שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבלוג שלי

כל מחשבותיי ושיריי לפניכם
תכבדו אותם
לפני 15 שנים. 19 באפריל 2009 בשעה 7:50

החלום היפה שלי ברח
בגלים של חופשתי
השארתי אותו ללא אשגרה
והוא טבע. הוא עבר
הירח נראית כמנשקת אותו
ונותנת לו את ההגנה
הוא נשבר למילותיה
ובשבילי הוא נמחק
לא נשאר לי שום תמונה
של הצחוק ושל הפנים שלך
חלומי היפה עף ברוח !
הוא הלך לנשמה אחרת
הוא הלך ואינני מאשימה אותו
חלומי היפה עף לו ברוח !

לפני 15 שנים. 17 באפריל 2009 בשעה 5:33

רגש שנולד
בעומק הנשמה
בעומק העניים
הטוב שהוא ברשותך
הטוב שאתה נותן
הטוב הנסתר
הידידות!!!!


העצב הוא בא מהבדידות של הלב

אם ליבך היה מפסיק לפעום
אז הייתי נותנת לך את שלי
כי בלעדיך אני כלום
בלעדיך ליבי כבר לא בשימוש


לא באה לי לדבר יותר !!!

למה שירה שמחה ואחריה שירה עצובה??
אולי כי זה האפילוג של חיי...
מתי שהאושר מתקשה למצוא דרך
העצב הורס את הכול בשמחה

רוצה להיכבות לאט לאט
ובעדינות!!!



צריכה צבעים
צריכה עדינות
צריכה את הידידות שלכם

מתה עליכם כי אתם הידידים הכי טובים בעולם
מתה עליכם כי אתם תמיד כאן עבורי ובשבילי
בקיצור מתה עליכם חזק



לא רוצה שוב לפחד
באה לי לחיות בלי רעש
כמו הרשרוש של העיפרון...בלילה
בלי לפגוע
רק עם קצת עדינות


כדי לסיים את החיים האלה
אני צריכה רוגע נצחי
ו...גם אם זה רוגע עצוב
ו...אפור
לא משנה אני החלטתי

לפני 15 שנים. 17 באפריל 2009 בשעה 5:31

החיים לא קלים
היא גם מאוד קשה
אבל לא משנה מה קרה
על תתני לעצמך ליפול
בחוסר אימון
בפחד
בצל של הפחד
גם אם אתה מוצא שהכול
שהכול עצוב וחשוך
יש תמיד קרן שמש
שיחזיר אותך לחיים
למצוא את התקווה
את האושר
את השמחה

לפני 15 שנים. 17 באפריל 2009 בשעה 5:29

לפעמים
במבט או בחיוך
שמוסתרים המילים
שאף פעם לא יכולנו להגיד



לשכוח אותך??
אף פעם !!
זה לקח לי דקה
כדי להשים לב עלייך
שעה כדי לחבב אותך
יום כדי לאהוב אותך...
ואני אצרך חיים שלמים
חיים שלמים כדי לשכוח אותך!!!



חיבוק הוא דבר מושלם
כדי להראות רגשות
הוא תמיד עושה טוב
הוא מעיד על אהבה
על ידידות, על הרגעה עצב
או שזה תשובה לצרכים

לפני 15 שנים. 17 באפריל 2009 בשעה 5:28

אני אישה
חתיכה של אישה
אישה פשוטה
אישה עדינה
אבל אני אישה
רגישה
שבוכה וצוחקת
עם הסודות שלה
שמתגלים לאט
לא דיסקרטית
את הבכי שלי מנסה להסתיר
לשמור את הכל בתוכי
לא להראות שום דבר
הלב שלי פועם כל כך חזק
אני חתיכה קטנה של אישה
אולי יותר מדי רגישה
אבל אני אדם שרוצה לחיות
אני חתיכה קטנה של אישה שרוצה לאמין
שהחיים הם מלאים בתקווה,
אושר, ורגשות
אני לא רוצה לשמוע יותר
מילים של שקרים
ששוברים יותר מדי אנשים
אני חתיכה קטנה של אישה
שרוצה לאהוב את הסובבים אותה
בשבילי אהבה היא חזקה יותר מעצב
בשבילי הכי חשוב
בחיים שלי
זה לפני הכל אהבה
של הילדה והגבר שלי
אני חתיכה קטנה של אישה
שאולי יותר מדי שברירית
אבל יש לי לב
אולי יותר מדי רגיש
שלא נותן לאיש להיכנס
אבל זה לא סיבה לרצות לרסק אותו
אני צריכה להגן עליו...

