כולם אותו דבר, בונים את היקום שלנו , מבלי להבין היכן הם נמצאים ,
השולחן שלי חושב ?
השולחן שלי עשוי מעץ , וגודלו 1.80 על 60 ס"מ , הייתי יכל לקשור עליו את כל אחת מהבחורות האחרונות שביקרו פה , ולבצע בהן ...כל העולה על רוחי, בהנחה שזה היה עושה להן טוב.
אבל השולחן הוא רק שולחן , הוא לא חושב,
ואז אני מגיע למסקנה המזעזעת הבאה,
גם המוח שלי עשוי מחומר, אבל מסיבה זו או אחרת המוח שלי מסוגל לייצר תדרים , מחשבות , האם זה אומר שהמחשבות שלי גם הן חומר, גודל הטרגדיה הוא - שאני מסוגל להעביר את מחשבותי לסובבים אותי ,
אני חומר, והם חומר, ומשום מה אנחנו מסוגלים לשוחח ,
טרגדיה.
אני מסוגל לייצר גלים כשאני פורט על מיתרי הגיטרה שלי , כשאני פורט בכל פעם על המיתר הנכון אני יוצר קוד מסויים שעלול להנעים את אוזניו של המאזין או לרגש את ליבו של חברי או חברותי , אם אומר רצף מילים מסויים אני עלול לגרום לה להתאהב בי , או לשנוא אותי לנצח.
וכל אלו בסך הכל מילים גלים ותדרים שנובעים מ 1.3 ק"ג שיושבים מאחורי הגולגולת שלי ,
מעניין מה השולחן היה חושב על זה ,
מה הוא היה אומר אם הוא היה יכול לדבר ?
"אתה אידיוט" ...בתור התחלה.... "צא החוצה".... "לך תזדיין קצת , תפסיק לחשוב כל כך הרבה, על כל כך הרבה שטויות"
ואם היו לו אוזניים הייתי אומר לו שאני הולך להזדיין , ולפני שאמות אני אשבור את הקיר על מנת שלא יוכל להתענג על כך שהוא נשאר כאן אחרי.
אם הפיסקאים הגדולים של זמננו צדקו וקיים לו חוק שימור האנרגיה ביקום שלנו, התודעה שלי והמחשבות שלי אמורות לזלוג ממני והלאה ברגע שאני מת, אוקיי , הלב הפסיק לפעום, אין יותר חשמל , אין יותר פולס, התאים שלי לא מקבלים חמצן ,ומפסיקים להתחלק, או שבסוף פשוט נמאס להם והם פוצחים בשביתה איטלקית בטוענה שהתחלקנו כבר מספיק - עכשיו תורך "
אבל כל המחשבות האלה, שבקעו מהחומר שנמצא מאחורי הגולגולת שלי ?
היכן הן ? לאן ילכו עתה ? אהבה זה חומר, שנאה זה חומר, פחד - כולם יחדיו הם רצף של כימקלים והורמונים שזורמים לי בדם , אבל המוח שלי , הוא החומר שמדליק את התודעה שלי , לא כן ?
אם כך עתה ישנן 2 אפשרויות בלבד ,
או שהתודעהשלי שהוצתהבעקבות החומר שלי זולגת לה ממני והלאה ושטה לה ביקום , תחילה מעל הגופה, ואח"כ לאטמוספריה ומשם למאדים , גנמיד...פלוטו...איו....והלאה....אולי היא תתפזר מי יודע ?
ואולי הגל הזה- התדר שהיה פעם לתודעתי ילך לחפש לו גוף אחר ? במקום אחר?
אפשרות שניה - מדכאת בהרבה היא -
שברגע שחומר נגמר , והפולס האחרון חלף , גם התודעה חולפת, פשוט נכבית.
מדכא להחליא,
אני רוצה לחיות לנצח,
הבעיה לטעמי הינה שנולדתי בתקופה הלא נכונה,
ואין על מי לכעוס.
Bugger you all.
לפני 15 שנים. 16 באפריל 2009 בשעה 18:26
