הבלוג שלי

חשבתי שאהבתנו הייתה בלתי נשברת ... קשה להודות שאולי אתה לא הגבר של חיי...עברתי 3 ימים בגיהינום ... שבהם כבר לא התחשק לי.
אני לא מפסיקה לבכות... כל הסיפור האלה בכלל הדאגות שלי.
ובסופו של דבר לגלות שאתה אוהב אותי?
אני אוהבת אותך בכנות ואני לא הפסקתי לאהוב אותך ...
ניסיתי לבנות את עצמי מחדש . בכך שבניתי לעצמי הופי חדש .
כדי שבפעם הבאה אני לא היה כל כך שבורה ...
אני אוהבת אותך ולא רוצה שזה הקרה לי עם מישהו אחר ועוד פעם...
אני סולחת לך אבל הפצעים תמיד יהיו איתי . הזמן לא יעזור לי לשכוח
ולמחוק אותן.

יש לי רגעים של דיכאון
שבו אני מרגישה שאני מאבדת שליטה
ולאט לאט מעלה את הלחץ
שבגללו אני שוכחת את תפקידי

החיים יכולים להראות לנו אכזרים
ולהיות המשכים של ימים שחורים
אפשר אז להגיד שהחיים יכולים להיות מתים
אם בעיניו אני נשארת צל

אמרת לי שבעיניי הדמעות
הייתה יכול לראות את השקפתו של העצבי
הייתה אומר לי שזה לא משיך אותך אדיש
אבל עכשיו אתה אדיש לעצב שלי

רצית לעזור לי משתת לי את היד
לא סירבתי לה
הבטחת לי מחר יותר יפה
ושאף פעם לא תעזוב אותי...

הבנתי משהו אחד...
...זה שלא צריך לסמוך על אחרים
כי לסבלנות שלהם יש גבולות...

בניסיון להבריח את כל החושך מחיי
שמפחידים אותי ואוכלים אותי מבפנים
בשקט שבו אני צוללת
שום קרן של אור בעצב העמוק שלי יחדור

בניסיון לשמוע בשקט הזה ששולט בי
ושכבד על כתפיי כל יום כבד יותר
הייתי רוצה לראות מישהו לקבל עזרה
אבל אני נכנסת עמוק יותר אולי לכל החיים

אני לא רואה אף אחד למרות שעיניי פקוחות לחלוטין
אני מתחילה להאמין שזה יהיה לנצח ככה

האם מישהו חושב לבוא לחפש אותי פה
להירקב פה בחושר ובשקט לנצח

הדמעות שאני כל כך מנסה להסתיר עם הכי אמיתיות
כשהציפור מוכן למות החתול שלו עצוב:
כשהבן אדם מוכן למות מילותיו מראים את סיום

הייתי רוצה כל כך שתהיה אוהב יותר
שתסתכל עליי בעיניים ותעביר ידך בשיערי
שתגיד לי שאתה אוהב אותי וחייך הם אתה ואני ביחד
שנעבור יותר זמן ביחד ושנהיה מאושרים
אני לא מבינה את הדחף שלך לברוח
את הרגעים בהם אני חושקת רק להיות איתך
אני מבקשת רק כמה רגעים איתך
כמו שהמאוהבים עושים לפעמים...
אני שואלת את עצמי למה אתה לא חושקת בי כמו פעם
אולי אתה אוהב אותי פחות וחושב שאני פחות יפה
לא הייתי יודעת את הגבולות שלי אם זה היה תלוי בי
אבל ביחד אנחנו אמורים למצוא את השוויון
אולי אני לא מבקשת מספיק ...
אולי אני צריכה לבקש יותר נשיקות וחיבוקים
יש זמנים שאני מתגעגעת עליהם, אני אוהבת את הטעם של אהבתך
ומקווה לקבל שוב מטעמך לכל החיים

כשרגלייך נוגעים את האדמה
יד ביד עם שערי העף ברוח
כשאת מרגישה שהזמן עצר
וכשנדמה לך שכדור הארץ הפסיק להסתובב

כשהוא מניר את ידו על גופי
פעימות ליבי נרגעות
אני מרגישה את נשימתו העדינה

כשצעקתנו הם רק צעקות של הנאה
ושהחשק גודל
הדברים הטובים מתחילים לעוף ביחד
והדברים הרעים נשכחים מהר...

