|
|
|
אל תביטי בדרך עד סופה
אל תביטי בדרך עד סופה
אל תביטי בה
אל תושיטי יד כשאת רוצה
אל תושיטי יד כשאת רוצה
אל תושיטי יד
את יותר מדי רוצה, רוצה, רוצה
אל תבכי בקול כשאת בוכה
אל תבכי בקול כשאת בוכה
אל תבכי
את יותר מידי בוכה
אל תשתקי לרגע כשאת שקטה
אל תשתקי לרגע כשאת שקטה
אל תשתקי יותר
את יותר מדי שקטה
* יונה וולך
את מרוחקת ואינך רואה אותם
הם מקבצים את חיוכייך בגניבה
ומבטך עוד לא פגש במבטם
עוד לא אמרת להם מילה טובה.
אם אהובייך יפקירוך
אם תחניק אותך בגידה
אם לשלום כבר איש אותך לא יברך -
אנשי הגשם יכתירוך
למלכתם היחידה
ויחלקו איתך את לחם צערך.
עודך חוגגת ואינך זקוקה להם
אנשי הגשם מביטים בך בחמלה
לו רק יכלו היו נותנים את חייהם
לשמור אותך מעוני או מחלה.
אנשי הגשם ממתינים לך בפינה
נאמנים כצל, סבלניים כזמן
וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה
לוקחים אותך לעבר מפתנם.
כשאוהבייך ישכחו
וכל כלבייך ינבחו
אנשי הגשם יאספוך אל מיטתם.
והם ירימו את ראשך
ויאמצו את ייאושך
לחממך בפרורי אהבתם.
(רחל שפירא)
שוב חוזרת
לגעת באותם המקומות של אז ושל עכשיו
לא פשוט להמשיך קדימה בלי להעיף מבט חטוף לרגע לאחור
לא מתגעגעת
רק רוצה לראות כמה רחוק הלכתי, לא שיש לי תוכניות לחזור
לא עצובה
רק דמעות משחררות שהצטברו עד למאוד ומבקשות לצאת לדרך חדשה
מחייכת
חיוך של סוד
חיוך של השלמה
ככה מרגישים כשהכל בוער
שריפה בעוצמה שכזו עד שהכל מתפורר
מדורה של רגשות
של כאב של ריגושים
הכל נשרף באש עד שלא מרגישים
