המסע של חתולה והייטק

הרגע חזרנו.
פרטים בהמשך....

באמצע השבוע נפגשנו עם גבר שהכרנו באתר. התכתבנו איתו ארוכות ואפילו שוחחנו בטלפון (יש לו קול עמוק וסקסי). היה בו משהו שונה. מהרגע הראשון הוא הקרין חום, אכפתיות ולפעמים דאגת יתר. הוא אחד הבודדים שהציב בפנינו אין ספור שאלות ותמרורים.....כמו רצה לדעת "באמת" למה? כמה? איך? מדוע? (כמו הילד מהכללית...כזה!)
הייטק אמר שנקרא לו ב' הקודם היה א' – שיהיה ב'. האמת מגיע לו – בניגוד ל"בחור", הפעם עמד מולנו גבר (מה הכוונה ....תזדיינו בסבלנות...פרטים בהמשך). הפגישה הייתה בעלת אופי שונה לגמרי. תפאורה של בית קפה איכותי וחצי ריק, זה איפשר לנו לזרום, להרגיש בנוח. בדרך לשם התרגשתי מאד, הייתה לי תחושה טובה, הייתי מלאת ציפייה. שוחחתי עם חברה ושיתפתי אותה "אנחנו בדרך לפגוש שותף פוטנציאלי" תשובתה "לרגע חשבתי לשאול באיזה עסקה מדובר? רק עכשיו נפל לי האסימון".....תגובתה הייתה מצחיקה ומשחררת. למרות שאני רוצה את החוויה בחיים לא האמנתי שאגיע אליה ועוד עם בעלי.
הגענו לפגישה יותר מנוסים וניסינו להפיק לקחים מהפגישה הקודמת. ידענו פחות או יותר איך הוא נראה ומה דעותיו ורצונותיו. הצבנו בעזרתו את מטרת הפגישה – והיא ליצור כימיה משולשת.

אז היה כך..... פגשנו בחור מקסים, אינטליגנט, אכפתי, איכותי, חושב ומרגיש יחדיו, (זה כמו 2 במחיר 1 – אין הרבה כאלה) עם ניסיון קודם, בעל יכולת הקשבה והכלה גבוהה ובעל מודעות לסיטואציה שאנו מבקשים לחוות. (דבר שהקודם לא השכיל להבין..לצערי). לאורך כל הפגישה הוא ניסה לבדוק את האספקטים הנפשיים/זוגיים שנלווים לחוויה (כל ה"מחירים" שאנו עלולים לשלם במידה ו....). הייתה לי תחושה שבאמת איכפת לו וזה נתן לי תחושת יציבות וחום, רק על זה מגיע לו כמעט אוסקר. היה לו חשוב להרגיש בטוח בתחושותיו ובמעשיו ולדעת שאינו מפריע לאינטימיות הזוגית. זה היה קצר, קולע.....שוחחנו....על הכול למעט על החוויה הספציפית.

יצאתי בתחושה מאד טובה ורגועה מהמפגש ולראשונה הצלחתי לראות את עצמי ממש "שם" (מחשבה בוראת מציאות). הצלחתי לדמיין אותו איתי, לידי, מלטף, מנשק ומחבק. אחרי הכול מבחינתנו זה אומר לחזור ל"מגרש משחקים" שעזבתי/עזבנו בגיל צעיר. מקום שאני יכולה ומסוגלת להיות בו ואפילו לחוות בו עונג ואחלה אורגזמה ☺אבל לא יכולה להתמיד כי אני אמות משעמום באמצע.

הייטק היה קצת יותר "שקט". הוא רצה לחשוב, להבין היכן אני "עומדת" לפני שיחליט בעצמו אם "לאשר" את הבחור. הוא רצה לדעת....אותי.

יום אחרי ב' כתב לנו הודעה והציע שנעלה אותה לאתר:
במילותיו עם צנזורה קלה (אני בטוחה שתקראו אותה בנשימה עצורה בדיוק כמוני.)



"אני מציע שתפרסמו בבלוג שלכם... את הקטע הבא. (מותר לומר לא..:) )
(תוכלו לתקן כמובן..)

השותף – זוג מרתק
החתולה לא הייתה צריכה אלא להיות היא, והייטק להיות הוא עצמו, מפרגן ואוהב.
העניין הוא פשוט, הם באים כזוג, וישארו זוג, ורוצים לחוות כזוג.
הנשיות והאירוטיקה.. שופעים ממנה, היא חוששת כן. בטח, אך גם דרוכה.
היא לא מחפשת זיון מהצד (נבזי מי שהציע לה..)
היא לא חייבת את זה, היא רוצה את זה. למה? למה לא..?!
היא לא פרס ואני לא ויברטור חי, אני שותף לחוויה שתהיה כנראה בקרוב.
לא ממהרים, אני גבר שיש לו זין ולא להיפך.
אני שם גם בשבילו, לא לא צריך להשפיל אותו (נבזי מי שלא הבין זאת..), להיפך..
להכיל את הקנאה שבטח תעלה, לתת לו את התחושה הראויה שהוא מדהים ביכולת הנתינה שלו.
היא גבירה של ממש, והוא אוהב מפנק וזוכה למלוא הפוקוס שלה. והוא מעניק לה את החוויה.
לא הוא לא פראייר, ולא אידיוט, הוא חוגג זוגיות איכותית איתה, וככזה הוא גם שם למענה.
החוויה תהיה ונילית, בגובה העיניים. אין תסריט ולא יהיה תסריט, תהיה הקשבה.
מה שיתאים יתרחש.
איזה עונג.
* * * * *
כמה מילים גם מהייטק:
הפגישה עם ב' הייתה נעימה מאוד ונוחה. מצד אחד ניהלנו (ביחד ולחוד) שיחות ארוכות עימו, מלאות תובנות, רעיונות מפרים ועומק רב. מצד שני נשמר איזה ניכור/ריחוק קל, כנראה הדבר שיאפשר לשים את החוויה בפרופורציות המתאימות.
כלפי חוץ, זוג מיושב, בדרך לקפה אופנתי. בפנים – סוער ומתהפך. השיחה עם החברה שחררה משהו והפיגה חלק מהלחץ בו היינו. האם כל זה נכון?
השיחה קלחה והייתה נעימה. לא ארוכה מדי עקב מחויבויות קודמות ואולי גם זה מסוד קסמה. איך אומרת הפרסומת "Less is more". הרבה התעניינות, אכפתיות, תהייה כנה, לא כופה.
נשמע שאנחנו קרובים. ההתרגשות מתחילה להתעצם. תאחלו לנו בהצלחה (אם וכאשר...)
משפט מרגש אחד, שנכתב: "כן, אני חושבת שאני רוצה להזדיין איתו". ללא מילים...

