לפני 15 שנים. 20 באפריל 2009 בשעה 17:50
ממש נפגעתי היום מאחותי. תמיד הייתה לי את התחושה שהיחסים שלנו חשובים לי יותר מאשר לה, היום קיבלתי לזה אישור סופי.
אני הקטנה שבמשפחה וכמו כל אחות קטנה יש בי מידת הערצה לאחותי הגדולה... כשהיינו קטנות אז כמובן ניסיתי לחקות את מה שהיא עשתה...רק עם התוספות שלי. לאחותי אין דמיון או חוש אומנותי משהו אז איכשהו למרות ששתינו היינו הולכות לאותם חוגים של בנות (ציור ריקוד וכו') ההתמדה שלי הייתה גבוהה יותר וגם התוצאות הסופיות (בריקוד למשל אני תמיד הייתי שורה ראשונה ולרוב עם סולו והיא לכל היותר שורה שנייה או רגע שניים בראשונה)... עכשיו כמה שאני רברבנית ויהירה כשזה מגיע לאחותי אני כמעט תמיד מוכנה לוותר בשבילה.
גם כי היא הגדולה יותר וגם כי היא הילדת סנדוויץ ובגלל סיבות כאלה ואחרות תמיד הרגישה איזו נחיתות קלה (מה שלא נכון לדעתי אבל מילא...)
על אחותי, כבר למדתי, אני לא יכולה לסמוך. לא באמת. אין בעיה, קיבלתי את זה כבר מזמן. זאת עוד סיבה ללמה אני לא הולכת למשפחה שלי לבקש כמעט כלום. הין שאר הסביות שעזבתי את הבית בגיל צעיר יחסית יש גם את הסיבה שהיא אחותי...
שנה שעברה היא רצתה ליסוע לחו"ל בקיץ, בכיף שיהיה לה.
אבל מסתבר שתאריך היומולדת שלי נפל באמצע... לא נורא... אז יומולדת אחד שלי היא תפספס (בטח נשמע מוזר שזה כואב לי ככה נכון? אבל ימי הולדת אצלנו הייתה להם מסורת אז אם אחותי לא הייתה- אין ביצוע למסורת... לא משנה...) קורה. אבל בזמנו היא עוד באה להלוות ממני כסף לנסיעה (!!) וזה עוד כשהמצב הכלכלי שלי בזמנו לא היה משהו. אבל מצאתי לגרד קצת בשבילה... זה לא היה כמה שהיא ביקשה אז היא עשתה לי פרצוף של "תודה באמת!"... אין בעיה... דפדפתי הלאה...
היום היא מתקשרת, קופצת אלינו לקפה. סבבה. סוף סוף (אחרי יותר מחצי שנה!) היא תראה את הדירה החדשה.
בסוף מתקשרת להגיד שהיא לא תבוא כי החבר שלה לוקח אותה לאנשהו... סבבה... שתהנה, נכון?
אבל היא עדיין צריכה לדבר איתי, אז אם איכפת לי בטלפון, אין בעיה.
גם השנה היא נוסעת על התאריך של היומולדת שלי!
וגם השנה היא צריכה כסף!
(קללות) מה זאת החוצפה הזאת?!?! את עובדת, את גרה אצל ההורים אז אין לך הוצאות בכלל!!! אוכל מים חשמל גג מעל לראש ארנונה וכו' ההורים משלמים (חוץ מהגג כי הבית שלהם ותודה לאל אין להם משכנתא) רכב- ההורים בפנסיה ואחי במכללה אז יש לך רכב צמוד שצריך כמעט ולהתחנן בפנייך פעם בשבועיים שתוותרי עליו משמונה בערב ככה וחוזר אלייך בשבת בבוקר. אז תכלס, להוציא את הבילויים השוטפים שלך החודש (כמה זה, 1500 אם את מתפרעת כי החבר שלך משלם עלייך הכל?!) את נשארת עם כמעט משכורת מלאה! אפילו את הסלולארי ההורים משלמים לך!!!
אז את רוצה להגיד לי שלא חשבת על לחסוך לבד? ולא חשבת על זה שיש לך עוד חודשיים להמשיך לחסוך?!
חצופה!
ואמרתי לה שאני לא יכולה כנראה... לא אמרתי לה את כל מה שכתוב למעלה... (נחמד מצידי לא?) והיא עושה לי "טוב. לא צריך, תודה."
<שוק>
החוצפנית הזאת!!! ועוד אומרת לי כמעט כל פעם שאני צריכה להיות מאושפזת בבי"ח פסיכיאטרי בגלל שאני בדסמית...
OMG!!!!
נמאס לי נמאס לי נמאס לי!!!!!!!!!!!!
הרי אני גם ככה היחידה שעושה מאמצים לשמור על הקשר הזה מעבר לארוחות שבת אצל אמא (שגם ככה היא כמעט ולא טורחת לבוא כי היא רוצה להיות עם החבר- כאילו שהוא לא יכול לבוא גם! הדבר היחיד שנשאר לאמא שלי מ"משפחה מאוחדת" ואת לא באה!) אני זאת שמתקשרת כל הזמן לראות מה המצב ואת מתקשרת רק כשאת צריכה משהו...
ממש בא לי להעיף לה איזו סטירה עצבנית שתחזיר אותה לקרקע!!!
כמה שאני מפונקת זה אפילו לא מתקרב לכמה היא מפונקת ובטוחה שאני חייבת לה משהו!!!
אהההההההה
נמאסת עליי כבר!
אם לא היית אחותי אני נשבעת לך שהייתי מתעללת בך ברמות שאת אפילו לא יכולה לדמיין!!!
אפילו לכתוב את זה לא מרגיע אותי כמו שבדרך כלל אני נרגעת מלהוציא את זה בכתב!!!
זין!!!
