סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 7 שנים. 20 באוגוסט 2017 בשעה 16:01

אלוהים יודע מה הוביל אותי להכנס למספרה פתאום, אף פעם לא הייתי מאלו שהולכות למספרות, אבל היתה לי שעה פנויה באמצע היום וזו לא הפעם הראשונה ששמתי לב למספרה הקטנה הזו שנמצאת על קו פרשת הדרך שלי מפגישה אחת לאחרת. 

 

מספרה קטנה ממש, משהו בסגנון של פעם, כל כך לא זוהרת וכל כך פשוטה בלב תל אביב, וגם הספר שנמצא בה נראה מהספרים העתיקים האלו של פעם, נראה שמזמן עבר את שנת החמישים שלו. לבוש בג'ינס דהוי וטישרט רגילה ובמראה שלו יש משהו מכוער וגס, כזה שבמבט ראשון עלול לגרום לדחיה, אבל אני, משהו בכיעור הזה תמיד מושך אותי באופן כל כך לא ברור. הוא לבוש בפשטות אבל מגולח בצורה מטופחת וכשדלת המספרה נפתחת כשהוא יוצא פתאום לקנות סיגריות מהדוכן הצמוד אליו, ריח הבושם שלו עובר דרכי ומזכיר לי מישהו שפעם אהבתי לאהוב.. 

ריח, אחד הדברים שאין לנו שום דרך להתחמק מהם. או שהם מעוררים בנו התרגשות או שיוצרים דחייה מטורפת. 

ואני, הרגישות שלי לריחות גם היא מטורפת. אפילו עלי יש את אותו הבושם הפשוט והעדין מגיל 12, כזה שאין בכלל להשיג בחנויות אמיתיות של בשמים, רק בחנויות של סבונים לנערות.

ופתאום השובל הזה של הריח שלו כשיצא מהמספרה, עובר אותי ומחייך אלי בקריצה. לרגע שכחתי לאן התכוונתי ללכת וכל מה שהתחשק לי זה שהוא יגע בי עכשיו, שאעצום את העיניים וארגיש את הריח החזק הזה קרוב אלי.

אז המשכתי כמה צעדים אחריו ועצרתי לידו בתירוץ של מי שרוצה לקנות חפיסת מסטיקים ובזמן שהוא חיכה לפרלמנט הקצר שהזמין, נצלתי את רגע ההמתנה המשותף שלנו ושאלתי אם צריך לקבוע תור למספרה שלו או שאפשר להכנס ככה סתם. הוא אמר שברור שצריך לקבוע ושאל למתי הייתי רוצה ומה בכלל מתחשק לי לעשות בשיער. 

רציתי להגיד שמתחשק לי להרגיש את הריח שלו מקרוב, אבל במקום זה אמרתי שחשבתי ספונטנית על עכשיו, רק לחפוף ולייבש בקטנה, כי קפצתי לים בבוקר לסיבוב והשיער מרגיש לי דביק מהלחות ומתחשק לי לפנק אותו קצת. 

הוא אמר שהתזמון שלי מצויין ושעכשיו זה זמן מעולה וליווה אותי את שתיים וחצי הצעדים מהדוכן לתוך המספרה שלו. 

היינו שם לבד, הוא שחרר את הבחור שהיה בפנים, אמר לו שהוא יכול לצאת להפסקת אוכל קצרה, עד שתגיע הלקוחה הבאה בעוד שעה ומשהו ושהוא יכול להסתדר איתי לבד. האסרטיביות המחוספסת שלו העבירה בי רטט מהסוג הזה שמזמן לא הרגשתי, לא ידעתי מה עושים עכשיו ומצא חן בעיני שהוא זה שאמור גם ככה להגיד לי מה לעשות ואיפה לשבת, וכשעמד מאחורי אחרי שישבתי והנחתי את הראש בכיור לחפיפה, הרגשתי את הידיים שלו אוספות את השיער שלי וצמרמורת לא ברורה עברה לי בעורף.

