בוחרת בטוב

כשאני שוכבת מקופלת, עטופה בשמיכה,
ועדיין רועדת,
מצטמררת בכל הגוף,
אני קולטת פתאום, שלא הפנמתי לגמרי את הזכות הזו שלי,
המלאה, יש לומר, לחיות אחרת.
לבחור לעצמי את הצבעים שבהם העולם שלי יהיה צבוע.
היום ראיתי הרבה חרא.
הרבה כעס,
הרבה כאבי ראש,
והרבה תיסכול.

שיזדיין העולם ואחותו והמערכת המזורגגת!!

אני לא אתן לאף אחד מהם להרוס לי,
יש בי כבוד לעצמי,
ואהבה!

תודה מאסטר שהארת לי בתוך החושך והבלאגן את האור בקצה השביל.
איך אמרת לי?
לאט ובסבלנות ועם הרבה אהבה.

הוקל לי!!

ולא בגלל הקילו הנוסף שהשלתי מעלי.

(:

שמחה שהייתי שם.
נחמץ לי הלב כשהשארנו אותו מאחור,
להתגעגע,
עד הפעם הבאה.

כן, אני יודעת שזה הכי טוב בשבילו, יודעת.

והדמעות, באו כשלא הרגשתי בנוח לתת להן לפרוץ החוצה.
ואני אפילו לא יודעת למה בכיתי,
ולמה אני בוכה עכשיו?

החיבוק הזה שלו, שמחץ אותי אליו.
אני רוצה עוד אחד, חזק כזה.
כמה כוח יש בידיים האלו.

כן כן,
אם לא תהיה איזו שהיא תקלה של הרגע האחרון..
אז בעוד כמה שעות...
אני אוכל להסניף לי אותו,
לחבק,
לנשק,
ואולי גם לתת לדמעות לזלוג.

אני מתגעגעת שזה כואב.

גם היום, האחריות שמוטלת עלי היא גדולה,
אבל מאסטר אמר שבסדר, וכיוון ממה להיזהר וממה להימנע,
ואני אעשה כמיטב יכולתי שלא לפגוע, באף חלק שלי,
תוך כדי שאני משתיקה את הגעגוע.

ערב ראש חודש אדר ב' תשס"ח.
06.03.2008

הרבה מאוד אנשים זוכרים את הערב הזה.
הרבה מהם בנסיבות מצערות.


לי יש סיבה נוספת, משלי, לזכור את הערב הזה.

"משנכנס אדר מרבים בשמחה"...

וכשבנוסף לזה נכנס לחיי גם מאסטר, השמחה כפולה.

לא תמיד זה קל או פשוט.
אבל תמיד זה מחכים, מחשל, עוטף, תומך,
עם המון סבלנות ואהבת אדם.

אני עוצמת עיניים,
רואה את עצמי יושבת על המיטה,
מחייגת לראשונה את המס' שהפך למוכר ואהוב כל כך.
אני זוכרת את עצמי אומרת "יש לך קול מרגיע כזה"..
כששבוע אח"כ, לקול המרגיע והמלטף הזה, הצטרפו גם העיניים הטובות ביותר שניתקלתי בהן.

שנה חלפה מאז.
שנה!
356 ימים, לא כולל שבתות וחגים, (:
הזמן "טס" כשנהנים.

******
יש לי המון בבטן, לא מסוגלת להוציא כרגע,
רק תודה ענקיתתתתתתתתתת.
}{

כשסיימנו את השיחה אתמול בלילה,
רעדתי. למרות שכבר הייתי במיטה, מכורבלת בפוך.
רעדתי, כנראה שלא מקור.
לחצתי חזק על המצח, בנסיון להדוף את כאב הראש, שהיה נדמה לי שנרגע קצת כששמעתי את הקול של מאסטר.

נשארתי עם השאלה "במה אני בוחרת?"
התשובה שלי ברורה, אם כי מסתבר שמידי פעם צריך להעלות את השאלה שוב,
כדי שיהיה לי חד ובהיר במה אני בוחרת.
כן, אני רוצה לחיות טוב, אחר ממה שהורגלתי אליו בכל השנים שעברו...
יותר מידי שנים עברו בחרא שלא אני הייתי אחראית לו,
יותר מידי זמן בחושך, בלי היכולת להגיד די!!!

ועכשיו?
לא שזה קל, גם אם זה לא קשור בי ישירות, זה נוגע, עמוק מאוד,
אבל אני חייבת לזכור שהבחירה היא "שלו", והוא בהחלט מודע למה שבחירה כזו גורמת.
וזה לא שייך אלי. אין כאן שום דבר שאני יכולה לעשות.
חוץ מלהזכיר לעצמי שכן, אני אוהבת, ואוהב על אף ולמרות ועם הכל.
אבל אסור לי לתת לעצמי לשקוע לתוך הסערה הזו, שידענו שהיא תגיע.

לעשות הפרדה, שכל. ועוד הגיון.
גם אם זה לא פשוט לרגשנית כמוני.

************
<עוד לא התחיל היום והראש שלי כבר, או מדויק יותר, עדיין, כואב.>
אני משננת, מפנימה, אבל עדיין לא לגמרי מיישמת.
קדימה לעבודה!

בעעעעעע
האיש הזה לא עושה לי טוב. נקודה.
אחרי כל השנים האלו, עדיין, הוא מצליח לעורר בי בחילה, חוסר שקט.
שים את מה שצריך ותלך.
לך כבר. תניח לי.
לא רוצה לשמוע אותך מספר לי כל מיני, לא רוצה שתראה לי.
לך!

איפ, בא לי להקיא.

איזה יום נהדר...
סופסופ גשם ועוד גשם וברד, כזה שלא נמס תוך שניה, הפך את הרחוב ללבן.
והרוחות.. שלא נתנו לי לישון בלילה..

בקיצור, בדיוק כמו שאני אוהבת.
חורף,
אמיתי כזה.

למרות שאני קצת מצוננת.
שבוע טוב שיהיה.

העולם שלנו צבוע בצבעים שאנחנו צובעים אותו!

אנחנו אלו שבוחרים אם הוא יהיה מואר ובהיר, או חשוך ומריר.

זה תלוי בהסתכלות שלנו.

אני בוחרת להמשיך לראות את הירוק של הפריחה, ההתחדשות,
את יופי הבריאה על מגוון הצבעים והגוונים..
כן, גם את האפור והשחור מידיי פעם.
אתמול הכל היה נראה שחור ולא נעים?
קורה.
הבוקר? שוב השמש זורחת, השמיים בהירים.
והחיוך?? עולה מפנים, מהעומק, מטפס לאט לאט, אל הפנים, אל החוץ.
בוקר טוב כולם,
ושיהיה יום נ- ה- ד- ר !

יום מעפן!
כלום לא הלך לפי התיכנון.
הבוקר שלי נשרף איפשהוא, במקום לא נחמד במיוחד.

ואח"כ, הכאב ראש המטורף הזה שהתעלק עלי ולא רצה להרפות.
ישבתי בעבודה, לא בשעות השיגרתיות שלי, והחוסר שקט כירסם..
בסופו של דבר התקפלתי משם עם בחילה, מוקדם ממה שתיכננתי.
את השעות האחרונות ביליתי במיטה, מכורבלת בשמיכה, חצי מנמנמת חצי ישנה.

עכשיו אני כאן, עם שתיה חמה.
לפחות לסגור את היום בחמימות.

*********
בקריאה חוזרת של הפוסט,
אני נשמעת מתלוננת.
מקווה שיש לזה אישור, אני מתלוננת, לפחות אני מודעת לזה.