אין איתה רגע דל
אין שקט של לפני הסערה
אין משהו צפוי, ברור
אין ידוע מראש, גלוי
אין סיבה ותוצאה, משוואה מוסכמת
אין נבואה, חיזוי וידיעה
אין מובן וברור מאיליו
יש דבר אחד, דבר אחד חשוב באמת
והוא: אותה.
יש בה משהו שאין באחרת
היא מציפה בי ומשקיטה
היא מלהיטה בי ומרגיעה
היא מתגרה וחומקת
מרעישה אותי, ומנחמת
מגרה עד הקצה
שובה אותי
ומשחררת.
היא מלכה אצילה בלבוש של ילדה עדינה
שולטת מיומנת בדמות מלאכית קטנטנה
רודנית תובענית במסווה של נסיכה
חסרת תג זיהוי ונטולת כתר מלכה
ידיה חשופות, ערומה משריון ומגן
משוללות חרב וקריאה למלחמה.
היא סוררת וסוערת , רוח פרצים חודרת
משברת ענפיי האיתנים, עקרונותי הברורים
משתוללת, מתרעמת , דיפלומטית מיומנת
לועגת ומפליאה בי להטוטיה באכזריות
היא מטלטלת אותי לכאן ולשם, מעלה ומטה
מניעה כלפיה, לכיוונה ואז ממנה והלאה
מביאה אותי לפסגת העונג האלוהי
וברגע אחר מנחיתה ארצה ללא רחם
עבורה הכול פתוח, הרשות רק לה נתונה
לוקחת ומחזירה, מבטלת ומחליטה
על פי דעתה יקום וגם יפול דבר
עושה בי , בנו כבשלה.
ואני האדון בנפשי ובצלמי
יודע ומכיר בחוקים, שוחה בכללים
נכון לתת לה עצמי בכל מאודי
משחק את המשחק שלה ומסכים
היא זו שקובעת את החוקים.
אוהב את התגרות שלה בי
אוהב את היופי, הרוך והטוהר
אוהב את העדין, התמים שבפנים
שומר על כל אלה שלה, לצידי
במטרה לשמור עליה בעולמי
מאפשר לה לשחק עימי.
בסיומו של יום, היא מתעייפת
עייפה ממשחקים, שבעה מלהטוטים
פושטת בגדיי מלכותה היקרים
חוזרת למקומה הטבעי, למרגלותיי
סוגדת , מנשקת כל פיסה מעורי
מתחננת לשוב ולהתמסר לי
מחייך כי יודע שזו שעתה האמיתית
מרים אותה אליי, מחבק ועוטף
היא נשענת על כתפי
נחבאת בצל כנפיי כגוזל קטן
חובק אותה בחום ואוהב אותה
שוב, כך מלכה ילדה כנועה בחיקי
הנה היא שוב נחבאת בצילי
חזרה לגודלה הטבעי.
מבלי שתדע, מבלי שתרגיש
בעודי מחבק ומצמידה לגופי
לוטף שערה הרך והזהוב
מתרפק על גופה השברירי
ידיי חובקות את גופה החלק
מביט בה שלווה ותמה, מחייכת
נרדמת לאיטה, המלכה.
ובשעה שהיא שם, בטוחה בין ידיי
רואה אותה שוקעת אל שינה מתוקה
מבין עד כמה היא חקוקה בליבי, במוחי
עד כמה חדרה היא לנימי נשמתי
עד כמה אני מובל בקסמיה
מוטרף ממעלליה, הלום מכשפיה
כמה גופי מכור למגע ידיה
יומי ולילי ניזון ממילותיה, מלמוליה
כמה מורעל עליה.
לפני 15 שנים. 6 בדצמבר 2008 בשעה 5:17