"תורידי ת'ראש" הוא הנחה אותי בשקט ובטון העמוק והמחוספס שלו והרגשתי זרמים עוברים בגוף. הריח שלו היה קרוב אלי ונצלתי את העובדה שבחפיפה זה רק הגיוני שאעצום עיניים. וכשעצמתי אותן דמיינתי שזה לא הוא שנוגע בי עכשיו אלא האיש ההוא עם הריח שנצרב בי חזק כל כך וכנראה ישאר בי תמיד. 

אבל משהו בי כנראה היה עדיין תפוס ועצור, באופן כזה שלא איפשר לו לחפוף לי כמו שצריך, אז הוא אמר לי "תשחררי את השליטה על הראש, תרפי רגע" והיה במילים ההן משהו מחרמן כל כך, כאילו שכל הסצינה הזו נלקחה מתוך איזה פרומו לסשן.

זה לגמרי הרגיש כמו סשן מדליק, כזה שרק אני מודעת לקיומו, אבל משהו באדישות הקשוחה שלו בשילוב עם הידיים שיודעות לעבור בשבילי הראש וללטף ולקרצף, עשו בי ריגושים עד שלא רציתי שהרגע הזה יגמר.

כשהוא הוביל אותי לעמדה של הפן כמעט ומעדתי, הגוף שלי היה חלש כל כך מהמקומות שאליהם התעופפתי בעיניים עצומות והוא תפס אותי והושיב אותי על הכסא, שאל מה להביא לי לשתות וכשאמרתי שהכל בסדר, שאני רק עייפה קצת, הוא החליט שקפה שחור וכוס מים קרים זה מה שאני צריכה ואחר כך המשיך.

הידיים שלו עוברות לי בראש, הוא מעביר את הפן שמייבש את השיער בחום המפתה שלו למול המזגן שמקפיא את החדר ואני מספרת לו שהעיניים שלי רגישות לחום של הפן כדי שלא יתרגש מזה שאני עוצמת אותן כשהוא מפנפן אותי, מתעקשת להמשיך את התעופה שכבר התחלתי ברגע שבחרתי להכנס אחריו למספר.

הוא נשאר באדישותו המחוספסת, אומר לי שהכל בסדר, שאני יכולה לעצום עיניים ולישון והוא יעיר אותי כשיסיים. אבל תוך כדי הוא לא הפסיק לסובב לי את הראש ממקום למקום כדי שיהיה לו נוח יותר.

עכשיו, בינינו.. עשיתי פן כמה פעמים בחיים ככה שידעתי שאין שום סיבה אמיתית להזיז אותי כמו שהזיז, בנגיעות חזקות מצד אחד ועדינות מצד שני, נוגעות בדיוק איפה שצריך כדי להעיף, משהו שקשה להסביר במילים, אוחז לי בלסת ומסובב מימין לשמאל כמו צלם שמחפש את הזווית הנכונה לצילום האובייקט שלו, ואני משתפת פעולה, מאפשרת לו להזיז אותי כמו הייתי מריונטה בידיים שלו, מרגישה את הזרמים שעוברים בין הרגליים המשולבות שלי עם כל פעם שבה נתן לי הוראות בטון הסמכותי והמסוקס שלו "תזיזי את הראש לכאן, עכשיו תורידי, תרימי, אל תזוזי" נדמה לי שמעולם לא עשו לי פן שנמשך כל כך הרבה זמן, כשהוא סיים פתחתי את העיניים וראיתי שאני ממש מאחרת ושבעוד עשר דקות אני חייבת להיות ביעד הבא שלי לפגישה.

היה ברור לי גם שהוא הרגיש משהו, שאולי גם הוא שיחק בדיוק את אותו המשחק רק מהצד שלו. נוגע, מלטף, מפזר הוראות בכל הזדמנות.

משחק שכזה בלי מילים, רק בתחושה בריח ובמגע.

 

רק שלא אתחיל להתמכר פתאום למספרות.  

