ומשום מה הדברים עדיין אינם פשוטים.
הכל מסובך ועם זאת הכל פשוט, אני שואף להבין כי כשאתה מבין אתה מקבל ,
כשיש לך את הסבלנות להבין לנתח ולהיכנס ולרדת לעומקם של דברים אז אתה מבין, וכשאתה מבין אז אתה יותר רגוע.
באופן יחסי הייתי אומר שאיכשהו אני עדיין לחוץ, למרות שאני מבין הרבה, באופן יחסי כמובן, הכל יחסי, גם המוות יחסי,
כולם מתייחסים לעצמם כאן כאנשים חיים, אבל אף אחד לא השלים עם העובדה שהוא מת כבר מזמן.
מאחר והזמן עשוי כולו על ציר אחד, עבר הווה ועתיד, קשורים זה בזה כמו שקוסם לעולם יצליח לקשור טבעות אחת בשניה,
עוד לא נולדתי, אני כאן, אני כבר מת.
לכן אולי אם נסתכל על הדברם מנקדת מבט מסויימת נבין למעשה שכולנו כבר מתים,
אני נע בין אתאיזם לאגנוסטיזם , אני נע בין רגעים של כוח לרגעים של חולשה, אם כי השאיפה שלי היא להביא לרמה אפסית של רגעי חולשה, אני לא רוצה שאף אחד יתמוך בי,
אני רוצה להיות עצמי , אני רוצה להבין, ולהיות אינדבדואל באופן מושלם.
ברמה זו או אחרת, המוח שלנו הוא מוח, כמו השולחן שעליו אני כותב, הטרגדיה מתחילה ברגע שחומר כמו המוח והשולחן מתחילים לייצר מחשבות.
למיטב ידיעתי ישנם 3 מצבי צבירה בסיסים לכל דבר ביקום,
חומר, גל , ואנרגיה,
שלושתם יכולים להתקיים בכל מקום בכל אחת מן הצורות, ז"א שאם ניקח את השולחן ונניע אותו במהירות האור הוא עשוי להפוך לארנגיה טהורוה, ואור. אור מתנהג כמו נשים, הוא עושה מה שבא לו כשמתחשק לו הוא מתנהג כמו חלקיק - כמו חומר, וכשבא לו הוא מתנהג כמו גל.
[i] מכל מקום, הסוגיה הזו מפחידה משהו,
בא לו אחד וריכז כל כך הרבה חומר במקום אחד, היה פיצוץ, הדברים התחילו להתגלגל ולהתפשט , נוצרו כוכבים ממימן מצתאן , פחמן דו חמצני וברזל, שחלו להם אמבות בשקט מהמרק הקדמוני , וחלמו להן כולם להיות לצפרדעים, גילו את היבשה והחליטו כי טוב הדבר, הבה נטפס על העצים, גילו את העצים ואמרו כי טוב הדבר,
הבה נפרוש לנו כנף ונטיל במרומים, ראו כי טוב הדבר, אך האדמה מציעה של זנים ומינים, ויתהלכו להם חיות, והיו החיות לקופי אדם ולקריטונים , והיו הקריטונים לניאדטלים והיו הניאדרתלים להומו ספיאנס, ותיהיה חברת בני האדם מקום , לטוב ולרע, בעוני ובאושר, בטרגדיה , בשלווה, בהרמוניה ובמלחמה.
אף אחד לא שואל את השאלות הנכונות, אנחנו עובדים , חלקם לומידם, חלק שואלים שאלות, וחלק אוהבים להישאר בית לרות האח הגדול.
הסיפוקים שלנו מאוד מידתיים, ברמה מסויימת אני שואל את עצמי בשביל המצאנו חשמל , רדיו אנטיביואטיקה , חלב מפסוטר וסוליות נעליים ?
מה היה כל כך רע, בלחיות במערה, לצאת לצוד עם חברייך הברברים , כשבני אדם היו עוד חלק אינטגרלי מהטבע ,
הכל היה כל כך שקט.
לפני 15 שנים. 8 באפריל 2009 בשעה 11:33