“10... 9... 8... 7... 6... 5... 4... 3... 2... 1... להפסיק....”
את מחייכת את החיוך המקסים ולוחשת לי. בצער רב אני גונב עוד נגיעה בזיין התפוח שלי, מנסה לרצות אותו עוד מעט. שלי זו הגדרה מעניינת ולא לגמרי מדויקת. צמוד אלי? בהחלט, כל הזמן. שלי ברשותי? כבר לא.
את מלטפת אותו בקצה הציפורן האדומה, מעבירה קו, שורטת בקלילות לכל אורכו עד לכיפה, מלטפת עם קצה הציפורן את הפתח שבראשה, כרומזת לבאות. הוא רטוב, מכוסה בראשו בנוזל שקוף.
"כבר אתה מרטיב אותי" את מעירה ומנידה בראשך. אוספת מהנוזל השקוף על הציפורן, ומניחה אותה בין שפתייך, מחייכת בטיזריות מעושה. "מה אנחנו נעשה איתך? מסתובב לך כל היום, חופשי ומאושר, ללא השגחה, מבזבז את זקפתי היקרה על כלום". זקפתה. אכן, זקפתה. הוא שלה, לרשותה והיא קיבלה מידי את האחריות עליה. כבר כמה שבועות אסור לי לגעת ללא רשותה. מלכתי הנהדרת מתחשבת בי מאוד, נדיבה מאוד ומאפשרת.

"תאונני לי כלבה מיוחמת שלי, תשפשפי את הזיין הזה שלי על הירך הלבנה והרכה שלי. אבל לא להזיז ולא להפריע"
אני משתפשף בחמת זעם, מנסה להזיז כמה שפחות. מלכתי מרוכזת, האצבעון החזק שלה ממוקם על מרכז העונג שלה ולפי נשימותיה זה לא יקח עוד זמן רב עד שעינוגה יגיע לגבהים חדשים.

"10... 9... 8... 7... 6... 5... 4... 3... 2... 1... להפסיק....”
"למה כל-כך מהר? יותר לאט.. בבקשה" אני מתחנן תוך שפשוף, מרוכז כולי במעשה. והיא בקצב שלה, פשוט עוצרת אותי בכדי שאוכל להתמקד בלענג את פטמותיה המזדקרות משדיה הבהירים והכבדים, להחיש ולהגביר את האורגזמה שלה.
"כן" היא מתנשפת, "אתה רואה? גם בלי הזקפה שלי אני מסתדרת, כלבה מיוחמת שלי"
אני מרגיש את רגליה מתקרבות, את גופה מתכווץ ומתקמר קלות בזמן שהאורגזמה המיוחלת מגיעה.. גניחה נוספת, גרונית וזהו. גופה מתרכך לו שוב.
"בוא אלי. אני רוצה להרגיש אותך בפנים" בפנים קורנות אני נשכב מעליה ומחדיר את הזיין הפועם אל גופה. "או, מצויין.... הזקפה שלי נאה ומוכנה" היא מחייכת. אני מתחיל לנוע בתוך מקדשה הרטוב, המסעיר. החם.
צמרמורת חולפת בי כשהספירה מתחילה:

"10... 9... 8... 7... 6... 5... 4... 3... 2... 1... לצאת....”
גיחה אחרונה ויוצא. הזיין פועם ורטוב, מכוסה במיציה המתוקים, יוצא החוצה משתוקק לחזור אל החום הכה מפתה. החיוך שלה מצטמצם לצורת "או" קטנה. "כל-כך טובה הזקפה שלי. אני תמיד שמחה כשהיא מוכנה עבורי, והרבה פחות כשהיא שם שלא לצורך, ללא השגחה" הזיק השובב חוזר לעיניה. אני חודר בכוח שוב, היא מרימה מעט את ישבנה ואוחזת ברגליה, מאפשרת לעצמה חדירה מענגת יותר.

"10... 9... 8... 7... 6... 5... 4... 3... 2... 1... לצאת....”
כל-כך קצר ומהר! אני גונח באכזבה כשאני יוצא החוצה. עוד! רוצה עוד!
"אז מה כלבה מיוחמת שלי? איך זה עובד לך? אני אוהבת אותך ככה. מרוכז ומפוקס בי ובצרכיי"
שולחת יד מלטפת אל פטמותי, מלטפת אותן להזדקרות. גרררררררר.
אני חוזר שוב. הפעם היא לא סופרת, רק מדרבנת אותי לחדור עוד חזק ומהר. אני סופר בלב ליתר בטחון ויוצא. זה היה קרוב למדי הפעם.

"אתה בחוץ........." אני מודה שספרתי בליבי ותוהה אם היא מתרשמת או אם הייתי אמור להמשיך. אני נכנס שוב בשצף קצף.

"10... 9... 8... 7... 6... 5... 4... 3... 2... 1... לצאת....” ההתנשפויות שלי לא מותירות מקום לספק עד כמה אני חם וחושק בה, עד כמה אני רוצה שחרור. "סיימנו להיום".
אני נתקע בקיר מזכוכית "מה? לא, בבקשה לא"
"סיימנו להיום. אני רוצה אותך חד ומרוכז מחר. אתה לא יכול לגמור היום"
אני מתחנן והיא בשלה. לבסוף היא נעתרת ומתירה לי לחדור שוב.