 

 

 

 

לפני 7 שנים. 18 באוגוסט 2017 בשעה 12:43

אני שקוף
מה שרואים
זה מה שמקבלים
ניסיתי לשקר
אך פני מסגירות אותי
גלאי שקר אם יוצמדו לחזי
ירעידו את האדמה.
אין לי ברירה
אלא לומר את האמת
ולקוות שלא יאמינו

 

* גיורא פישר

לפני 7 שנים. 17 באוגוסט 2017 בשעה 13:58

"לא מבין מה את עושה כאן"

הוא כותב לי באדומה

"אני קורא את הבלוג שלך וחושב על זה שאת המילים שאת כותבת, כולם צריכים לקרוא. זה לא קשור רק ליחסים של שולט נשלט, זה עניין שלם של דרך ארץ, את מבינה? בטח שאת מבינה. אז תקראי טוב את המילים שלי: את חייבת לצאת מהכלוב!! חייבת! את צריכה לכתוב במקום אחר, במקום שבו כולם יוכלו לקרוא את מה שיש לך להגיד"

ואני שותקת, לא יודעת איך עונים לדבר כזה, אני כותבת בכל כך הרבה מקומות, מפזרת את עצמי לכל הכוונים האפשריים, אחד לא יודע על השני והשלישי, שולחת אותיות על פני הרוח ואוספת אהבה.

הוא לא מחכה לתשובה, כבר הבין שהיא לא תגיע, אז הוא שולח לי את זה ונעלם: 

ישנן ציפורים שלא אמורות להיות כלואות, זה הכל. הנוצות שלהן ססגוניות מדי, השירה שלהן מתוקה ופראית מדי. אז אתה מניח להן לעוף.

(סטיבן קינג)

לפני 7 שנים. 16 באוגוסט 2017 בשעה 11:01

 

חשקה נפשך בנשלטת מתאימה? מומלץ שתחפש נשלטת מתאימה.

משמע, אתה עובר על הפרופיל שלה ומנסה למצוא בו רמזים לכך שהיא מתאימה למה שאתה מחפש או חושב שאתה מחפש.

 

כלל ראשון : בדוק שבפרופיל לא מופיעות המילים הבאות ואחיותיהן "לא מחפשת קשר" "נא לא לפנות" "לא עונה להודעות"

כלל שני : החלטת לנסות את מזלך למרות שכתבה שהיא לא מחפשת, משהו בה צד את נפשך ואתה בטוח שיש לך את מה שהיא מחפשת רק שהיא עדיין לא יודעת? מעולה!!

אם יש לך יסוד סביר להניח שאתה תצליח במקום בו כולם נכשלו לפניך, אם אתה מאמין שהסיבה שבגללה היא לא בעניין כרגע נעוצה בעובדה שהיא לא מודעת לקיומך, אולי אתה באמת צודק ואתה האחד שלה, צא לדרך. 

מה עכשיו? רצוי והכרחי לקרוא לפחות שניים שלושה פוסטים של אותה הבחורה המיועדת, כדי שתוכל לקלוט את הראש שלה, להבין מה מדליק אותה, לבדוק מה מכבה אותה ומה מעיף אותה, וכמובן כדי לחשוב איך תוכל להפתיע אותה באופן שימגנט אותה אליך למרות שחשבה לכאורה שהיא לא בעניין. אין כמו הסטיות המפתיעות האלו מהמסלול עליו החלטנו. באופן כללי אין כמו סטיות!

 

כלל שלישי: התחל את ההודעה במילה מאתגרת, מזמינה ולא שגרתית. לעולם לא "היי" או "מחפש נשלטת" או משהו משעמם אחר שרוב הסיכוי שלעולם לא יפתח. נסח הודעה בלשון רהוטה, מכבדת, נעימה ושונה. אם אתה סובל משגיאות כתיב בעקבות דיסלקציה (ישנם דיסלקטים אינטיליגנטים להפליא שעלולים להפסל בטעות על שגיאות הכתיב שלא באשמתם) השתמש במילון, אפילו מתקן השגיאות של וורד יכול לעזור במקרה כזה, כדי לוודא שלא טעית.

שים לב לשגיאות מקלדת, כשיש אחת זה נסבל, כשיש כמה ברצף זה מראה על עצלנות, זלזול וחוסר השקעה. בחורה איכותית רוצה לראות שהשקעת, שהתרגשת לפני שלחצת על שליחת ההודעה, ולא שזרקת למים חכה בלי פתיון בתקווה לדוג משהו על הדרך. היא רוצה להרגיש מיוחדת בדיוק כמו שאתה רוצה להרגיש מיוחד וראוי. 

