בראשית תשוקתך פילסנו דרכים אלייך וזאת בהתאם למוצהר בפרקי נימוסין והליכות וברגעי השקיעה ההורסים כל חלקה טובה ביררנו מה תרצי לעצמך - שיר או שריר ?
כצפוי - הרומנטיקה היתה נר לרגלייך ולא בין רגלייך ובחרת בשיר בהחלטיות כבמעמד הר סיני , ובעוד נקבות אחרות אמרו " נגנח ונעשה " את הגדלת לעשות ואמרת - נאהב ונשכב - . אכן ימי הפרח והתום לבלבו בין מצעים , שרנו ושירשנו כלות לקול מצהלות חתנים והתבשמנו קלות מנערים ממשתה נגינתם.
אבל - כשהשמים קדרו להם התעוררת לך כבחלום בלהות והתיישבת על אדן החלון כמו הלומת קרב. דמעת האמת התחלפה בדמעת התנין והסברת לנו כי את סבורה שעדיף השריר על השיר ותירצת לנו את " ו?מו?ת?ר ה?א?ד?ם מ?ן-ה?ב??ה?מ?ה א?י?ן, כ??י ה?כ??ל ה?ב?ל." בק"ן טעמים .
או אז קיבלת את השריר , את הריר , חבטנו בך בקיר , בעטנו בשיר , נגררנו לדיר ובהמתך הוצגה לאוויר העולם והתחלנו לשלוט בך ....
ועכשיו את מבקשת את השיר בחזרה ??
לפני 15 שנים. 31 במרץ 2009 בשעה 6:23