"אתה רואה איך אני דואגת לך? ואיך אתה דואג לי בתמורה? משתמש בזיין שלי לעצמך. כן עוד. חזק ועמוק. תעשה את זה כל פעם כאילו זו הפעם האחרונה, כי אולי מחר לא אבחר להיות כה נדיבה"
המשמעות של הדברים כל-כך מטלטלת... שוקעת עמוק בנפשי, והגירוי כבר עצום וקשה מנשוא. באבחה חדה אחרונה אני מתפוצץ באורגזמה רועשת אל תוך גופה, גונח, מתנשף, ספק מייבב מעוצמתם של הרגשות. שרירי האגן שלה מתקשים על הזיין, חולבים אותו For all its worth... ומביאים אותה לשיא משלה.
"אני אוהב אותך אשתי היקרה, מלכתי האהובה" והיא אוספת אותי אל חזה ומחזירה אותי אל העולם.
"גם אני אותך אהובי" אני שומע אותה לוחשת.

אני נשען על ידי ומסתכל עמוק לתוך עיניה המהפנטות. היא מחייכת. "נקה אותי בבקשה" מחווה נדירה. אני מנשק את בטנה וגולש מטה, אל מקדשה המוצף והסתור, ראייה למה שהתחולל לפני
דקות מספר. אני אוסף בלשוני את תערובת מיצינו, פרי אהבתנו. היא מחזירה את האצבעון ותוך
כדי הניקוי המסור מביאה עצמה בזריזות לשיא נוסף, קצר, קולע ואגרסיבי מאוד...
בחיוך רחב ומסופק היא מתגלגלת לה על בטנה אל הצד שלי של המיטה, מותירה מאחוריה שלולית רטובה. "עכשיו הולכים לישון" היא אומרת בנמנום קל ומסופק בזמן שאני נושק על לחייה.

אשתי היקרה. מלכתי האהובה. מוקדש לשתיכן באהבה גדולה.
(ותודה למישהו - הוא יודע ...)

לאחרונה, החיים מתפתחים (באנגלית הייתי משתמש ב-unraveling אבל אף אחד מהתרגומים לא ישב לי טוב) להם בכמה קווים מקבילים. וגם לא ממש מקבילים. אולי שזורים זה בזה.
קודם כל יש את החיים האמיתיים – חיי היום יום, עם המשפחה, הילדים, העבודה, החברים "הרגילים-ונילים" ושאר תלאות היום-יום המוכרות לכולם. מהצד המקביל יש את החיים "הסודיים". יש כאלה לכל אחד מאיתנו. לפעמים הם זוגיים, לפעמים אפילו מוסתרים מבן הזוג.

אצלנו החיים הסודיים מורכבים משני קווים, לרוב מרוחקים אך לעיתים כמעט משתלבים, נוגעים לא-נוגעים. קו אחד הוא החיפוש אחר האחד, אותה צלע שלישית, שבעטיו (החיפוש והצלע) בעצם פתחנו את הבלוג. הקו השני הוא אופי החיים המיניים בינינו בהם אהובתי היא בעלת איבר המין הגדול יותר (וכל אחד יכול להבין מזה את מה שהוא רוצה ... :-)).

שני הקווים מתקדמים להם בהתמדה. החיפוש שלנו מתקדם, צעד-שניים קדימה, לפעמים אחד הצידה, קפיצה קטנה לאחור פה ושם. אנחנו לא נרתעים, ממוקדים במה שאנחנו מחפשים (למרות שזה מתפרש לעיתים כחוסר החלטיות מצידם של כאלה ואחרים) ותאמינו לנו שנגיע לשם.

גם החיים המיניים שלנו עלו מדרגה לאחרונה. כל השיטוט כאן בקהילה (שתמיד השתייכנו לה אך בחרנו לנו להסתתר בשוליה) תרם במידה מסוימת לעליית מדרגה מבורכת בחיי השליטה שלנו.

אבל לא על כך רציתי לדבר, אלא על החיים האמיתיים.
כולנו רוצים עוד, כולנו רוצים בפנטזיה. פנטזיה בה לא נצטרך ללכת לעבודה, להחליף חיתולים מלאים בצואה מהבילה ולרדוף אחרי דרדקים עם מגבונים לחים. עולם אוטופי בו אפשר לנוח בצהריים ולסשן בלילה, לצרף אנשים נוספים למיטה בפרטיות ונוחות ד' אמותינו, לערוך סשן נינוח בסלון, ולא לדוג את המצבטים, השוט והדילדו מאחורי התחתונים והסוודרים שבארון בכל שימוש. מי יכולה להרגיש שהיא מסוגלת להתמודד עם העומס שיש לה בעבודה ולתהות איך להטריף את העבד שלה וגם מי יאסוף את הילדה מהמועדונית (או להיפך). רמת המחויבות הנדרשת ממערכת נישואים בדס"מית (או זוגית שיש בה ילדים ... כמובן לא מעורבים חלילה) היא גבוהה וככל שהמערכת עמוקה יותר תמיד תעלה השאלה: איך לעזאזל אפשר לגרום לזה לעבוד?

אהובתי, זוגתי, מלכתי ואני (ארבעתנו) מתחבטים בדיוק בשאלות האלה ממספר כיוונים שונים. מעבר לשאלות ההומאניות יותר (האם אפשר לשאול את העבד באותה שיחה איך הולך לו עם הקוק רינג וגם אם הוא כבר עבר בסופר) ושאלות הגבולות (בכמה עוצמה סביר למשוך ב"יהלומי המשפחה" של בעלך במידה ואת רוצה ממנו בכל זאת ילדים נוספים) מדובר בקשיים אובייקטיבים שיכולים להכריע כל מערכת נישואים בדס"מית. כמה מלכותית אפשר להרגיש בפיג'מה מרושלת ולשלוח את בעלך לעשות כלים או לסדר משהו? כמה מעוצמת השליטה הוא ירגיש כשתצווי עליו לקפל כביסה ותלכי להכין חביתה לילדים? (למלכתי – אני מתנצל שלקחתי לעצמי את החירות לכתוב חלק מאלה בשמך. לקהל המאזינים – מדובר בשאלות פיקטיביות שנכתבו על מנת להעביר נקודה).

