תם ונשלם :)

חבורה של צעירים הצטרפה אל חברי הקיבוץ
כולם נערים שובבים
בנות עם מכנסונים קצרים
כול אחד וחדרו
ואני כנערת קיבוץ
משפחתי אימצה אל חיקה בחור מתוק
פלוני שמו
הייתה ביננו משיכה..זה הורגש בסביבה..
הרבה ליחשושים..
העיניים תמיד ברקו להן...עת ראיתיו...והוא אותי..
אהבה נעורים ללא מילים...ללא מגע כול שהוא...
ילדים תמימים..שהתמימות עדיין הייתה קיימת..
לימים נטשתי את הקיבוץ...הייתי בת יחידה להוריי...
הוריי נפטרו..
ואני יצאתי לחפש את חיי בחוץ..בעיר תל אביב..
נישאתי..ילדתי ילדים..עברתי דירות...ערים..
באחד הערבים..בצאתי לקניות עם בעלי...ראיתי את חברתי..
והיא סיפרה לי ולבעלי...שהתפרסמה מודעה ..שבחור בשם פלוני...
מחפש בחורה בשם פלונית...בת קיבוץ..ותיאורה...והיא שיערה שזאת אני..
המודעה פורסמה בעתון...ידוע בארצנו...
ביקשתי ממנה את הפון שמצורף...
שאלתי את בעלי אם להתקשר..בעלי אמר שכן..שאבדוק מה הבחור רוצה
הוא סמך עלי...זה עוד לפני שפקחתי ופזלתי לעבר בחורים אחרים...עדיין נשארתי תמימה..
לקח לי חודשיים עד שהתקשרתי..חששתי מאוד...ניחשתי במי מדובר...לפי שמו...
בוקר אחד החלטתי שהיום מתקשרת...פונה לטלפון צבורי...הרגשתי יותר בטוחה ומוגנת בצבורי...מחייגת...כולי התרגשות...פי יבש...רועדת...מרימים את האפרכסת...ומעבר נשמע קול מוכר...קול שלא השתנה ברבות השנים...היי..מה שלומך...כך היתחלתי את השיחה...הוא לא זיהה את קולי...שואל מי המדברת...משיבה לו...ואומרת את שמי...נישמתו נעתקה...שתיקה...שתיקה מתמשכת...בחור שני עולה על הקו...ואומר..שתיכף יתאושש וישוחח איתי...המתנתי 5 ד...הוא עלה לשיחה שוב...בקולו עדיין נשמעה ההתרגשות...סיפר שחיפש אותי בכול מקום אפשרי...שאהב אותי...חלם אותי שנים...רצה אותי...וכשלא מצא אותי...נישא...ילדים משפחה...ואז..חזר לחפש אחריי...שוחחנו..ביקש שאבוא אליו..אמרתי לו אני נשואה באושר לא מעוניינת בשום קשר..אמר לי...בואי עם בעלך...אמרתי לו ...לא...איחלתי לו בהצלחה...וסיימתי את השיחה...ידעתי את מקום עבודתו..הוא אמר לי בשיחה...בעל נכס מוכר במרכז...ידוע...חלפו להן 3 שנים..וברבות השנים גיליתי את עולם האינטרנט...ועימו את הפרי הגנוב...הבגידות...וכשהתחלתי לצוטט להכיר להפגש...נזכרתי בו..והחלטתי שהגיע הזמן להפגש ולראות אותו...חלפו להן שנים רבות...והייתי סקרנית לראותו...אזרתי אומצ..הייתי כבר יותר אמיצה ונחושה מהפעם הראשונה ששוחחנו..עם ניסיון בבגידות..לא ידעתי מה כיוונו...החלטתי לנסות...חייגתי אליו...ישר זיהה את קולי...שיחה חמה מתוקה..אמרתי לו שאני בסביבה...אמר לי בא לך להפגש..אמרתי סבבה..יצאנו לדרך..קבענו מקום מפגש...הוא חיכה לי..פתחתי את הרכב...הבחור השתנה ללא הכר...רק עומק עיניו הסגירו שהוא אכן הבחור מהקיבוץ..גם אני השתנתי...שוחחנו..נסענו למקום שקט...העלנו זכרונות...סיפר סיפרתי..גלשנו מנושא לנושא...היה מרתק ומעניין...קבענו מפגש נוסף...שוב ברכב...שיחה..ובלי הרבה מילים...ביקש שאמצוץ את פטמותיו..אמר שזה מגרה אותי...בעודי רוכנת על פטמותיו..פי ולשוני עסוקים...ואני מרגישה חבטה על ישבני..ועוד חבטה..ועוד חבטה..חבטות כאלה טרם חויתי...התחת שלי כאב..שרף..עדיין לבושים...רצה שאמצוץ לו...ואז אמר לי....תראי איזו מתנה אלוהים נתן לי....הפשיל את מכנסיו..תחתוניו...וראיתי את המתנה הזערורית זערורית...בין רגליו...לא אמרתי מילה...כדי שלא יפגע..ליטפתי..ולקחתי את מה שאפשר לתוך פי...ומצצתי...לא היה הרבה...ובין מציצה למציצה חובט על ישבני..זה גירה אותי ואהבתי...עד שהשפריץ לתוך הפה שלי....ביחד עם חבטות חזקות...הוריד אותי לא רחוק מביתי...חזרתי עם כאב עצום בגללו...איבר שפחות מאצבע כשעומד לו...חסתי עליו...וכאב בתחת...בערב..בעודי פושטת מעליי את בגדיי..תחתוניי...(טוב שהייתי לבד בבית)חשכו עיניי...ישבניי...פלחיי ישבניי...באמצע..בצדדים..לכול אורכו ורוחבו...התחת שלי נצבע בכול צבעי הקשת...ירוק כחול סגול..אדום בורדדו...ואני אשכנזיה לבנה כשלג...מה אעשה...איך אסתיר מבעלי..איך..לא מצאתי עיצה..לא פתרון...בדרכים לא דרכים ..שלא היו קלות...הצלחתי להסתיר את ישבני הצבוע מבעלי במשך חודש וחצי שלם...חודש וחצי של פחד יום יומי...של פחד שסודי התגלה...של פחד אימיים...צלחתי את החודש וחצי בשלום...לא עוד...שיעור לחיים...ללא סימנים...זה הגבול הראשון..שאומרת בשיחה עם אדון...אף לא סימן אחד...די לי....עם הבחור הקשר נשמר בשיחות בפון..סיפרתי לו על מעלליו על ישבני...נפגשנו מעת לעת שוב...הפעם ללא סימנים...אט אט הקשר נמוג...דרכו למדתי מה הן סימנים...שיעור חשוב לאישה נשואה...חבר נעורים...תודה