היה מקורי, כתוב לה מה הסיבה שבגללה פנית דווקא אליה מבין 3769 הנשים בכלוב, מה כל כך ריגש אותך במילים שלה, בפרופיל שלה, נסה להיות אמיתי וכנה. לעולם אל תעשה קופי פייסט מהודעות אחרות ששלחת בעשרות הנסיונות הקודמים שלך לנשים אחרות, גם אם הצליח לך פעם או פעמיים, אלא אם אתה סתם מנסה לדוג כמה חורים עם ציצים ביניהם ואז הפוסט הזה לא מיועד אליך, היה שלום והמשך בכל דרך שתמצא לנכון. 

 

כלל רביעי : אם היא לא התייחסה להודעה, המתן לפחות שבוע עד לנסיון הבא, אם גם הנסיון השני לא צלח, ותר והמשך בדרכך.

 

כלל חמישי : אם קבלת תשובה שלילית, סירוב, הסבר מפורט, הסבר לא משכנע או אפילו מעצבן על כך שהיא לא בעניין, שחרר. 

 

זכור שזה אף פעם לא אישי, יתכן והיא באמת מפסידה את הרפתקאת חייה, אבל זה ההפסד שלה. היא לא באמת יודעת מי אתה, היא לא באמת מבינה או יכולה לדעת מי מסתתר מאחורי המילים שלך, ואולי המילים שבחרת אינן הטובות מכולן עבור אותה האחת, ואם כך, היא ממילא לא האחת שלך, כך שחבל שתבזבז את זמנך היקר.

אם אתה מנהל בלוג שבו ניתן להכיר קמצוץ מן האדם שאתה, הסיכוי שלך גדל. ככותב בלוג, הסיכוי שלך תמיד יהיה טוב יותר. נשים אוהבות לקרוא אותך כדי להבין עם מי יש להן עסק. 

 

כלל אחרון וחשוב במיוחד:

 

לעולם אל תקלל אחרי סירוב ואל תכתוב מילים מבזות ומשפילות. זה מגוחך, זה תינוקי, זה לא מכבד אותך וזה בטח לא מה שיגרום לה להתרגש ממך או לרצות אותך פתאום אחרי שסרבה. זה רק יחדד אצלה את התחושה שהיא עשתה את הדבר הנכון ושאם התהפכת כל כך מהר כשקבלת סירוב, מה היה קורה אם היתה נפגשת אתך ומשהו לא היה מוצא חן בעיניך תוך כדי סשן כזה או אחר. 

 

הפוסט הנ"ל נכתב אחרי טעות קריטית שעשתה הכותבת כשבחרה באופן טיפשי ביותר להגיב בסירוב מנומס להצעות כאלו ואחרות של גברים המגדירים עצמם כשולטים איכותיים ואינטילגנטים, למרות שהגדירה את עצמה בפרופיל כמי שלא עונה להודעות ולא חוזרת בתשובה.

ולמה בכל זאת היא בחרה להגיב? פעם אחת מתוך נימוס, פעם אחרת מתוך סקרנות, פעם נוספת מתוך שיעמום ופעם אחת יותר מדי, מתוך מחשבה (טיפשית) שאולי אם היא תסביר לבחור שככה לא בונים חומה, הוא יבין וישתמש בטיפ השווה לדייג הבא. 

ורק כדי שהגברים שביניכם יבינו במה מדובר (אני משוכנעת שרוב הנשים מכירות מקרוב) הרי לפניכם קמצוץ קטן של ציטוטים מתוך תגובות של שולטים, כאלו שהטיבו להגדיר את עצמם כאיכותיים ואינטליגנטים ובהחלט הצליחו לשמור על שפה יפה ומכבדת בהודעה הראשונה והשניה, עד קבלת הסירוב המנומס שלי. 

וזה אחרי יותר מעשר שנים בכלוב בהן הגבתי עד כה אולי לעשרים הודעות של גברים, מתוך אני לא סופרת כמה.