אין לי ממש תשובה לצערי לכל זה. הלוואי והייתה לי. הדבר היחיד שאני יכול להציע (והוא הגיוני לטעמי) הוא לקחת את הבאסה בסבבה (ואהובתי בוודאי תגחך בפה מלא כשתקרא את זה). על המלכה להניח "רצפה" של חוקים, כללים וקווים מנחים שתיקח בחשבון חלק מחיי היום יום של בני הזוג ועל כך לבנות "קירות" מהרחבות של החוקים ע"פ רצונה, נוחותה והסיטואציה. לא חייבים "לאנוס את השטח" (סליחה על השימוש בביטוי הצבאי המחוספס אבל נראה שהוא תופס יופי) – לפעמים כביסה היא רק כביסה, ואפשר גם להתכרבל בלי טיזינג.

יתכן שכמה מכם/ן (בעיקר מזן השולטים) יגחכו מהמסה הזו שנכתבה ע"י זה שמלמטה, אבל לטעמי נחוץ המון מאמץ ואיזון עדין בכדי לנהל מערכת נישואים בדס"מית מבלי לאבד את הצפון והשפיות ומבלי שזה יהפוך למטלה לא נעימה ומתמשכת. זה לא משהו בשביל כל אחד ואני מאוד מקווה שההדרגתיות הנבנית תעשה את זה בשבילנו.

* * * * *

חיפוש השותף שלנו מתקדם לו בקצב שהמילה הטובה ביותר עבורו הוא "מבוקר". זוגתי ואני גילינו על בשרנו שלדעת יותר מדי (לפחות ברמה האישית) זה לא תמיד ממש מוצלח ופתח אפשרי לאכזבה, אך בכל זאת אנו מתעקשים על הכרות עם השותפים הפוטנציאלים.
הנוחות מאוד חשובה לנו, שהרי שנינו נמצא שם, והאינטימיות משותפת לשלושתנו גם אם המגע הוא לא משולש "שווה שוקיים"...

שותף פוטנציאלי אחד ציין כי האינטימיות החזקה שלנו יכולה להרתיע. זו נקודה למחשבה מעניינת למדי לטעמי, משהו שהוריד לנו אסימון מסוים. מה שאני יכול לומר (וזה בגדול בשם שנינו) שהאינטימיות שלנו היא מה שמאפשרת לנו לבוא אל החוויה הזו בעינים פקוחות ולהאמין שנעבור אותה בכיף, מתוך רצון עז לחוות משהו שאנחנו בשלים ורוצים בו, מבלי לפגוע אנושות בזוגיות שלנו, שהאמת, חשובה לנו יותר מכל החוויה הזו.

אנחנו רוצים חוויה אחרת, עם מישהו אחר, אחרי הרבה שנים (ואם נדייק, לראשונה). זאת תהיה, מן הסתם, חוויה מטלטלת מאוד לחיי שנינו. אנחנו מעוניינים, חושקים ורוצים בה למרות הסכנות הטמונות בה. וכאן האינטימיות החזקה שלנו תשחק תפקיד עבורנו.
אחרי המון שנות ביחד – להיות שם עבורה, לנשק, לחבק ולעגן אותה (מלשון עוגן) בזמן שגבר אחר, חדש ושונה, נוגע בה, מענג אותה, מפלס את דרכו אל תוכה – זה לא דבר טריויאלי של מה בכך. המון ריגוש, רצון וכמיהה, אך גם קנאה ו(ספק) השפלה. קשת לא פשוטה של רגשות לאיזון.
בסוף מעשה נשאר שנינו כזוג, ועלינו לוודא שהאינטימיות תכסה אותנו ותגן עלינו. הפחד הגדול שלה הוא שלא ארצה לגעת בה יותר. להיפך. ארצה לחבק אותה ולנשק, לחזור לאינטימיות שלנו, המרפאת.
ולאמר לה שאני אוהב אותה, לעד.

אני מרגישה צורך להעלות את הפוסט הזה עבור כל ה"מודאגים" למיניהם.
הנה כמה תשובות על שאלות נפוצות שעלו תוך כדי שיחות עם ה"שותפים הפוטנציאלים":

1.זוהי אינה תחרות במתנ"ס השכונתי! הקריטריון אינו מי גומר ראשון בלחץ פיזי מתון או על הסטופר של המורה להתעמלות. אתם לא הפרס שלי ואני איני הפרס שלכם. (תהיה שהופיעה בעיקר אצל השולטים שבכם).

2.ההתנהלות החברתית שלנו בתוך הבלוג אינה מעניינה של צלע שלישית פוטנציאלית.

3.בבלוג אנו כותבים אחד לשני עם צנזורה קלה כדי לשמור עדיין על הזוגיות הפרטית שלנו. אנו בהחלט מודעים לקיומכם כצופים/קוראים. זה בונוס עבורנו לשמוע תגובה אנושית נוספת.

4.לכל אלו שפונים אלי באופן אישי. שוב פעם: "המלכה אינה מעריכה פניות אישיות, ולכן אינה עונה עליהם. עדין רוצה לפנות, פנה אלינו (ברבים)- דבר לזוג" הבלוג והפרופיל מציג אותנו כזוג, אנו יחידה אחת. (עדין לא מבין?! אל תפנה).

5.לכל המתחבאים למיניהם אנחנו לא עונים בהגדרה על פניות שמגיעות עם פרופיל ריק.

6.לכל הנשמות הטובות: כן, הרבה יותר קל לעשות את זה מאחורי גבו של בעלי. לא! אין לי שום כוונה להתחיל עכשיו....תודה על העצה.

7.לפוטנציאלי שאמר "את נהנית מהחיפוש יותר מהחוויה" – גרמת לי לחשוב, התשובה היא: לא! החיפוש מתארך כי אני מחפשת מישהו בעל סט תכונות אנושיות מסוימות שיהיה מחובר לזין.

8.לאלו שסברו שאני אחטוף רגליים קרות – גם אתם גרמתם לי לחשוב. תשובתי אליכם בצורה הכי כנה היא: אולי. אני חייה באקסקלוסיביות כל חיי המיניים, עם אותו גבר שאותו אני מאד אוהבת. אני לא הולכת לחוויה הזו במודע לחטוף רגליים קרות. נהפוכו.

9.המוטו שלי בחיים בכלל (וזה תופס גם פה) "ALL U NEED IS ASK". אז לפני שאתם מסיקים מסקנות מוטעות ופוגעות או קופצים למים עמוקים בלי מקפצה כי נדמה לכם שאתם מכירים אותי/אותנו, תשאלו אותנו כל מה שעולה בדעתכם או מה אנחנו חושבים/מרגישים בנושא. אנחנו נשתדל לענות בצורה הכי ישירה, כנה ופתוחה שנוכל באותו רגע.

