני נורא גאה בעצמי;
היום הרגתי אחד :))))

נורא כואב כשמישהו מוצא תירוצים לעשות דברים כאלה ואחרים ומוציא לך קרניים כדי להחביא את שלו.
בעיקר כשזה מישהו שאוהבים ודואגים לו.
חבל.

...אני מתחילה לחשוב שאולי אני צריכה לכתוב איזה ספר מרוב דברים שקורים במשמרות האלה... "משמרות הלילה"... חח שם קליט...
עבדתי היום עם 2 מהקבטים היותר מוצלחים שלנו, ותכלס מבערך אחת בלילה עד שש בבוקר ישבנו בחוץ ופטפטנו... הרבה צחוקים.
מה שהיה אחד ממסמרי הערב היה כשחבורה של 4 חברה במשלחת לימודית מחו"ל (אחד מדרום אפריקה, אחד מארה"ב ו2 בנות מאוסטרליה) חזרה שיכורה לכיוון המעונות שלהם שנמצאים קרוב למלון שלנו... כמובן שהם עצרו לידנו והתחילו עם השאלות של "אולי תתנו לנו חדר בחינם"... אחרי בערך שעה וחצי של צחוקים ודיונים מסביב לנושא הועלתה הצעה מאחד הקבטים שלנו (שלמען האמת הוא בדסמי מתחיל.. ואפילו מופיע כאן בכלוב) בסגנון של "ניתן לבנות חדר בתמורה לטובות הנאה"... כמובן שההצעה הייתה בצחוק.. בערך (הרי בכל צחוק יש נימת אמת לא?)
אבל, מה שבאמת היה מצחיק זה שהבנות לקחו את ההצעה.
בערך.
בעצם, הוא לקח אותן לאחד החדרים (מסומן במחשב כמלוכלך) וחזר אחרי חצי שעה בערך.
"התלהבו מהחדר... ואז ביקשו שאני אצלם אותן... אז אם כבר אז כבר, לא? אמרתי להם שאם הן רוצות שאני אצלם אותן שיעשו משהו סקסי.. הן התחילו להתנשק וכאלה... הגבוהה עשתה לי מסאג' מה-זה מחרמן! וממש עם רגלים פתוחות התחככה בי ועם הציצים (מילה שלו!)ואז שלחה ידיים לקדימה... (שומטת כמה פרטים כי לא זוכרת בדיוק איך הוא תיאר את זה) קיצר היא חצי ירדה לי (אני עדיין לא בטוחה מה זה אומר בדיוק למי שיש תשובה נא לתת לי פרשנות שאני אדע מה זה לעזאזל "חצי מציצה"!?!).. אז נכון זאת לא הייתה הגמירה הכי טובה שלי אבל לפחות גמרתי"
אני והקבט השני נקרענו מצחוק לסיפור הזה ויצאנו שנינו עם התוצאה שהילד שלנו יצא פארש!
אם כבר לקחת אותן לחדר... תעשה עם זה משהו!!!

שוב אני מוסרת כאן פרטים בחלקים קטנים מאוד אבל משהו אחד בטוח- עוד מתחילת הערב כל השיחות שלנו היו סביב הנושא הזה ועוד עם הרבה צחוקים אז מצד אחד יש לי כאבי לחיים עצבניים ומצד שני המשמרת הזאת הייתה אחת הטובות ביותר והמחרמנות שעברתי, ומי שקורא את הבלוג שלי באדיקות יודע שזה כבר אומר משהו!!
וכמה מילים אחונות לסיום הפוסט: בכיף קטן וחמוד- אני עוד אגרום לך להסתובב ערום לגמרי!!!
(פה הייתי מכניסה פשצוף שטני ממזרתי)
😉
לילה טוב לי

נרהא לי שהשבוע אחד הסופשים המעייפים יותר עבר עלי.
ביום שיש משמרת מגעילה ביותר אבל עברתי אותה עם תחושה של שלווה, רוגע ואושר גבוהים מזה הרבה זמן מאז שאני עובדת שם.
אני יכולה ליחס לזה רק את מכתב ההתפטרות שהגשתי באותו בוקר למנהלת המחלקה שלי.
לאח דיון של תקופה שבו ביקשתי העברה למחלקה אחרת שתהיה לי נוחה יותר מבחינת הלימודים הגיע השלב שנמאס לי ואמרתי יפה שלום... עכשיו נשאר לי רק לברר אם אני זכאית לפיצויי פיטורין אם אני התפטרתי עקב צרכי לימוד (אני יודעת שזכאים לזה אלה שמתפטרים עקב מעבר דירה למשל...).
אחרי המשמרת (שאגב השאירו אותנו שעה וחצי מעבר לזמן המשמרת) נסעתי לאמא על מנת לעזור לה לצבוע מחדש את הבית.
למעשה היא ביקשה מהבעל לעשות את זה ואני נודבתי לעזור (יותר נכון הוא שכנע אותי שישתלם לי לעזור... מנייאק שיודע איך להציג לי דברים באור יפה!).
עכשיו כל מי שמכיר אותי יודע כמה אני בהירה ותמיד יש את הבדיחה של "את לבנה יותר מדף חלק... (חה חה חה- לא מצחיק!)
אמנם אני באמת בהירה ובאמת אני בוהקת ומחזירה אור מרוב לובן, וכן כמעט ואני זוהרת בצבע סגול מתחת לאולטרה סגול (אל תנסו את זה כי זה מעצבן!) אבל זה כבר באמת היה מוגזם כשאמא שלי גילתה שאני מכוסה בצבע לבן על כל הצד השמאלי שלי (כן, כי זה היה מאוד חכם להשאר את הפחית הענקית של הצבע באמצע המזדרון שאני צובעת ככה שזה היה ברור שאני לא אראה אותו בזמן ואז אני אפול על הקיר שצבעתי לפני דקה ושבגלל זה אני צריכה לעבור עליו שוב... לא לצחוק!!!)
ואז אמא שלי נזכרת להגיד לי כמה היא גאה בי כי היא לא חשבה שאני יכולה לעשות משהו כזה ושכשהיא שמעה על זה שנודבתי לעזור היא הייתה בטוחה שזה יהיה "תביאי לי..." ; "תחזיקי לי..." וכד'... כן בטח אמא... ככה היא גם הגיבה כשאמרנו לה בפעם הראשונה שעשיתי ספונג'ה (ולא זה עדיין לא מצחיק שזה לקח לי 3 שעות לחדר!!!)

