שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הגשמת החלום

המסע של חיינו התחיל עכשיו.
חוויות ומחשבות מתוך מסע חיינו.
בתאבון
לפני 11 שנים. 15 בפברואר 2013 בשעה 6:12

אמר בזמנו יגאל אלון "עם שאינו יודע את עברו....."

אז כדי להסיר קצת ערפל מהעתיד אני אוהב ככה מדי פעם לחטט בהסטוריה של קדמוני המין האנושי.

הזכרון הקולקטיבי שהותירו לנו ציבילזציות קדומות הוא מרתק לא פחות מאלו הנוכחיות.

לזכרון זה שייכים, בין השאר, פנתאוני האלים

או האלות במקרה דנן. האלה שאיתי. האשה שאיתי.

לכל תחום היה אל אחראי.

אישתאר היתה אלת האהבה והמיניות בפנתאון של אכד, שומר ובבל.

טקסי הנישואין הקדושים נערכו סביבה.

אף שמה של אסתר המלכה נגזר משמה של אישתאר.

על פי המסורת, אלת השאול חטפה את תמוז, אהובה של אישתאר, וכלאה אותו בארמונה.

עם מותו, מתה גם צמחיית הארץ.

אישתאר ירדה לשאול על מנת להחזיר את אהובה.

בתום מאבק הושגה פשרה לפיה תמוז יבלה עם אלת השאול חצי שנה בשאול, ועם אישתאר חצי שנה על פני האדמה.

פשרה זו ציינה את מחזוריות החיים בטבע

 

גילוי נאות - כל קשר בין הדמויות שבאגדה, למציאות של חיי - אינו מקרי בהחלט

 

אלה שלי,

שיהייה לנו לפחות ב - 8 הדקדות הקרובות

כל יום

חג אהבה משלנו - מתוק. פורח. מרגש, מסעיר

כמו שאנחנו. כמו שאת.

אוהב המון.

 

לפני 11 שנים. 14 בפברואר 2013 בשעה 22:48

יום מלא בהתרגשות ואהבה, ואני מרחפת הרחק בעננים :-)

זה התחיל בלילה שהוא החליט לאהוב אותי במקום לישון,

ועוד זורק משפט "חכי חכי את עוד לא יודעת מה אני מכין לך למחר" :-)

 

בבוקר עשיתי בזהירות תחקיר עם חשש שיגלה כי אני זוממת משהו

וזה הצליח כי הוא לא חשד בכלום חחחח

בבוקר הגעתי לעבודה וישר דאגתי להזמין לו מארז שוקולדים עם

שני ורדים וברכה. :-)

 

חבר היה צריך להביא לי את תעודת הרווקות, ובגלל שלא עניתי לפלא

והודיעו לי שמישהו מחכה לי למטה הייתי בטוחה שזה הוא, אבל לא.

אני רואה פתאום שליח עם זר פרחים מדהים עבורי עם ברכה מאהובי.

 

שנינו כמעט באותו הזמן, ושנינו המומים ונרגשים. :-)

אם חשבתי שבזה נגמרו ההפתעות אז טעיתי בגדול. מסיימת את העבודה

ומגיעה אליו ומשם לבית.

 

בדרך כבר הכין אותי שמגיעים,שותים קפה ואקבל הוראות איך להתלבש.

וכששתינו הוא התחיל לזרוק כל מיני רמזים שרק הגבירו את הריגוש והסקרנות חחחח

ההוראה לשים עלי שמלה בלי תחתון,את התחתון לתת לו.

 

נכנסים לרכב והוא שם לי את הקולר. נוסעים ולפתע הוא מושיט לי את הכפפה הרוטטת

שקנינו ואמר לי לפשק רגלים ולהניח את האצבעות על הדגדגן. עוצמת עיניים וחשה את

הריגוש שעולה עד שאמר לי שמספיק ואז הגענו למקום.

 

הליכה קצרה ומגיעים למסעדה מדהימה עם אווירה רומנטית, אוכל טעים ומיוחד.

חזרנו ועדיין כל גופי וליבי רוגש מהיום המדהים שהוא יצר לי ולנו.

הולכת לישון עם חיוך גדול ולב רוגש.

לפני 11 שנים. 13 בפברואר 2013 בשעה 20:21

יש אנשים שחושבים שכנראה מותר להם להתנהג איך שבא להם מול חברים.

אותם אנשים מאוד טועים, כי לכל אחד יש גבולות ובטח כשמזלזלים.

 

יש אנשים שחושבים שהתנצלות בחצי פה תעזור להם והצד השני ישכח מה

שקרה לפני לא הרבה זמן.

 

אני מוכנה לתת הזדמנויות לצד האחר לאחר התנצלות וניקוי התחושות, אך

כאשר שוב יש זלזול בי, פה אני שמה את הגבול.

