אני יודעת....שהפרידה ממך היא סופית....
כול אחד הלך לדרכו...לחייו....
אין לי מושג...מה קורה איתך...
אני יודעת שאני עדיין בשלב האבל מהפרידה ממך....
התסמינים אצלי ברורים....
חצי שנה לא צבעתי את שיערי...גם לא הסתפרתי...או ביקרתי במספרה...
צפורניי ידיי...רגליי...לא טופחו.....
בגד חדש...לא נכנס לארוני....מלבד לבנים...
גבר אחר לא יכול להכנס לתוך חיי.....
מה שכן מסוגלת....ללכת לעבודה...לחזור הבייתה....זאת הרוטינה הקבועה שלי....בחצי שנה האחרונה....
הפסקתי לעשות הליכות...לשמור על משקלי....
חושבת...הרבה על מצבי...אך לא מצליחה לאסוף את עצמי...ולחזור....להיות...עצמי...
בכול בוקר...מתעוררת....אין למי לכתוב...אין את מי לברך...אין למי לשלוח...שיר רומנטי...ברכה....
ואף אחד לא יכול למלא את מקומך....כי אין מקום לאף אחד
המילה סקס...כבר זרה לי....
אצבעותיי.....עובדות יפה...
כן...זקוקה למגע..לרוך...אבל ...רוצה רק מתוך אהבה....ואיך אוהב...עם הלב מלא באהבה....לנוטש....
מחכה להתרפא ממך.....יודעת שיקח זמן....
אומרים לי....תמשיכי להנות לחיות....להכיר להפגש....אך לא מסוגלת....זה מעורר בי גועל...בחילה..
רוצה רק אותך...ויודעת שאי אפשר...
אני יודעת...ובכול זאת קשה לי....
כלפי חוץ....הכול מתנהל כמעט כרגיל....
בתוכי....סערה גועשת ....
רוצה אותך....אני צועקתתתתתת......צועקת......
תש כוחי....
לפני 13 שנים. 19 ביוני 2011 בשעה 17:44