יום אחד ישבתי
והחלטתי
אשאל את ליבי
למה אותך כול כך אוהב
פניתי אליו...
מאוד בעדינות
הלב עובר ימים סוערים
לא יום לא יומיים
הרבה געגועים
רצון לשחרר את רגש אהבה
שחנוק
וניגשתי אליו...בהמון אהבה
כיאה לליבי
הרחמן וטוב הלב
ליבי ליבי...שאלתיו
כן...גופי..מתוקתי...
מה לך...
מה כול כך מוטרדת
בוכיה...
שאלה לי אליך...ליבי
שאלה חשובה...מתוק שלי
שאלי...גופי...שאלי...
ליבי...אני נבוכה...מתביישת
אני לא בת שש עשרה
רק אתה יודע ...חש ומרגיש...
כמה אהבה יש...בליבי...
אל אדוני
כמה רגש חום נתינה
תשוקה
חושניות
ערגה
וציפיה להיות איתו שוב שוב ושוב
מה שאלתך...גופי
למה ליבי מאוהב באדוני?
כמה כאב יש באהבה
כמה געגועים...תשוקה...
יש לי לאדוני.
הרי ידעתי גברים לפניו
צעירים חתיכים נאים
גם מבוגרים
וליבי...אני נשואה לבעל מושלם
וליבי כרוך...באדוני בלבד...
אוי ילדתי ילדתי
אין לא תדעי זאת לעולם
אין גיל לאהבה
הלב אוהב ..את מה שהלב בוחר...
והזמן מרפא כול כאב
גופי ליבי..זה אחד
והכול יעלם...
יום אחד...
עכשיו תרגעי ילדה
קחי הכול בפרופרציות...במחשבה
תהני מכול מפגש..דקה..שניה...
וראי בזאת....זכות גדולה
וענקית...
שזכית להצטופף בחיקו...גופי
שמרי על עצמך...ואשמור עליך....ליבי...
לפני 14 שנים. 12 ביוני 2010 בשעה 15:53