אני יושבת מול המחשב אצל אחי בבית. משמאלי בחדר ליד ישנים שניים מתוך שלושת האחים שלי. את אחד מהם לא ראיתי כמעט שנה.
כל היום הייתי על קוצים, לא רק שבת הדודה שלי שפחדה להשאר רווקה זקנה מתחתנת מחר, הלילה הגיע אחי מהוואי לאחר שלא ראינו אותו כמעט שנה.
כל היום הייתי על קוצים, התרוצצתי בבית חסרת שקט עם דמעות בעיניים והזמן לא זז לי.
לא קמתי לנקות במרץ כמדי בוקר, אלא הייתי מעופפת כל היום, הייתי אדישה לביטול עבודה בדקה האחרונה ואדישה לסגירת עבודה אחרת בסכום מכובד,
ריחפתי כשהייתי עם מלכתי וגם כשקפצתי לבקר את אדוני עדיין הייתי חסרת מנוחה.
טוב ששניהם מכירים את החוויה של אח רחוק והגעגועים והבינו לליבי.
היום הזה כל דקה הרגישה כשעה, לא הייתי מסוגלת לאכול כמעט כלום ולא להיות מפוקסת.
בשדה התעופה עמדתי וליידי עברו קבוצת אמניםם מפורסמים ואני רק חיכיתי לאחי, לראות את הראש היפה, עטור רעמת שיער בגוון בלונד שרוף מהשמש של הוואי, שזוף ושרירי מגלישה ואת החיוך הזה שתמיד עושה לי טוב בלב.
ופתאום מבין כל האנשים ראיתי את העיניים בצבע השמיים שלו, נישאות מעל כולם, ורצתי לקראתו גוררת אחרי את אחי השני.
עכשיו הוא פה - ליידי
אני שומעת אותו נושם בכבדות תוך שינה.
נכנסתי לכלוב וראיתי שהמלכה המקסימה שלי והאדון הנפלא הגיבו לשיר שכתבתי והתרגשתי בשנית היום.
יודעת שבבית יש שלושה אנשים שאוהבים אותי ואני אותם, ועוד איש מקסים לא רחוק שאני מיוחדת בשבילו, שליידי יש את שני האחרים היפים והמקסימים שלי, שמחר בת הדודה שלי מתחתנת בגיל 37 עם אדם מקסים שאוהב אותה והיא אותו, יודעת שבחג המתקרב אני ארוויח יפה ואחרי החג אסע צפונה להיות עם כל המשפחה שלי - והפעם בהרכב מלא כי אחי פה איתי ולא בהוואי, ואני מרגישה שאין מאושרת ממני בכל העולם!
לפני 20 שנים. 3 במרץ 2004 בשעה 0:52
