השמיים רצים רצים רצים בתריסים כל מיני עיגולים נוצצים כל מיני דברים נעשים יותר ויותר סמוכים. אני נזהרת מדברים נופלים מאש, מרוח, משירים בתריסים כל מיני רוחות מכים כל מיני עופות מדברים
אבל אני שומרת את נפשי מהם וגם איני בוכה אני זוכרת שביקשת שאהיה ברוכה אני ברוכה, אני ברוכה.
השמיים רצים הם אינם נוגעים בשיער ראשי שלך הם אינם מתקרבים אפילו לרוח שבאה אלי ממך
השמיים רצים למקום אחר והרוח סביבנו טבעת שקופה, כמו בערב שרב אנחנו ירח, הרוח סביבנו עבה
כשאני מצליחה לקרוא בין השורות על אהבה שחזרה לבעליה, אני נרגעת ויודעת שאלוהי האהבה ממשיך לבצע את עבודתו נאמנה. אלו הרגעים הזכים ביותר לפני ט"ו באב, הרגעים בהם אני יודעת שאהבה אמיתית לעולם לא טועה, שחלומות טובים באמת מתגשמים, בעיקר אלו שמגיעים מטוהר הלב. ברגעים האלו אני מבינה שלמרות הכל ועל אף הכל יש צדק בעולם וכל מי שעובר מולי ואהבה בליבו, יכול להבחין עכשיו היטב כמה הלב שלי מחייך.
היא בליבי עכשיו, בתוך ליבי, כמו הרבה צללים כמו הרבה שבילים כמו עשן. היא רק שלי עכשיו, היא בחובי, כנוף הרבה עלים כמי נהר כחולים, עכשיו היא כאן.
אהבתיה אני יודע זאת פתאום, אהבתיה פתאום עכשיו, פתאום היום. כן היא שלי עכשיו כמו השיר, עולה היא מתוכי, עולה בכל כוחי, כמו השיר.
אני קורא בקול, בני אדם ומרחבי אי שם וכל רוחות הים והגלים אם תשמעי אותי ואת שירי המתפרץ כים, צועק אל העולם רק תשמעי
כן היא שלי עכשיו כמו השיר, עולה היא מתוכי, עולה בכל כוחי, כמו השיר
את בליבי עכשיו, בתוך ליבי, כמו הרבה צללים כמו הרבה שבילים כמו עשן. את רק שלי עכשיו, את בחובי, כנוף הרבה עלים כמי נהר כחולים, עכשיו את כאן.
שוב תרצה אתר אהובתי הנצחית..
מוקדש לכל האוהבים והאהובים באשר הם כאן ושם, שתמיד נמשיך לחלום ולהגשים.
קיבלתי מכתבך, את קוראת לי לשוב עכשיו השמש במזרח אדום וחם אדום השמש כמו דם, אדום ועצוב ובלילות ליבי קורא לך וכל היום.
אישי את מכתבך קיבלתי רק אתמול האדמה פה מסביב הכסיפה פתאום עולה ירח של זהב בלילה הכחול כל הלילות ליבי קורא לך וכל היום.
בצל המדרונים העשב מתייפח הם כותבים זה לזו מכתבי אהבה שלכת ואביב חולפים על אם הדרך שנים ללא מספר חולפות כמו סופה.
תודה על מכתבך זה היה כה חשוב על הירח לספר כך בפתאום סביבי השלג פה יורד לבן ועצוב ליבי קורא לך לילה לילה וגם יום.
הערב מכתבך מונח פה על הכר אבל קשה לי לקוראו לאור המנורה האותיות מטושטשות כמה מוזר וזר עלי ללכת להזמין משקפי קריאה.
בצל המדרונים הפרג מתייפח הם כותבים זה לזו מכתבי אהבה על גיא ועל הרים נודד לו הירח שולח מברקים של אור אל הדובה
פתאום במכתבך את קוראת לי מהר חזור מהר כי אנוכי כאן בודדה אבל אני אינני שב, אינני חוזר רק בלילות אני לך נכסף ילדה.