10.לכל אלו ששולחים לנו (אך מפנים אותם אליי – למלכה) "תיאורי מקרה" של מה הם היו רוצים לעשות איתי במיטה. זה דוחה, מגעיל ומפקשש לגמרי את כול הקטע. אנחנו מעדיפים להשאיר את תסריטי הפורנו לערוץ אגו (שמתמחים בזה פיצוץ, במיוחד בשעות הקטנות יותר של הלילה.)

11.בפעם האלף מאה ואחת: לא, אין ולא יהיה מגע מיני עם הייטק (למה אתם מודאגים המשפט אינו ברור לכם – או בקיצור איזה חלק בלא! לא הבנתם?).

זהו לבינתיים.......נדמה לי שאני מספיק ברורה...אם למישהו יש שאלות נוספות שלא התייחסתי אליהן....אז.....שישאל או שישמור אותם לעצמו.
יום טוב החתולה

הייטק שלי, אהובי, העבד שלי, המשרת שלי, ה-גבר שלי

כתבת לי "את חסרה לי...אני לא שומע אותך". אני??? אני כל הזמן כאן.
לאחרונה חווינו סאשנים מדהימים (אחד מהם וירטואלי) שהביאו אותנו לרמות גבוהות של התרגשות, מחויבות ולהחלטה משותפת על שינוי בסגנון החיים. המון זמן אני רציתי בשינוי, בעליית מדרגה. רציתי יותר, רציתי יותר ממך, רציתי יותר אותך. (לכל השאר זה אינו סותר את המסע לחיפוש הצלע השלישית שגם אותה אני מאד רוצה)

בלילה ה"מפורסם" כשנשכבנו שנינו מתנשפים אחד לצד השני עם דופק מהיר, מזיעים אחרי חוויה עוצמתית ומטורפת. פלטתי באוזנייך את משאלתי הסתובבת ואמרת "אני מסכים". הרגשתי רעד בגוף. הסתכלת עליי בעינייך המדברות ותפסת בידיי וביקשת "אל תיבהלי, אל תתרחקי, אני מבקש" אבל כן נבהלתי..לא ממך אהובי...ממני, מהבקשה, מהצורך שלי.

הימים שאחרי הרחיקו אותי למחשבות. אני יודעת שזה עמוס לחיות בזוגיות .וב"כזו" ....זה התעסקות אינטנסיבית, המון יצירה ויצירתיות, המון עוצמה- להלך כל הזמן על הקו הדק בין עונג לכאב. פגישה עם זוג חברים (החדשים שלנו) אפשרה לי לראות דברים אחרת. החוויות המשותפות שחלקנו באינטימיות זוגית איתם נתנו לי את האפשרות להודות "הוא אהובי, אבי ילדיי ויש איפשהו גבול לכמה שאני יכולה.....אני מפחדת לעבור את הגבולות שהצבתי לעצמי" ישבת שם ושמעת אותי, חיבקת אותי ואמרת לי "אני אהיה שם להגיד לך, להזהיר אותך. אני סומך עלייך".

לאחרונה אני יותר ויותר נחשפת לתובנה שישנה המון אחריות בסיטואציות כאלה. צריך מכלול של תכונות אנושיות שצריכות להיות שם וצריך מכל אחת מהם הרבה.....לא! המון. ביטחון (במעשייך),קבלה, הכלה, הבנה, אהבה, אומץ, פרגון, התחשבות לצרכיו של האחר ואין זה משנה מאיזה צד של השוט אתה נמצא. פחדתי שאתה מסכים מהאהבה ולא ידעתי באותו רגע אם באמת הבנת אותי, את בקשתי. זה הטריד אותי. נשארה ה-שאלה "האם אני סומכת על עצמי?" השאלה הזו מעסיקה אותי המון. כי אני לא נהנת מלהכאיב רק כדי להכאיב. (זה משעמם אותי!) הרגשתי הרבה בדרך....כאב נפשי שכלל הרבה מחשבות, התלבטויות, שאלות נוקבות שמגיעות כשאינך נמצאת בהשלמה. הכאב הפיזי גם לא פסח עליי: כאבי בטן בלתי נשלטים וחוסר תאבון ואיתם גם ירידות האנרגיות והדמעות. (אתה בחו"ל הפסדת את החלק של הדמעות.)

ככל שאני מתרחקת מאותו לילה אני קולטת ממעשייך, מדברייך שהיית רציני, כל החושים שלך והחוכמה שלך היו מפוקסים בי והבנת את ביקשתי. אצלי עכשיו נפל האסימון, אני חשה הקלה. אני מבינה שההתמדה במעשייך והתמיכה הבלתי מתפשרת שלך שבאה מאהבה שלך אליי, אלינו החיבוק החם שאת תחושתו וחומו אני חשה עוטף אותי כל הזמן..... הביאה אותי למסקנה והבהירה לי שישנם אנשים (כמוני כמוך) שחיים את חייהם אחרת, בצורה יותר אינטנסיבית וכנראה כך הדברים צריכים להיות עבורנו.
ברוך הבא לשארית חיינו המשותפים
אוהבת אשתך
[u]

מוקדש לאישה שבחיי, אהובתי, מלכתי וחברתי... אוהב..

שקט... שקט כמעט מוחלט, שברירי, מטעה. קודם היה פחות שקט. גניחות קטנות, נהמות, אפילו זעקות קלות חנוקות ניסרו את החלל הסגור, הדהדו אנה ואנה.
עכשיו שקט, ובלב – סערה. הוא מתפוצץ כמעט. מאושר, מפחד, פשוט עולה על גדותיו.
רוצה לחלוק, לשתף, לשקף – ואין מילים.
משפטים מהדהדים היטב בראש – קולה הצלול לוחש, מסביר, מכתיב, דורש. המעבר חד, אך מרגש. העוצמות גורמות לאנרגיה לזרום, הגוף דרוך כולו, מפוקס, מנסה לתעל אותן בכדי לענג, לרצות, לשרת.