 

ברגע ששוב זה חוזר ועוד לאחר שבועיים מההתנצלות והדיבורים

מבחינתי המצב כבר לא יכול לחזור אחורה ושיהיה בדיוק איך שהיה ....

הדברים השתנו.

לפני 11 שנים. 9 בפברואר 2013 בשעה 8:20

טוב,

אזוקה, ג'ורג'ט בעצם, החליטה שאם עליתי מדרגה לאקסטרימיות

אז גם היא

רק שאת מה שאני עושה ב - 4 עיניים במטבח

זאתי

הולכת על פומביות.

ופומביות מרוכזת

אתמול בלילה היה פרק א

ואו-טו-טו היא הולכת לעשות לי את זה לפני חתיכת קהל

כל השבוע היא מזהירה אותי - תתכונן..... אתה תעמוד בזה..... וכאלה מין

נו שוין. או שכן או שלא

מה שבטוח - מאתמול יש לי גזים. כמו לתינוק.

אני אשרוד?

חבקו אותי אנשים רחמנים. אני זקוק לזה

שתהייה שבת אביבית, נעימה, שקטה. ובעיקר - קלה. כלה.

 

לפני 11 שנים. 7 בפברואר 2013 בשעה 21:33

משתדלת להיות צייתנית, ובינתיים זה מצליח :-)

לא שוטפת כלים, רוצה קפה מבקשת ממנו והוא מכין

אך עכשיו הוא עסוק אז ביקשתי אישור להכין לבד, והוא אישר.

האמת שזה כיף לי :-)

 

שומעת מוסיקה ונזכרת במוסיקה שכבר חלקה בחרנו.

חושבת על השיר שבחרנו שיצעיד אותנו לכיוון החופה, והוא כל כך מתאים.

חושבת על השיר שבחרנו לסלאו הראשון ושוב הוא כל כך נכון.

 

אך נזכרת איך ביקשת ממני נישואין ושוב מתרגשת ונזכרת בשיר שהתחיל

את הבקשה והיה כל הזמן ברקע והלב גדל למימדי ענק ונעצר מהתרגשות.

למה?

 

בעבר הייתי שרה את השיר הזה המון בגלל החלום הגדול הזה, שאז נראה

רחוק אך תמיד נשארה התקווה. אך היום מתרגשת כי אותו חלום שמופיע בשיר

פשוט מתגשם.

 

אז לך אהוב שלי, מקדישה את השיר הזה לתזכורת ותודה על הגשמת החלום

שתשמע בשיר.

 

לפני 11 שנים. 6 בפברואר 2013 בשעה 20:42

איך אפשר לחיות עם איומים כאלה?

פיניתי לו את המחשב כדי שיעלה סרטון

והלכתי להכין לשתות.

 

בזמן שהמים רתחו ראיתי כמה כלים בודדים בכיור.

מה לא אשטוף אותם כדי שיהיה נקי ומסודר?

ברור שכן.

 

אבל אז הוא הגיע וראה אותי בפעולת השטיפה

והחליט לחוקק חוק שאסור לי להכנס למטבח

אסור לגעת בכלים אלא רק לאכול מהם.

 

כשניסיתי להסביר שהוא מגזים הוא שוב איים

איים שיקשור אותי כל פעם שיהיה איזה כלי

אחד מסכן בכיור. חחחחחח

 

אני ממש בבעיה רצינית כי, מצד אחד עלי

להיות ממושמעת, אבל מצד שני מאוד קורץ

לי המצב שהוא יקשור אותי חחחחח

 

מה לעשות?

לפני 11 שנים. 2 בפברואר 2013 בשעה 20:28

לא מצליחה לא לשלוח אליו ידיים.

אוהבת לראות את חיוכו ועיניו הקורנות כשזה קורה.

אוהבת שהוא צוחק וגם מזהיר אותי שאשלם על כך בריבית

ואוהבת לשלם על מעשיי חחח

 

אני מסתכלת על כל הזמן שאנו יחד ופשוט מאושרת.

מאושרת לראות שאהבה שלנו מאוד חזקה, והיא גדלה מיום ליום.

לא חשבתי שפעם יקרה מצב שיהיה לי קשה להיפרד בבוקר כשיודעת

שכעבור כמה שעות אראה אותו שוב.

 

נזכרת איך חשבנו שיש עוד זמן עד לחתונה, והנה הזמן עבר במהירות

ונשאר רק עוד שלושה חודשים ועשרים יום :-)

הכל כמעט מוכן, וההתרגשות רק הולכת וגדלה. מקווה שלא אתעלף חחח

 

הזמנו כבר כרטיסי טיסה לירח הדבש שיתחיל יומיים לאחר החתונה.

יושבים ומתכננים את המסלול והמקומות. כל כך מתרגשת.