לפני 15 שנים. 17 באפריל 2009 בשעה 5:27

זה להיות מסוגל לקבל
את השני אך שהוא
זה להודות שהאחר
יכול להיות צודק
זה לדעת לסלוח
זה להיות מסוגל לפתוח
את הפה שלך כדי להגיד
רק את האמת
זה הכוח להחזיק את לשונך
כדי לא להגיד דברים שפוגעים
זה הכוח לקבל
כל מכה בלי לרצות להחזיר
זה להסכים להתאבק
בלי לדרוך על אחרים
זה לעשות שלום ולהבטיח
את האושר סביב עצמו
זה לפתוח את הידיים
ולסגור עניים.
לראות אחד את השנייה כמה שאפשר
ולאהוב בלבד
בלי ערמומיות וללא קיצור דרך
בלי בושה ובלי שקר
בלי ששום חשק
יבגוד בנו
הוא שאשמות
יאוכל אותנו מבפנים
לחיות שנינו יחד
ולתת את הלב
בכל רגעים....

לפני 15 שנים. 17 באפריל 2009 בשעה 5:25

איך אתה יכול לדבר על האהבה
כשאתה בעצמך אינך אוהב??
מי שרוצה להישרף, צריך להכין את האש שלו
הכישוף הנצחי של הרגשות
האצילות של מלאכים
שמימיי האהבה, אש נצחית
אהבה מדהימה, אש מנצנץ של נדיבות
אבל עוד , שתדעו שהיהלום הוא לבדו
זרק את האש הכי טהור שיש
יהלום?
הטהור של השעווה, קרן לבנה של הנשמה
נגיע של בהירות קרה והשווא לשעווה קרה
אישה של בשר
אני אדליק בליבך
את האש החמה של אהבה

לפני 15 שנים. 17 באפריל 2009 בשעה 5:23

בכיתי שהגעתי לעולם הזה
וכל יום מזכיר לי למה!!!


לאהוב אותך : זה קל
להגיד לך : זה קשה
לשכוח אותך : בלתי אפשרי!!!!

דמעה זה
1% של מים
99% של רגשות

אני כל כך רוצה לראות ולהרגיש אותך
שבלילות אני חולמת אך ורק עלייך

לפני 15 שנים. 17 באפריל 2009 בשעה 5:22

היא לבדה, משחקת בבובה, בכל זאת
מי היה מצפה שבגיל 8 שנים, היא נאנסה?
כן היא עברה המון, יותר מכמה אנשים מבוגרים
אף פעם מאבא שלה היא הייתה חוששת, בכל זאת
בזמן שאימא שלה נעדרה מהבית, מהאלכוהול הוא הגזים
לחדר שלה הוא נכנס, במפתח הוא נעל ,
על המיטה הוא קשר אותה, ובמכות הוא נפל עליה
היא היכלה לצרור, לבכות, לצעוק, אף אחד אינו שמעה
השכנים לא היו, אחרי הכל היא רק אחד מעשרה אלפים
הילדות שהילדות שלהן נהרס ואז נקרע
למות אחרי האונס היא הייתה רוצה, על עצמה נסגרה
במשפחתה איפה שהיא הרגישה לא אהובה היא ברחה
איך אתם יכולים להגיד שהחיים שלכם עם רק בעיות?
כשהילדה הזאת עברה משמחה ומלאת חיים
לילדה שהיא אך ורק גוף בלי נשמה
תחשבו על זה

לפני 15 שנים. 17 באפריל 2009 בשעה 5:20

אני לבדי, לבדי מהבוקר ועד הערב
לבדי עם העצב שלי, לבדי עם המחשבות שלי
לבדי במיטה שלי, לבדי עם הזיכרונות שלי
לבדי עם הכאב שלי, לבדי מול החרטות שלי
לבדי מסתכלת דרך החלון, לבדי ברחובות
לבדי בעבודה שלי, אפילו עם משפחתי אני לבדי
"לבדי" היא מילה שאני שונאת ולא סובלת
אני פוחדת להזדקן לבדי
אני פוחדת למות לבדי....