 

 

"את סתם פלצנית.. לא מעבר" 

(וזה מה שחפשת כשפנית אלי?)

 

" את אישה טיפשה וכנראה גם מכוערת במיוחד ובגלל זה את מעדיפה להשאר רק מאחורי המסך"

(ת'כלס, זו הסיבה האמיתית)

 

" את אחת הנשים הכי מטומטמות שיצא לי לקרוא במקום הזה"

(וכזו נשלטת חיפשת כשפנית אלי?) 

 

"יש מצב שהחום הנורא כעת הוא בגללך ...?

לכן מבקש בשם כולם, תסגרי מעט את התחת.

השמש הבוקעת ממנו מקשה לנו את החיים.

בבקשה, לסגור מעט."

 

 

 

 

 הוא ביקש כל כך יפה, אז סגרתי. לא עונה יותר להודעות אפילו לא בנימוס, 

עד להודעה חדשה!!! אופס.... ;) 

 

 

לפני 7 שנים. 13 באוגוסט 2017 בשעה 21:19

 

כּשֶׁצִּלְצַלְתּ רָעַד קוֹלֵךְ

ואני ידעתי שאני אָבֵל בִּגְלָלֵךְ

ולא היה לי צֹרֶךְ לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרְךְ

כִּי כּשֶׁצִּלְצַלְתּ רָעַד קוֹלֵךְ 

ואני ידעתי שאני אָבֵל בגללי 

 

וְלֹא הָיָה לָך צוֹרֵךְ לשמוע את קולי

כִּי כּשֶׁצִּלְצַלְתּ רָעַד קוֹלֵךְ

וַאֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁאַתְּ כְּבָר אֵינֵךְ

 

נתן זך

 

לפני 7 שנים. 12 באוגוסט 2017 בשעה 19:11

לפני חודש ציטטתי כאן קטע שמאד אהבתי. זה היה ציטוט מתוך גראפיטי שנתקלתי בו, אך מכוון שחוקרת שירה אנוכי ולא מרפה עד שליבי שבע, התברר לי ממש עכשיו שמדובר בקטע קטן מתוך שיר שלם של אחד המשוררים האהובים עלי במיוחד, יהודה עמיחי.

חייבת לציין שאחרי שקראתי אותו הבנתי שאני אוהבת יותר את הקטע הקצר שהעליתי אז. משהו בשיר השלם לא מחליק לי טוב בגרון, אבל זה שלו ומי אני שאחליט בשבילו לקצר לו שיר מלא לכדי פיסקה. 

זו הזדמנות מצויינת להעלות אותו בשלמותו הלילה כשאני עדיין יכולה לצרף תמונות, רגע לפני שמנוי הזהב שלי נעלם כמו אותו דג זהב מיוחד.

ותודה לך, על חודש מוזהב שבו לא פנית אלי בשום בקשה, אפילו לא קטנה שבקטנות. נעים לדעת שעדיין מסתובבים בינינו אנשים שבאמת מתכוונים למה שהם אומרים או כותבים, וכמה מפתיע לפגוש במקום כזה אנשים שבלי שום סיבה נראית לעין לזין או ללב, סתם ככה פשוט נהנים לפנק.

 

ועכשיו יהודה עמיחי במלואו ✨

לפני 7 שנים. 11 באוגוסט 2017 בשעה 0:39

שאהיה נפלאה גם אם לא עשיתי כלום
שאהיה נפלאה גם אם כולם יגידו שלא

שאהיה נפלאה גם אם אַחְלָה וכך אשאר
שאהיה נפלאה גם אם אשמין מעט יותר

שאהיה רגועה גם אם יגמר לי כל כספי
שאהיה נפלאה גם אם ינשור שערי ונעורי

שאהיה אדירה גם אם יותר לא אוכל למשול
שאהיה מדהימה גם אם לא אדע הכל

שאהיה אהובה גם אם בשקט אתעטף
שאהיה נפלאה גם אם אקרוס ואתעלף

שאהיה אהובה גם אֶרְתַּח ועשן יצא
שאהיה נפלאה תלותית ככל שאהיה

שאהיה נפלאה, גם אם אאבד את שפיותי
שאהיה נפלאה, גם אם לא תהיה איתי

 