יודעת שאף טיול לאחר מכן לא ישתווה לטיול הזה :-)

 

שיהיה שבוע טוב ומבורך לכולם :-)

לפני 11 שנים. 31 בינואר 2013 בשעה 20:50

החיים לימדו אותי בדרך הקשה שיש להגיע למסקנות על פי מעשים ולא דיבורים.

מעשים מוכיחים את האמת הפנימית של האדם.

האדם יכול לספר לי כל מה שהוא רוצה, אך כאשר אני מסתכלת על העובדות

והמעשים אני מגיעה לאמת עצמה.

 

יש אנשים שחושבים שלא יקלטו אותם בגלל הדיבורים.

יש אנשים שיחשבו בטעות שאני אהיה בכל מחיר גם אם דורכים עלי.

אבל לא, אני ממש לא אתן שיעשו לי את זה, אם ימתחו את החוט יותר מידי.

לפעמים יהיו מצבים שדברים לא יהיו כבר כמו שהיו.

לפני 11 שנים. 22 בינואר 2013 בשעה 18:45

בימים האחרונים כל פעם אני שומעת את המשפט "את מתגרה בגורלך"

לא מבינה אותו איך אני מגיעה לזה, שואלת והוא אומר לי תסתכלי מתי אני אומר ותביני.

מסתכלת וממש לא מבינה :-)

 

היום (גם אתמול) אנו נוסעים ותוך כדי אני מלטפת אותו עם ידיי וציפורניי.

מלטפת קצת העורף,בראש,קצת בחזה ובגב. אז תגידו אתם אני אשמה שהוא מצטמרר ומתגרה?

האם לא תפקידי לגרום לו הנאה וגירוי? :-)

 

אני במקרה קצת מלטפת את כף רגלו עם כף רגלי, אני אשמה שהוא שוב מצטמרר?

מסתכלת עליו בשיא התמימות והוא טוען שאני מתגרה בו.

אנו צועדים והוא טוען שאני בכוונה מענטזת כדי לשגע אותו, ותוך כדי הוא מלטף לי את התחת

 

תגידו אז אני אשמה או שבעצם הוא זה שנוגע בי כל הזמן כדי לגרות אותי?

אני זו שתמיד הייתי התמימה כל הזמן מואשמת בפיתוי וגירויים, זה פייר? :-)

מה לדעתכם הוא צריך לעשות לי???????????????????????????

לפני 11 שנים. 20 בינואר 2013 בשעה 21:46

האזוקה הזו.....

בחיי. אני חוזר ואומר לה שדברים שהיא כבר שכחה ברברס, אני כל החיים לא אלמד קדימה.

הודעתי לה, ולא פעם אחת, שעד החתונה אני ילד טוב ירושלים. נניח ירושלים. ורק אחרי אני כבר אראה לה.(רק מלהגיד את זה האגו שלי גדל ב - 2-3 רמות 😄 ).

אבל כבר למדתי, על בשרי, ובשרה, שהיא לא אחת שתחכה עד אז.

ויש לה את השיטות שלה להוציא ממני.

היא החליטה שמדי פעם היא נשלטת ואני מיועד לתפקיד השולט.

אז היא מביאה אותנו לסיטואציות שונות ומשונות שדורשות ממני תגובה.

ביום רביעי היא יזמה ריב קטן שדרש תגובה הולמת תרתי משמע. בקושי סיימתי לטפל בה, היא מתעוררת לה מספייס ואומרת - כעת משגמרת להנות לך מהספייס שלי, תרד לי. ירדתי.

ביום חמישי היא הודיעה לי שאני יכול ללכת לעבודה לצמיתות. רק למחרת היא הבהירה שהתכוונה שאני צריך גם לפרנס. לא רק להנות. 

ובשבת, בשבת היא דרשה פינוק של 24/7, בעירום מלא. מזל שלא נאלצתי ללבוש סינור

אז לכל שבת יש מוצאי שבת

וזו של אתמול נמשכה כמעט עד ראשון בבוקר.

והיא? נשכבת לה כמו ליידי, נקשרת (חלק אפילו בעצמה יש לומר), נהנת לה בקולות שמסכנים את קיומינו בבנין ואז נכנסת לה לספייס שלה תוך שאני צריך לסדר את מגרת הצעצועים מחדש, להכין אותה לפעם הבאה.

וחוץ מזה, כעונש על התנהגותה הנלוזה - לקחתי אותה לבחור לה שמלה. תמונה בקרוב.

האמת? אולי אאמץ את תפקיד השולט שלה.

התאהבתי במשימה.

זה הופך להיות מעניין, מסקרן. מגרה. מאוד אפילו.

אז אזוקה. ראי הוזהרת. הפנטזיות שלי צומחות להן ופנטזיות נועדו להתגשם.

באחת מהן אני עשוי אפילו לקדש אותך. תתמודדי.