השוני מדהים. שינוי סגנון החיים, עליית המדרגה הספק מתבקשת, המגבלות החדשות – מסעירים את הדמיון וטוענים את הגוף. הוא מתחדד, מתעל, מפוקס. נוצר דיאלוג אינטימי עמוס רגשות, מלא קווים שהוא והיא רואים, תוהים. אלה הימים הראשונים של החיים החדשים שלהם. הכל חדש. זמן של שינויים.

והלב ? הוא כבר עמוס מלהכיל את האהבה והאינטימיות. מחשב להתנפץ לרסיסים. רוצה לצאת אל העולם, לצעוק בקולי קולות: "היא עשתה את זה. בעצמה! היא לקחה את זה. ואני כולי שלה".

עכשיו שוב שקט. ורק בלב סערה. עוצמת הרגשות פשוט גדולה מלהכיל. הוא לא צפה את העוצמה, כאילו מישהו סובב את מתג החשמל עד הסוף. הוא לא ידע שהם היו בפנים, רדומים. היא שחררה אותם ואותו. והוא עכשיו כלוא בכללים ובחוקים החדשים. כלוא – ומשוחרר. הוא לא ידע שבפנים מסתתרת עוצמה כזאת, חיבור אינסטנט, מאווי נפשו הקסומים. זה מה שהוא רצה – אותה, רק יותר.

ועכשיו היה לו אותה, כמו שבסתר ליבו תמיד רצה. היא הפתיעה אותו, נגעה בו ורגשה אותו, לקחה אותו לפסגות שרגלו לא דרכה בהם. האנרגיה זרמה ממנה. היא נכנסה לתפקיד ועיצבה אותו ביד רמה.

שקט. השקט שאחרי הסערה. גוף נוגע בגוף, מיוזע. משתפים. היא מעט מיוסרת, תוהה אם לכך התכוון המשורר, מתקשה להכיל. והוא ברקיע, מנסה להוריד את הכוכבים עבורה.

שקט מוחלט. עוד שעות בודדות. יום חדש. היום הבא של חיינו החדשים.
* * * * *

ולאלה עם הספקולציות - לא, זה לא מה שאתם חושבים. עדין לא.

ואו, כל כך הרבה זמן לא כתבתי… רכבת ההרים הזו שאנו דוהרים עליה בחודש ומשהו האחרונים פשוט עפה לה ולוקחת אותנו למקומות חדשים, אמוציונאלית ופיזית. כבר שבועיים לא ממש כתבתי, למעט פוסט קצר ומדויק לפני שבוע ("לזה אתה קורא פוסט"? מתיזה מלכתי בזלזול, לא סופרת את הקטע הקצרצר לדעתה). החתולה יצאה לה אז לסדנת העצמה נשית אישית (למי שתוהה, היא חזרה מאוד נפעמת ונתרמת מהסדנה) והשאירה אותי בציפייה עמוקה ואשכים נפוחים…

אני פשוט לא יודע מאיפה להתחיל אז אני אתחיל מאיפה שהפסקתי ואכניס כמה שאפשר מבלי לבלבל את המח מחד ומבלי לחפור קברים נושנים מאידך. אין כמו לייצר בידור להמונים כשאתה צריך לנוע על קשת בין עמנואל הלפרין (מבלי להתייחס להופעתו ההרואית ב"חשופים" או איך שקוראים לזה) לבין דודו טופז (כולל ההטרדות המיניות המתבקשות).

ראשית החוב הישן נושן – הטייק שלי על הפגישה עם א. (השם המלא שמור במערכת, אבל אני אזרוק לכם איזה עצם – הבחור הבא יקרא כנראה ב. :-)). זוגתי תיארה את הפגישה בפוסט משלה (מי שעוקב קרא, ומי שלא יש לו שלושים שניות לקרוא ) ועכשיו תורי.
הבחור עשה עלינו רושם מצוין. דיברנו במסן פעמיים והיה קליק טוב מאוד. החתולה הרגישה נכון איתו ואני הרגשתי נוח, כמו עם חבר. אינטליגנטי, רהוט עם אג'נדה ברורה. ניהלנו שיחת טלפון ראשונה בערב חג שני (התחלתי להתרגל כבר לשיחות המשולשות שלי עם אהובתי החתולה והבחור הפוטנציאלי) ויצאנו ממנה מאוד מחוזקים ועם פגישה לחמישי בערב. המיקום? מסעדה אינית בת"א. המטרה? הכרות והבהרות בכדי לסגור את הקצוות הפתוחים. באותו לילה ההורמונים שטפו אותנו, ועשינו סקס חזק וסוער בהשראת הפגישה המיועדת.
החתולה אף עצרה אותי, הניפה את ישבנה באויר ושלחה אותי להביא את הזיין השחור בכדי לענג אותה כדבעי. הרגשתי את הזיין שלי מתדפק על שערי גן העדן וחיכיתי עד אשר הוא קיבל את האור הירוק.

על הפגישה אכתוב בקיצור היות והפוסט של אהובתי משקף נאמנה את הדברים. בשתי מילים: היה כיף. היה חיבור טוב שלי איתו ושל שלושתנו יחד מה שהוריד את מפלס המבוכה שלי משמעותית ותרם רבות לשיחה הקולחת. הכל היה על השולחן, היה נוח ונעים ומפרה. אקורד הסיום, עליו קראתם בפוסט של החתולה לא התרחש בנוכחותי. כשחזרה לרכב היא חלקה עימי את הסיטואציה. בתחילה קצת עצורה, אח"כ בשטף.
אודה ולא אבוש שלא ידענו איך להתייחס לסיטואציה. אוסיף ואודה (וכן אבוש) שהיה בה גם משהו מחרמן ועשינו סקס מטורף כמו שפנים (כן, כן, מוטיב חוזר... רבאק כמה דימויים שונים לסקס אתם רוצים שאמציא? את החלקים העסיסים אני אפרט אח"כ). בכל זאת, למרות הקושי, אשתי חלקה מגע (לא מיני) קצר עם גבר אחר. היה משהו מרגש בסיטואציה.
לדאבוננו, כשישבנו וניתחנו את המצב הגענו למסקנות קצת שונות והבנו שלמרות הריגוש, הייתה כאן חציה של גבול מסוים ששמנו בכנות ושקיפות על השולחן. הייתה דילמה לא קלה, ולרגע גם דיברנו בשני קולות (די אהבתי את הבחור) אבל בסיכום התאחדנו שוב. לצערי הרב, בשיחה שלי עם הבחור הגענו למקום שהיה מאוד מאכזב עבורי. נרשמו כאב ואכזבה. אולי באמת התחברנו קצת יותר מדי :-((

בראייה להמשך, החיבור צריך להיות טוב אבל אולי בפעם הזו הלכנו רחוק מדי, עמוק מדי. אנחנו מתקנים תוך כדי ריצה ובסה"כ עדיין במורל גבוה. כמאמר מרקו – "הלאה אל המרחק!"