עכשיו אני כל כך פוחדת להודות
עד כמה אני אוהבת אותך
אחרי הרגעים הקשים שעברנו
יהיה לי קשה שוב להתפתח

האם זה נורמאלי ? אני מפחדת להגיד לך
שהחיים שלי בלעדיך איני יכולה לדמיין
כי גם אם ההתקפים של בכי יש את אלא של צחוק
אני כבר לא רוצה לשתוק איתך

אתה תגיד לי שאני לא חייבת להיות איתך
אבל הריבים ואיוש שינו אותי
אבל על תדאג אני עדיין רוצה אותך כמו אז
שתיקח אותי בידיך
גם אם אני זאת שצריכה יותר לדאוג

עשית ממני אדם מאושר בלי שאדע ...
כי אני לא מראה לך זאת
אבל לפעמים אני תופסת את עצמי מחייכת
בזמן שאני חושבת עלייך
אחרי המילים המרחמים שלך חזר לי התקווה

אני צריכה קצת זמן כי
כשאני רואה אותך אני מסמיקה
אבל משאלתי היא לחלום איתך

דמעה זולגת על פניי
יום עובר
בלי לראות את הפנים שלך
אני לא יודעת למה
זה נגמר פתאום ככה
החיים רצה כך
זה לגמרי נגמר
קשה לי לקבל את זה
למרות את הצחוקים אני פגוע
בעומק הכי עמוק של ליבי
הפגיע הזאת היא זאת שמפחידה אותי
חשבתי ששכחתי אותך
אבל אני לא מפסיקה לחשוב עלייך
על הרגעים שלנו שעברו
על האושר ללא הגבלה שהייתה לנו
עלינו. אבל זה נגמר

בערב זה היינו כולנו ידידים
אבל זה בידיי שנרדמת אהובי
בקשתי הכי גדולה הייתה לישון איתך
להרגיש את גופך על ידי גופי
וזה מה שהיה לילה זה
ידייך על בטני ....
נשימותיך בצווארי .....
לא הייתי נותנת לעצמי להירדם במילים שלך...
הייתי מחזיקה את עצמי
מחכה שתירדם ראשון
וכשתגיע לעולם החלומות
אני לכיוונך הסתובב
כדי לנשק אותך פעם אחרונה...
אחרי הנשיקה האולטימטיבית
10 הכדורים האלה בלעתי
ולאט לאט.....
בין ידייך התכרבלתי
בעולם הלא נדע נכנסתי
גופך חם נראה לי רחוק
את נשימותיך כבר לא הרגשתי
עיניי סוף סוף נסגרו
ובשבילך מחשיבותי אחרונה

למה אינך בא עליי הו אהובי
הנני כל כך בודדה ברגע זה נשמתי עצובה
אני מאמינה שאני צריכה הומוריסט
שיוכל להעיר ולשמוח את ליבי בחיבוק של צחוק
קיוויתי שתעשה פארסה
כדי להגיע עליי בחוף הים כמו תיירים
אבל מה לעשות אני יותר מדי מציאותית
חלומי בורח לאט כמו היום
אבדתי את החשק שלך. אני הולכת לאיבוד
גופי יותר מדי פגוע. אין צורך בסליחה
אהבה יותר מדי אכזרית. אינני רוצה לראות אותך
נשארתי שעות על גבי שעות כדי לחכות לך
אינני יכולה עוד לחכות
עכשיו הכל נגמר. אתה תבין
אני שוב אקום והפעם זה לא יהיה לכיוונך

אם הייתה לי את הידע
בעזרתו של גאון
כדי להעיר את פניך
הייתי מכבה את חששותיך
אם הייתי יכולה להכיר לך
בקערה גדולה לחש חם
כדי לתת לך אומץ גדול
הייתי עושה זאת בלי לחשוש
אבל אני לא גאונית ואין לי את הידע
וכשאני רואה את מבטיך עצוב
אני אומרת לעצמי איך אוכל לעזור לך?
אז בידע שאיני יודעת איך
נשאר לי רק לשתוק
זה מה שאני עושה ללא המתנה