המסע שלי

כלכך הרבה עצבים

על דברים שונים 

גם סתמיים 

גם משמעותיים

בא לי לרצוח 

אני לא מצליח לחשוב כמו שצריך 

ואני צריך לבקש עזרה שוב 

מחבר ותיק 

זהו,

אין לך לאן לברוח יותר,

המסמכים נחתמו,

אמרנו את הדברים,

אנחנו נשואים,

את שלי,

ואני שלך,

ועכשיו... הו עכשיו אני אראה לך את הצד האמיתי שלי, הצד הזדוני, השולט זה שרוצה לזיין אותך כשאת חסרת אונים, זה שאוהב לקשור אותך, לתת לך מכות לראות עלייך סימנים, הקשוח, זה שיקפל אותך לרצוני ואין לך לאן לברוח.

אה שיט... את כבר יודעת את זה, ואת אוהבת את זה, את ליטרלי נטרבת מזה.

אז,

עכשיו אני אראה לך את הצד הזנותי שלי, את הזה שרוצה לקבל זין בתחת, זה שרוצה ללקק לך את הרגליים, זה שמוכן גם לקבל ממך דברים שאחרים יחשיבו כמגעילים, זה שמתחנן שתפרקי אותו מכות, ואין לך לאן לברוח מזה.

אה שיט, את מקבלת את הצד הזה, את משתמשת בו את זורחת כשאת שולטת בו.

אז אני אראה לך עכשיו את הצד שמצרף, זה שמוכן להיות נתון תחת קנאה טובה בלבול מהול בעונג...

בעצם, גם את זה את מכירה.

אז בתכלס... לא הרבה משתנה,

חוץ מזה שעכשיו... את אשתי, ואנחנו נמשיך להיות זוג מדהים שכובש כל אתגר בעזרת תקשורת.

זהו, את עכשיו אשתי(:

הוא מרחף באוויר 

לחץ 

ממה? אין לי מושג 

באמת שלא, הכל מאורגן בתכלס 

חסר לנו שלא החתונה בחמישי

אז ממה יש לי להיות לחוץ?

אין לי מושג,

אבל אני מניח שזה הגיוני 

אם נבטל שנייה את האקט הזוגי שאנחנו עושים פה 

אז... זה פשוט מסיבה גדולה שאתה מארגן 

וברור שתרצה שהכל יילך חלק 

אבל... 

מלא לחץ, ובא לי פחות, לא נראה לי שאפשרי בכלל, אבל בא לי פחות.

כנראה שזה הגיע סופית,

קריסה כזאת

אותה תחושת ייאוש, כמו גל של בוץ שמונע ממני להרים את הרגליים ולהתקדם

וזה אותו דבר איכשהו

אותה תחושה

אותו ייאוש 

אני מסתכל לכאן ולכאן ואין לי מה לעשות 

אין לי עם מי לדבר 

זה לא שאין פיזית עם מי לדבר, יש עם מי, אפילו הרבה אנשים טובים 

אבל אף אחד לא ממש יכול לעזור לי 

כי זה אני, זה אני לגמרי 

זה הבלאגן שלי 

ואני לא יודע 

לא בטוח מה לעשות,

לא יודע איך להתקדם 

והאירועים הולכים ומתקרבים ואני קורס 

קורס מהכל 

לא מצליח...

ואין לי מושג מה לעשות...

די הרבה זמן לא פרסמתי

אז בוקר טוב,

שותה קפה לפני שיוצא עם ארוסתי הנפלאה למצוא לוקיישנים לצילום ביום החתונה.

אוכל פנקייק שהנשלטת הנפלאה הכינה כשהייתה פה ופאקינג נהנה מכל רגע 🤩

נעים לי🥹

האמת היא שאני יודע

אני לא אגיד שאני יודע יודע,

אני ממש משתדל לא להיות כזה גאוותן ויהיר 

אבל יש לי תחושה שאני יודע 

תחושה שאני יודע מה את תעברי מחר 

תחושה שאני יודע מה תרצי 

מה יהיה לך קשה 

מה יהיה לך קל 

לאן הראש שלך יילך 

איך ומתי אנחנו נחזיר אותו

אני לא מתכנן אף סשן 

אני לא מניח הנחות 

לפחות משתדל שלא 

אבל אני מוצא את עצמי 

מניח 

חושב 

מתכנן 

תוהה 

מנתח איתה

כל מיני...

ואני יודע,

יודע שמחר יהיה קצת קשה 

קצת מביך, או מאוד 

קצת מפחיד 

ואני יודע שרוב הדברים שאחרים יפחדו מהם, לך יהיו קלים, והדברים שלאחרים יהיה קל, כמו חיבוק...

לך יהיה קשה.

ואנחנו עוד נראה...

אם ההנחות שלי צודקות, האם זה יהיה טוב...

והכל כנראה נדע מחר.

הפרסום נכתב בלשון יחיד רק כי ככה נח לי, בתכלס התכוונתי 'אנחנו'

אז הכל נמהל לי ביחד כרגע

כאבים,

פחדים,

דאגה,

כעס,

מרמור,

הכל יחס יוצר בלילה מגעילה שבא לי להקיא מתוכי, מרגיש שאני בבוץ טובעני... קשה לזוז בו

והוא מושך אותי למטה ומעודד אותי לוותר, לשחרר, לא לטפל בעצמי, לתת לחרא שעובר עליי להתפשט, יאללה שישתק אותי כבר שיהיה לי אירוע מח, כבר לא מעניין...

רק שהכל יפסיק.

נכון לעכשיו אני כבר כמעט 24 שעות עם נימלול בחצי מהפנים שלי,

היינו במיון, הבדיקות יצאו תקינות אבל יש בי פחד, פחד שאני אשכרה עובר אירוע מוחי קטן...

זאת אפשרות שהנוירולוג לא שלל, פשוט אין לי תסמינים מדאיגים מספיק כדי להכניס אותי לMRI  בחירום.

המח שלי מתחיל להפליג, מה עם קורה משהו אמיתי בגוף שלי, מה עם זה אחת מהמילים המפחידות האלה כמו כריש, או התקף, או משהו כזה...

לא בא לי בתי חולים,

לא בא לי להזדקק לעזרה,

לא בא לי על כל זה,

בא לי להמשיך כרגיל,

מה הבעיה עם כרגיל למה שלא אמשיך בחיי, מי היה צריך את זה?

אני מפחד, מאוד, האמת שאני משתדל לנוח ולא לחשוב על זה ישירות...

אני לא יודע מה יקרה, וזאת תחושה די חרא ...

חצי פנים שלי הרגישו נימול, לא סימן מדהים

נסענו למיון

אז לקחו דם...

כמובן שהשאירו את הברז המפורסם ביד...

עשו בדיקות פה בדיקות שם,

אין לי אירוע נוירולוגי חריף אבל לא שוללים...

וכמובן שאסרו עליי לטוס, הייתי אמור להיות על טיסה לארהב עוד כמה שע'.

טוב נראה. כמה אשרוד חחח