לפני 14 שנים. 2 באוגוסט 2010 בשעה 13:36
רימיתי את עצמי..
מנסה לעבוד על עצמי..
לתעתע במחשבותיי
מין משחק פסיכולוגי שכזה..
כאילו בנידמה לי כזה
כאילו בכאילו..
סתם..עבודה בעיניים..
לא בטיח ולא נעליים
ולא פסיכולגיה בגרוש
כלום לא עובד על המוח האנושי
אי אפשר לתעתע בו
אי אפשר
ניסיתי..יום אחר יום אחר יום..
וכלום
עדיין מלאת אהבה
רגשתות
תשוקה
חרמנות אין סופית
צמא אליו
וכול תיאור אחר..שאכתוב
לא יתאר...את מלוא ועוצמת הרגשות שחשה אליו
לא יכולה בלעדיו
לא יכולה בלעדיו
והוא כאן...אחד משלנו..
נמצא בתוכנו
אחד מאיתנו
זה הלב..
רק הלב..
הלב שלי אתה אדוני