* * * * * *

יש לנו כמה מוקדי הפרייה נהדרים כאן באתר. למרות הלבטים (הקשים יש לומר) האם האתר הוא המקום המתאים למה שאנחנו מחפשים (אמנם לא סליזי כמו עדשה, אבל עם הקשיים האובייקטיבים משלו) אנו יוצרים וקושרים מערכות יחסים עם אנשים. יש אחד רגיש ואינטליגנטי עם התנהלות מאוד מעוררת כבוד, יש אחר שמציב בפנינו מראות מאתגרות ומעודד חשיבה, יש זוג שמלכתי מתכתבת עם מלכתו ומרגישה מופרית וחושבת עם כל אימייל שעובר (וממתינה בציפיה לבא בתור).
ויש זוג נוסף, נהדר ומקסים (כל-כך מעשיר שזה אפילו לא מתחיל לתאר אותם), אותם פגשנו אתמול בערב. בית קפה, שיחה קולחת, הזבוב על הקיר היה ממש מתעלף או מסמיק. ההזדמנות הראשונה בחיינו לשבת מול זוג פמדומי אחר, בצורה גלויה, עם מעט הגנות ופשוט ... לדבר, לחלוק, לשתף, לחשוף. ההתרגשות והציפייה היו גדולות ואכן השלם היה גדול מסך חלקיו.
חוויה פשוט מעצימה (For the lack of a better word). חזרנו הביתה בהיי לא נורמלי, אבל.... להפתעתכם, לא עשינו סקס פרוע בסלון, במיטה או על השיש במטבח (האמת זה לא ממש עשינו אף פעם, בעצם.. לא חשוב).
למה? על כך בפרק הבא, כי עוד יש לי איזה אפילוג להעביר.

* * * * *

חלק מהדרך שלנו התחילה מפנטזיות/משחק, חלק מהצעה תמימה וחלק מהשראה סביבתית מבלוגים כאלה ואחרים. בסוף, הכל מצטמצם לשאלה פשוטה, שעולה בשיחות עם המועמדים (אגב אין הרבה למרות שזה נשמע די דרמטי. ואנחנו גם מונוגמיים מסתבר ביחסינו איתם, כלומר מתנהלים מול אחד בלבד ברגע נתון) –
האם אני קוקהולד והאם החתולה שותפה לכך?

אני מניח שהתשובה לכך היא כן ולא.
המקום שאני בא ממנו הוא הענקה של חוויה שאני רואה אותה כייחודית ומיוחדת לזוגתי/אהובתי/מלכתי,
לגמרי ממקום "נקי" ואוהב. לכן אנו מחפשים צלע שלישית גברית (מבסיס הנוחות שלה) ואולי זוגות כי החתולה נוטה לדו (יאללה בלאגן!!! שתי ציפורים באבן אחת :)).
אנחנו שנים רבות יחד ואקסקלוסיביים זה לזו ויש בנו רצון לאיזה חוויה מטלטלת.
האם זה יגרה אותי לראות מישהו אחר מענג אותה? אני מאמין (ודי בטוח) שכן. אין כאן מטרה של השפלה באופן מוצהר מתוך שליטה (אם כי יתכן שבעומק נפשי יהיו רגשות עוצמתיים מסוג זה או דומים). אז אולי התשובה היא בכלל כן, אבל לא בהכרח במובן הקלאסי של המילה.

מה החתולה תרגיש? הקפיצה למים לא קלה, אבל ממרום החודש האחרון, כולל סדנת ההעצמה, נראה שאנחנו קרובים מאוד להיות מוכנים ו-Looking for Mr. Right.
אנחנו מתקרבים... תתכוננו!

אני יודע שציפיתם לשמוע מה יש לי לומר על הפגישה של חמישי שעבר עם הבחור (ויש לי) ואולי עוד כמה דברים, אבל היה שבוע קורע (מהרבה סיבות) ויש לי כוח רק לפוסט קצר יותר שמצריך פחות חשיבה.

"אני אומר לך מה הולך לקרות עכשיו" היא אומרת, בשקט ובאיפוק הזה שכל-כך למדתי לאהוב. היא מקרבת את שפתיה לאוזני תוך שהיא מקבעת את ראשי עם אצבעותיה וציפורניה כך שתוכל לדבר ישירות לאוזני.
"אתה הולך לאונן לי עכשיו, בזמן שאני אתענג לי מהויברטור הקטן שלי. כשאסיים, אתה תלך להביא לי את הזין השחור שאני אוהבת, תחגור אותו מעל שלך ותזיין אותי בדוגי. אני רוצה להרגיש את הזין שלך מתאמץ, נוגע בי בעדינות בזמן שאתה תזיין אותי עם הזין השחור. כמובן שלא תגמור בינתיים". היא מסיימת במתק שפתיים, שאיני רואה בגלל הזוית בה נמצא ראשי ליד אוזנה.