טוב אני מתחילה להרגיש שלא משנה מה אני אכתוב עכשיו אני שומעת בראש את הבעל ועוד כמה צוחקים כזה בכלל לא מצחיק!!!

עכשיו אני רוצה מישהו יבוא לעשות לי מסאג' ייסודי כי חצי גוף תפוס לי מהפרוייקט הזה של אמא שלי.
ובוסוף היא בכלל לא הביאה לי ביגוס (סוג של אוכל... הפולנים האמיתיים יכולים להבין מה זה...)!!!! חוצפה!

כבר תקופה מסויימת שבא לי עליו.
ולא יוצא.
רוצים רוצים ואל מוצאים את הזמן. הוא עם ההתחיבויות שלו ואני עם שלי.
קצת זמן בשקט, לבד, בשביל לשחק קצת...
לפני שבוע בערך חבר הכיר לי את אחד מחבריו שממבט חיצוני נראה כמו סוג של העתק חיוור שלו... נראה טוב. פחות חטוב, יותר שעיר... אבל נראה טוב.
השילוב של ההעתק החיוור הזה עם מפלס החרמנות הגם ככה גבוה שיש לי למקור עשו את שלהם...
מסקנה- העתק חיוור ולא מספר בעליל!!!
המקור בלי לגעת שווה יותר!!!
ובמילה אחת: אכזבה.
נטשתי באמצע, אמרתי בנימוס, "היה נעים להכיר" והתחלתי ללכת. והוא, ההעתק החצוף הזה עוד עושה לי פרצוף!!!
כשאני הרי אומרת מראש מה החוקים!
אני לא מסופקת, אני הולכת ולא מעניין אותי אם אתה הגעת לסיפוק שלך או לא.
היחיד שבאמת מעניין אותי הסיפוק שלו זה הבן זוג ו/או יזיזים קבועים (אלא שמתקשרים אליהם רק בשביל זה כשהבנזוג לא בנמצא) וגם איתם זה לא תמיד... גם ככה הם יודעים לספק אותי אז אני נהנת להחזיר טובה.
אבל הוא?!?! ההעתק החיוור והעלוב הזה!?! חצוף!
ועוד אח"כ עושה לי פרצוף של שוק שנתתי לו סטירה!
מה אתה בשוק יא אפס?!?! אמרתי לך לא להבטיח מה שאתה לא יכול לקיים, נכון?!
ועכשיו, עכשיו צריכה את הבעל דחוף לאנוס לו כי את ההוא... אי אפשר כרגע... ואני... אני נשארתי חרמנית.
בקרוב... בקרוב צריכה לתפוס לעצמי כמה שעות איתו!
גם כן סופרמן...

היום הייתי אצל אמא (כן אני יודעת שזה לא שבת... אבל יש סידורים לעשות...)
במהלך כל הסידורים האלה והאחרים, אמא שלי התעייפה (נו מה לעשות עוד מאז שהייתי עובר היא ידעה שיש לי מרץ) והחליטה ללכת לעשות סיאסטה של שעה בערך וביקשה אם אני יכולה להעיר אותה.
בכיף שלי.
אחרי שעה נכנסתי לחדר של אמא (שכמו כל הבית מעוצב בצורה מאוד אירופאית והרבה פעמים נדמה לי שכל מה שחסר לה מעל המיטה זאת חופה...) והסתכלתי עליה איזה דקה או שתיים ופתאום זה הכה בי. אמא שלי-זקנה!
עכשיו, אני לא אומרת שזה עניין רע או משהו, אבל עד לפני שנה שנתיים כל מי שפגש את אמא שלי היה תמיד אומר שאין מצב שהיא בגיל שהיא נמצאת בו. לא עם המרץ שלה ולא עם איך שהיא נראת (להיראות צעיר זה גנטי אצלנו במשפחה... עד היום יש כאלה שאומרים לי שאני נראת בת 16-18(עוד 10 שנים זה יעבוד לטובתי הרבה יותר... החברות יראו בשנות ה30 שלהן וטאני אראה כאילו אני בשנות ה20 😄 )
אבל כל כך כאב לי לראות אותה ככה.
השנתיים האחרונות היו נורא קשות בשבילה ועכשיו אני ממש רואה את זה פיזית עליה וכואב לי. ממש כואב לי.
היא נראתה כל כך קטנה ושברירית שכל מה שרציתי לעשות באותו רגע זה לעשות משהו, כל דבר שיוכל רק קצת לעשות לה טוב ולהקל עליה.
אבל מה כבר אני יכולה לעשות? אני התינוקת שלה וזאת שגורמת לה להכי הרבה דאגות (כי אמא שלי פולנייה... ואני עזבתי את הבית מוקדם...וכו' וכו' וכו'...)

ועכשיו כואב לי בבפנוכו- וזה איכסה!