המסע שלי

ברגע הזה

כשיש ערפל,

אורות כחולים,

העיניים שלה בורקות,

התלתלים בשיער שלה משקפים את האורות על הבמה,

השפתיים שלה בשרניות ומזמינות,

ברגע הזה,

הלב שלי גדל בעוד 3 מידות ואני אומר לעצמי,

אוח כמה שאני אוהב אותה,

יותר ויותר בכל יום...

 ברגע כזה, פשוט.

היא כלכך יפה,

כלכך מדהימה.

והאהבה שלי ענקית...

חחחחח

מוזמנים לשמוע דרך הפרופיל 🤣🤣🤣

עוד מכה,

עוד כאב,

שוב מרגיש כמו הילד הדחוי,

שוב מרגיש מוחרם,

שנתיים עברו...

זה עדיין כואב.

היא הציעה לי חזרה,

היא ירדה על ברך אחת ושאלה 'התינשא לי'

ואחרי שכמובן אמרתי כן,

פשוט התמלאתי באהבה והערכה אליה, על זה שהיא שמה זין על מה אמרו לנו, ומה אחרים עושים...

היא רצתה להציע לי גם,

היא ידעה שזה ישמח אותי,

אז היא עשתה את זה!

וזה פשוט מדהים, להיות עם אישה מדהימה כמוה, פשוט גורם להכל להיות קל יותר, זאת הסיבה שכלכך נח לי, להתנהג בזנותיות, בגלל זה אני מתכנן לעשות דראג, בגלל זה אני מאוהב כלכך!

כי יש בה קבלה, הכלה, הבנה, ופשוט מלא עומק ואהבה!!!

להתלבש כאישה לעולם לא ישפיל אותי,

זה היה משפיל בעבר, אני זוכר.

אבל כבר לא היום, אני לא יודע מה זה אומר 'בטוח בגבריות שלו' זה לדעתי סיסמא ריקה מתוכן,

וזה יקרה,

אני אתלבש, לא במסגרת סשן,

בעצם אולי, אם אנאבל תרצה, אבל היא יודעת שמשפיל זה לא יהיה.

אני אתלבש כמו מלכה!

יום יבוא ואעשה דראג מלא, לפחות פעם אחת...

ואני לא יכול לחכות😍

עצב אמיתי,

שפשוט מפיל אותך,

מיד כשזה נגמר 

התחלתי ליפול 

כאבים מהעבר 

והאמת שחשבתי שיהיה נעים וזורם 

וממש רציתי,

וזה כאב...

למה אני?

מה עשיתי?

אוף...

לפני שנתיים , כך לפחות מציין הכלוב, כתבתי את זה 

כתבתי שם 'להיות שולטת ללא זוגיות זה עבודה כפוית טובה, כי הצלחה בעבודה הזאת גורמת לנשלט ללכת', ואני עדיין עומד מאחורי זה.

יש משהו מאוד טבעי בזה...

השולט/ת נמצא בקשר משמעותי והנשלט/ת מצטרפ/ת בצורה זמנית וזה ברור לכולם המצב, הצד השולט, דואג מלטף, מכיל את הצד הנשלט. הצד הנשלט מתמסר, משתחרר נהנה ומכיל את הצד השולט.

הצד הנשלט בצורה טבעית רואה את הקשר של הצד השולט, ומשהו בו נבנה, משהו במבנה האישיות משתנה, צרכים מתעוררים, שיעורים נלמדים.

ומתישהוא הצד הנשלט נפרד באהבה וכאב מהצד השולט.

ראיתי את זה קורה אינספור פעמים, מאז מה שכתבתי לפני שנתיים, אז זה קרה לי, הייתי נשלט של שולטת בזוגיות יציבה, וזה היה נפלא, זה ייצב אותי וחיזק אותי עד שפתאום הייתי מוכן לדבר הנפלא הזה שנקרא זוגיות, וכשאתה באמת מוכן, זה מופיע.

והנה לפני שבוע הודענו קבל עם וכלוב שאנחנו מאורסים.

מאז, זה קורה גם לנו, אבל הפעם אני בצד השולט, אנחנו פותחים את הבית ואת הלב לנשלטות ונשלטים, והם מגיעים, כל אחד והצבע שלו, אלה שמחפשים חוויה ואלה שמחפשים המשכיות, אלה שרוצים כאב ואלה שרוצים רק אותה...

עם אלה שנשארים יותר מפעם האחת, ניצנים של התהליך הזה פשוט צצים, ואז... הם אומרים שלום, יפה, בנועם, בלי כעס או טרוניה, פשוט שלום.

והאמת, שאני בוכה, כמעט בכל פעם. כי כשהם הולכים גם הולך בי חלק, זה הכל בשמחה ובאהבה, והדמעות הם גם דמעות של אושר, אבל זה לא אומר שלא התחברתי, שלא דאגתי, שלא הייתי.

אז פגשנו עוד מישהי שנכנסה לחיינו לרוח סערה קצרה אבל חזקה, מותירה אחריה השראה ושמחה כמו ציור מרהיב שאת חלקו קשה להבין.

אז שוב היום, בכאב ואהבה קיבלנו את הידיעה שכבר ניחשנו, ידיעה שכבר קיבלנו לא פעם, ושוב בכיתי,

בכאב ואהבה...

הייתה אחת,

שהיא כל-כך טובה

כל-כך אמיצה,

זכינו גם בהתמסרות שלה,

זכינו לראות את האומץ שלה

והיא בטחה בנו,

הרגעים האלה, שזה קורה,

מצד אחד מפליאים אותי כל פעם מחדש,

ומצד שני זה הגיוני 

זה נעים כל-כך לקחת בן אדם את השלבים הראשונים.

אז תודה לך ניינור,

היית מדהימה,

תודה לך האמון על ההתמסרות.

ושנזכה לעוד המון חוויות כאלה.

ואגב, מכאן אנחנו רק עולים(:

הייתי חייב...