לפני 7 שנים. 5 בנובמבר 2017 בשעה 5:28
לפעמים יש לילות שבהם מילים מתוקות כמו לענה נלחשות באוזניי במונית בדרך הביתה,
והירכיים שלי מתהדקות בציפייה,
ומיד כשנכנסים מעבר לדלת, אני כבר ממוסמרת לקיר.
ולפעמים יש לילות שאני חוזרת הביתה בדממה,
מורידה את העקבים,
את התכשיטים,
את הבגדים ההדוקים שנועדו ליופי ולא לנוחות,
שוטפת את האיפור,
מזדחלת למיטה,
ומחייגת לאמא מעבר לים.
