יכול להיות שזה היה הצעד הראשון לקראת מערכת יחסים בריאה וטובה ,
זה כבר הלך לכיוון הזה, באמת שאהבתי אותה ,
והיא גרמה לי להרגיש שהיא הולכת לאותו כיוון , וכששאלתי ,
כששאלתי היא נתנה תשובות מתחכמות - הייתי צריך לראות את זה , הייתי צריך להיות חכם יותר ,
הייתי צריך להבין.
כולם אומרים לא , אבל מתנהגים באופן שמכתיב ונותן לנו לחוש באימפולסים הכי מדויקים שלנו כמה שזה כן ,
אנחנו יודעים בדיוק מיהו בנאדם עפ"י התנהגותו מאחר ואדם נכנע להתנהגותו,
אם **היא (אחרת) - אינטרסנטית וטינופת, אבל אומרת בוקר טוב במלוא מובן המשחק, זה רק מאחר והיא יודעת לשחק , באינסטינקטים החייתים ביותר שלה - אותה היא - טינופת מוחלטת.
אבל ההיא שאהבתי... הייתי צריך לדעת שזה לא הולך לקרות , הייתי צריך לחוש - ולחתוך ,
אבל החלטתי להיות עיוור , אולי בשל איזה שהוא תהליך סתום בתת מודע שלי שחיפש קצת דרמה וריגוש בחיים.
היום אני לבד ,
כבר שנה וחצי ,
ואתה מסתכל לתוך עצמך, ואתה רואה את מה שאתה ואת מי שאתה באמת .
כן בודד לי,
אבל גם משעשע,
משעשע לדבר עם עצמך ולהבין את עצמך באמת , ולשמוע את השכנים מבקשים ש"תיהיו בשקט"
טוב - להיות כנה, וחזק בזכות עצמך ,
טוב לדעת מה אתה רוצה, להתפתח ולהשקיע בעצמך בלבד.
עדיין בודד , אבל ככול הנראה זהו הדיסוננס, (+) (-) שמתקיימים זה לצד זה בהרמוניה מושלמת.
לפני 15 שנים. 20 באפריל 2009 בשעה 22:45