אני אוהב להתחכך בה. קצת כמו איזה כלב מיוחם (ואולי כלבה), להתחכך ולספוג הנאה מהשפשוף בירך הנעימה והרכה שלה. אני מתחיל לאונן ביד אחת, לשפשף את הזין שלי על ירכה ובידי השנייה מלטף את חזה. החזה המפואר והמדהים הזה שאני כל-כך אוהב. הפטמה מזדקרת ומתקשה כתות בשל. זמזום האצבעון חזק, החלפתי סוללות לפני ימים ספורים. האצבעון הזה מחולל כאלה פלאים באפס זמן ממש. היא מתקשתת מעט, מסיימת ושולחת אותי להביא את הציוד. אני חוגר על עצמי את הזיין השחור, מרגיש את הזין שלי נאבק, מבצבץ לו מתחת לרתמה. כל-כך קרוב ועם זאת כל-כך רחוק....
היא מסתובבת ומניפה אלי את ישבנה, מתכוננת לדוגי. אני חודר עם הזיין השחור ומתחיל. יש משהו מיוחד בלהשתמש בזין שאינו שלך. מצד אחד יש שכרון כוח היות ואין צורך לדאוג לגירוי יתר או לגמירה בלתי רצויה – הוא פשוט משחרר אותך. מצד שני, משהו במכניקה מעט שונה. אולי הזויות ויש מה לעבוד על זה. בכל מקרה אני נהנה מאוד להשתמש בו עליה והוא תמיד מפיק תוצאות יפות 😄

היא שוכבת על גבה ואני מעליה עדיין עם השחור. תוך כדי הזיון היא שולחת יד ואוחזת בזין שלי שעדיין עומד חזק ונאבק ברתמה שמעליו, רוצה להזיז אותה ולפרוץ לחופשי. אני מגביר את הקצב ומרגיש אותה מתחתיי. ואז, ברגע של הפוגה היא אומרת:
"עכשיו הולכים לישון". אני נעצר בהפתעה.
"אתה מבין", היא אומרת "אני נוסעת מחר ליומיים לסדנה ואני רוצה אותך חם ומפוקס כשאחזור. אני מצפה שתשאר כך, מוכן וחם עבורי."
ואני? כל מה שאני יכול לחשוב זה על הזיין העומד שלי שמנסה לפרוץ חור ברתמת הבד שמחזיקה את השחור במקומו. היא מנשקת ומחבקת אותי ומתארגנת לשינה.

אשתי, הטיזרית המופלאה שאני כל-כך אוהב....

לגבי מה שאני חייב לכם – אולי היום יותר מאוחר. מי יודע...

פתאום הילד עלה מולי באינטרנט....חיכיתי לראות מה יהיה...כבר סיפרתי שיש לו תחביב מוזר לפתוח שיחות במשפטים מביכים/מחרמנים ושאר ירקות. אז מה שהופיע על הצג היה "עשית כבר שלישיה?...(מה זה????) התחמקתי. הוא היה עקבי ובסוף הודתי שאני בתהליכים, שהשלישייה הפכה לא מזמן (גם בזכותו) למסע אחר לגמרי. (הרגשתי מוטרדת...איזה חוצפן, נעלם ואז חזר ומעיז לשאול אותי שאלות). אחרי התייעצות קצרה איתי, עצמי והייטק שלחתי לו הודעה :
"יש אתר שנקרא כלוב
בו יש בלוג שנקרא הייטק והחתולה (או ההפך)
תקרא
תאונן
אם תרצה לדבר....נדבר
החתולה"
אחרי 3 שניות הוא שואל "אני הילד"...כן!...שתיקה.
אחרי כמה דקות הגיע לידי מכתב ארוך ומרגש. קראתי אותו כמו שהוא נכתב בנשימה עצורה. בקשתו הראשונה של הילד שאפרסם אותו במלואו (כך שאת אישורו לא היה צריך לבקש) חשבתי המון על המכתב ועל הנסיבות שבהן הוא נכתב והנה החלטתי: המכתב הזה אישי עבורי וכן אני לא אפרסם את כולו אלא יעתיק חלקים ממנו.

" והילד הזה הוא אני..
קצת מופתע.. לא ציפיתי שאי פעם ידובר עלי בבלוג ושאנשים זרים ישפטו אותי על למה לא עשיתי או מה כן עשיתי...האמת.. גם אני שואל את השאלות האלו.....ללא ספק היה שבוע מטורף.. הרגשתי שכבר אין לי שליטה. הזין שלי עומד 25 שעות ביום (אני מתעורר שעה קודם) ..הכל זרם... וממש כמו משה רבנו.. הגעתי לשער אך לא נכנסתי אל הארץ המובטחת.
האמת... שלא בחרתי את זה.
אני נקשר מהר מאוד לאנשים. אני .......... עם פנטזיות דיי מגובשות וניסיון מיני לא מבוטל בחוויות.
כמקור הכנסה אני מטפל באיש אהוב, יקר לליבי מאוד חולה סרטן. אני איתו 8,9 שעות ביום. עוזר בכל מה שניתן. במשך חודש וחצי היה שיפור מסוים במצב.. עד שיום אחד נפלה עלי הבשורה.
חתולה.. תמיד אמרת לי. תשקיע בלימודים אל תזרוק.. אז מצטער שלא הייתי, לא קיבלתי רגליים קרות.. עשיתי מה שלימדת אותי.. הייתי בשיעורים. השקעתי. הייתי בבי"ס של החיים - חטיבה אונקולוגית."

פתאום הכול חזר...פרפורי הבטן, ההתרגשות, הדם עלה לי לרקות, נזכרתי למה נתתי לו צ'אנס להיות הראשון, האחד שעכשיו אני כול כך מחפשת.

יש לי משהו נוסף להגיד לך ילד: "לימדתי אותך שלא להישאר במקום שלא טוב לך – וזה מה שחשבתי שעשית. שהלכת כי אתה ????? (מיליון ואחת סיבות) הרגשתי מאוכזבת ומתוסכלת והתחלנו לכתוב את הבלוג..."(כן אני יודעת שעכשיו אתה קורא את הבלוג).

עכשיו אתה רוצה לחזור ואני קצת מהססת ...לא כי אני לא אוהבת או כועסת.
זה אינו טיזינג.
אבל.......היום אני מחפשת לחוות חוויה גופנית שיש בה צד מנטאלי ואיני בטוחה שאתה יכול להכיל אותי כרגע.
בהגדרה פשוטה ובוטה : עכשיו אני מחפשת לא רק זין אלא משהו שמחובר לו כדי שיוכל להיות שם/להכיל אותי (אותנו)/לקבל מאיתנו/לתת-להעניק לי(לנו) ולשמש לנו רשת ביטחון לחוויה מסעירה, מטלטלת ומיוחדת.

אל תעלם ...כי אתה היית חסר לי כחבר...
אוהבת החתולה