אין לי מושג איך בגיל נושק לגיל 45 נותרתי בסופו של דבר לבד, תכל'ס.
אין לי מושג איך בתקופת הקורונה יצא כך שרכשתי מכל מקום בעולם כל אביזר כל צעצוע כל המצאה קיימת בעולם ה- BDSM והכל נערם במחסן, אריזות אריזות ללא הופכין, ללא שימוש.... הכל נותר בניילונים... מה שנקרא.
או שיש לי מושג, הכל היה מיועד לאהובה, לנחשקת, לאישה האחת והיחידה, והיא בגדה באמון, בפעם המיליון לאחר שקיבלה עוד ועוד הזדמנות, יצאה כלבה אמיתית בחיים האמיתיים ולא במיטה, בוגדנית במבחן החיים האמיתיים, לא עם גבר אחר, גרוע מכך, פשוט בגידה בלב, הגרוע מכל, חסרת תקנה וצריך להמשיך הלאה, לייעד את כל שלל המתנות והשלל מתקופת הקורונה לאישה ראויה....
אין לי מושג איך אני, אני, אני כן אני, שנה לאחור בקושי אם בכלל, חוויתי אישה, ריח של אישה, מגע של אישה, לגעת באישה, שלא לדבר על לשלוט בכלבה ראויה לשליטה...
אין לי מושג לאן תוביל אותי הכתיבה הקטנה הזו, אין לי מושג, כי אני לא איש קטן בכלל......
אין לי מושג איך אני, כן אני, שולט בכל רמח אבריי, חיים שלמים, הגעתי למצב כזה מבודד.
או שיש לי, מושג, ואני בהכחשה, שמדובר בבגידה בלב, בבגידה באמון, בגידה שקשה להתרומם ממנה, ואין לי מושג כמה זמן עד שאעלה חיוך על פניי בחזרה ואאמין שאת קיימת שם מאחוריי הרי החושך.
בכל מקרה, חבל.
בטח אמחוק את הבלוג הזה עוד דקה, הרי מה התוחלת בו בכלל.