 

✨ Limor balas ✨
בתרגום קסום וקצת אחר

לאלאניס מוריסט
That I would be good

 

לפני 7 שנים. 10 באוגוסט 2017 בשעה 16:06

 

לק אדום וטרי על הציפורניים

ריח חריף של לק באוויר

כמו ריח של סכנה

של ציפייה

של כוונה

של מטרה

של תשוקה

של מלחמה

של דם

 

שימלא את חריצי עורך החשוף

כשאאבק בך

כשאשרוט בך את תשוקתי החדשה

את כמיהתי הלוהטת לצייד שבך

את כמיהתי הנואשת למבט שלך

 

הכובש

החובש

המגונן 

החוטף

העוטף

הגועש

המתרגש

המכאיב

המלהיב

המאיץ

המעריץ

המאופק

והמסופק

עד כלות.

 

 

 

לפני 7 שנים. 10 באוגוסט 2017 בשעה 9:59

 

יש דברים שהנפש העדינה שלנו לא יכולה לשכוח, היא קוברת אותם עמוק מתחת לזכרונות הטובים המאירים והשמחים, ממש כמו שמטאטאים את הלכלוך מתחת לשטיח, רק טוב יותר, כי את השטיח צריך לנער ולשטוף לפעמים ואז מגלים מיד את כל מה שהסתתר מתחתיו.

 אלא שזכרונות טובים אף אחד לא רוצה לשטוף ולנקות, רק לנצור ולשמר אותם במקומם. יש לפעמים שמעירים אותם מהתרדמת כדי להתרפק על חוויה נעימה ומלטפת, אבל כשמתחילים להתלהב ולהגזים, נוגעים בעוד זכרון מתוק ועוד אחד ועוד, אז עלולים להתעורר כל אותם כבדים, קשים וכואבים כל כך שנדחקו עמוק לתחתית התהום.

וכשאלו מתעוררים ומתנערים מהאבק שהצטבר עליהם במשך השנים, הם ניצבים מולי כמו סרט אימה מפחיד נורא, ובכוונה כדי להכאיב במלוא העוצמה ולאתגר, הם אוהבים לקום ולהתעורר בדיוק ברגעים השבירים האלו בהם אני לבד פתאום.

וברגעים ההם שום דבר לא עוצר, כמו סכר שנפרץ הכל זורם מתפזר ורץ מהר כל כך, הזכרונות הכואבים מתנפצים וסוטרים לי כמו גלים שנשברים אל החוף ואני מוצאת עצמי נאבקת בהם, מנסה להרים את הראש כדי לקחת אוויר, להחזיק את עצמי מעליהם, להוכיח להם שהתחזקתי, אבל הם לא מרפים, מנסים להוכיח אחרת, ובכל עוצמתם מנסים להטביע אותי בתוכם, ואני אבודה, מחפשת זכרון טוב יותר או מקום ראוי להאחז בו, מחפשת שברי ספינה גדולים על פני המים, משהו, מישהו שמבלי שהרגשתי אולי שט באיזור עם רפסודה קטנה או חגורת  הצלה, מישהו שישלח לי יד כדי שאוכל לתפוס ולהאחז, להחזיר לעצמי נשימה כדי שלא אאבד אותי.

ברגעים האלו אני לא יכולה שלא לחשוב כמה טפשה הייתי שלא שמתי לב שאני נכנסת לים סוער בלי לבדוק אם שירותי ההצלה עובדים בכלל, לא יחסתי חשיבות לעובדה שנכנסתי לבד, שאין מי שיראה כדי שיוכל לעזור ולמשות אותי החוצה, להוביל אותי לחוף מבטחים שאוכל להחזיר לעצמי את הנשימה, להטביע את הזכרונות הכבדים ולטמון את הלב ואת הראש בחזהו במקום באדמה, שאוכל לתת לדמעות לשטוף הכל ולהזכיר לעצמי שעכשיו טוב, הכל טוב. הסערה עברה, הכל מאחורי.

אין ממה לחשוש ואין מה לדאוג, יש לי את כל הסיבות לחזור להאמין.