אינני עוד ילדה כולי לבנת שיער וגם גבי מתחיל לכאוב, לכאוב לי בלילות, ובמרחקים נוצץ כוכב מבריק באור מוזר, הו אנא שוב הו אנא שוב אלי מהר מאוד.
בצל המדרונים הרוח מתייפח הם כותבים זה לזו מכתבים מכתבים בגיא שושן הבר קמל ושוב פורח עברה חלפה לה עת חלפו ימים רבים.
בצל המדרונים העיט מצטווח הם כתבו מכתבים עד מותם עד מותם, גוועו הם בשנתם, גוועו באור ירח, דפים עד אין מספר נותרו על שולחנם.
*המילים המופלאות של תרצה אתר אהובת לבבי. מוקדש לכל האוהבים שמעדיפים להשאר באיזור הנוחות (והנכות) של המילים ולא לשחרר את השליטה ולעבור למעשים. רק אהבה ✨
שוכחת לנעול את הבית כשאני יוצאת אחרונה/ שוכחת לנעול את הרכב כשאני יוצאת אחרי שאני מחנה/ שוכחת לנעול את הלב אחרי שאני נפגעת/ שוכחת לנעול את הדלת כשאני עושה סקס מטורף וגונחת.
לאחרונה אני שוכחת לנעול את הכלוב כשאני עוזבת אותו לזמן מסוים ויוצאת לעניינים האחרים. זה אומר שאני יוצאת, אבל שוכחת להתנתק.
ולמה אני משתפת אתכם בקיק המטופש והלא חשוב שלי?
כי בכל פעם שבה אני שוכחת להתנתק למספר שעות או לכמה ימים, התיבה שלי חוטפת צונאמי של פניות מכל הכוונים, ומעבר לפניות החדשות שאין לי זמן אפילו להתחיל לעבור עליהן, ממתינות לי גם פניות של חברים מכאן שלמרות שאני לא מכירה באופן אישי, נוצרה איזושהי איטראקציה של חילופי מילים ומכוון שאני מצטיירת כמחוברת, אני מקבלת לא מעט הודעות נעלבות על זה שאני לא מגיבה ולא חוזרת. כאלו שתוהים האם אני כועסת או שמא מתעלמת במכוון, אחרת מה הסיבה שבגללה אני מחוברת ולא ממש סופרת אותם.
אז היום, אחרי ששוב שכחתי להתנתק וחיכו לי לא מעט הודעות בסגנון, נכנסתי לפרופיל שלי והחלטתי לערוך אותו מחדש ולדייק, בדרך דייקתי עוד כמה אי הבנות, ואפילו את המתחלפת שהכרזתי על עצמי כמעט לפני עשור החלפתי באחרת, פתאום הבנתי שאני כבר לא יכולה להגדיר את עצמי כמתחלפת, ושבכלל אין הגדרה קיימת שתוכל להסביר אותי במדוייק מלבד המילה אחרת. ובנוסף הדגשתי את העובדה הפשוטה שאני לא עונה להודעות, ושזה ממש לא בכוונה.
נכון, יש יוצאים מהכלל ובתור מי שמגדירה את עצמה כזונה של מילים, יש מילים שלא מאפשרות לי להתחמק מהן, הן פשוט קוראות לי לבוא, אבל זה כבר משהו אחר.
אז זהו, אני פשוט לא עונה, זה לא מתוך התנשאות ולא מתוך זלזול, אני באמת לא פנויה לשיחות מכל סוג, מעולם לא השתמשתי בצ'אט ואין לי שום כוונה להתחיל, לא להחליף טלפונים ולא סתם קשקוש רגיל.
אני כאן כדי לפרוק את עצמי ולקרוא גם אתכם לפעמים ולמרות שזה מאד נעים למצוא פה ושם גם הודעות שמשבחות את הכתיבה שלי ועתירות במחמאות מחבקות ומרגשות, הרבה יותר נעים לי לקרוא אותן בפוסטים עצמם כתגובות.
ההודעות נבלעות תחת הררי הודעות חדשות, ובפוסט עצמו הן נשארות כעדות מרגשת לנצח.
סורי, אולי אני מוזרה, אולי אני שונה, אולי אני באמת קצת אחרת.