 

 

זמן לשוט ולא לדאוג

מפרש אוסף רוחות ערות

בואי ונפליג הכי רחוק

כי זה עכשיו או לעולם

 

מותר לחלום ולקוות

גם ים אוסף תפילות פשוטות

על סירה אחת ימים שלמים

סיבות לחזור להאמין

 

את ים מלא סודות

שלפעמים נפלטים אל חוף

כמו הדברים שלא אמרת

לא אמרת לי שם

מודה לאלוהים הלוואי תשארי

הלוואי ושוב תתחיל המנגינה שלנו

מהתחלה

 

זמן לשוט ולא לדאוג

מפרש רוצה רוחות שקטות

בואי נדבר הכי קרוב

תראי עוד יום קרב לחלוף

 

 

(עידן רפאל חביב) 

 

 

לפני 7 שנים. 9 באוגוסט 2017 בשעה 16:56

יותר מחצי שנה לא ראיתי אותו, הוא היה עמוק בהפקות התובעניות שלו ואני עפתי רחוק בחיים המשוגעים והרחוקים שלי.

כשידעתי שאהיה בתל אביב ושיש לי חלון ארוך ופנוי בצהריים, מיד עדכנתי אותו וכשהוא קפץ על ההזדמנות בלי לחשוב פעמיים זה עשה לי כל כך שמח בלב, כי כבר ממש התגעגעתי לשיחות הקרובות שלנו.

בעולם הוירטואלי הנגיש ועמוס בחברים מכל הכוונים, מסובך יותר להצליח ולשמור על חברות אמיתית כזו של כל כך הרבה שנים, בעיקר אחרי שנכנסים למירוץ המשוגע של קריירה וגידול ילדים. והוא, באמת בין הבודדים שהצלחתי להשאיר קרוב אלי כל הדרך מסוף התיכון, חבר נעורים מיוחד במינו שכל כך כיף ונעים לדבר ולשתוק ולכאוב ולצחוק איתו על הכל, גם על עצמי.

לדבר מהלב.. פשוט, ישר, עמוק, רך, גס, נקי ומלוכלך, בלי פילטרים.

הוא בין הבודדים שמכירים אותי טוב, שמכיר את החיבור שלי לצד הדומיננטי שבי והיחיד ביניהם שמודע לרצון העז שלי להתמסר גם לצד הנשלט שמסתתר בתוכי באופן מרופד ומגודר כל כך. חבר נעורים אמיתי כמו שמדמיינים כשקוראים את "חסמבה" כזה שאני יכולה לשבת איתו על הספה בישיבה מזרחית, יחפה ועם בגדי בית ולהרגיש שובבה כמו ילדה בת 16, תמימה, ישירה והכי יפה בעולם (לא בפנים ובגוף, אלא בנשמה) כי הוא לא מפסיק להסמיק אותי כשהוא מתפעל ממני בכל אתנחתא קטנה בתוך השיחה שלנו, לחדור במבט נעים לתוך העיניים שלי ולהגיד לי כמה שאני יפה בעיניו ואיך בכל פעם שאנחנו נפגשים הוא שוב מרגיש לרגע מאוהב, ממש כמו אז כשהיינו נערים ואני הייתי ביישנית מידי פחדנית ועיוורת ותקועה עמוק באיזו אהבה אחרת. 


יש משהו כל כך נעים ומרגיע בחברות כזו מהמקום שאליו גלגלו אותנו השנים כשכל אחד מאתנו נמצא בזוגיות מדהימה ומיוחדת משלו.

והמקום הזה שבו הוא מאפשר לי להיות מי שאני, בדיוק כמו שאני, הכי אני שאפשר, הוא כל כך לא מובן מאליו, כל כך נעים וכל כך מעצים עד שאפילו שאמרתי לו את המילים האלו ישר לתוך החיבוק שלנו לפני שנפרדנו, אני לא בטוחה שהוא קלט עד כמה. 

אז הי אתה, כן.. אתה, אם יצא לך לעבור כאן במקרה ולקרוא אותי, מאמינה שתזהה את עצמך ותבין שזהו פוסט תודה על המקום המיוחד שלך בחיים שלי ✨