אני עולה באש
לא יכול לעצור
את כל המתרחש
אצלי מתחת לעור
אני אדם שיכור
וכשאוציא קיטור
כל העולם המזדיין הזה
יתכסה שחור
בין השמיכות למסיכות
מזמזמים שירים
עם חריטות וצלקות
אנחנו ממשיכים
להתכסות צואה
לחיות באשלייה
מבלי לשאול שום שאלה
יודעים את התשובה
אז למה בני הקטן - אין לך אלוהים
ולמה אין לך מקום בין כל האוהבים
אז לך תקבור מילים
וכשאף אחד לא רואה
תחפור לך קברים
תדע אתה לא טועה
לישון עם תולעים
לחתוך את הורידים
תראי אותי אמא
מחרבן על אלוהים
אני עולה באש
תראו את כל זה מתרחש
בועל שובר אונס
לכל עבר מרסס
שיניי מזמן שבורות
ליבי עומד הוא דום
מול רחבה ריקה
גרוני על הגרדום
Days Of Burning
אין אורות מעליי
כדאי
לצאת מהתחפושת
להסתובב
פינת רחוב שקטה
משכה אותי
חור שחור
אור אפור
הילדים לא צוחקים יותר
אין אורות מעליי
השמש
מושכת מערבה
בשקיעתה בוכה
פינת רחוב שקטה
והוא שם
צורח על הקיר
דם דם דם
דם בשתי עיניי
האם ראית את תקוותו?
כל כך מהר
מהר לפני שאת גומרת
האורות נכבים מעלינו עכשיו
זכרון דהוי של טרגדיה דוהרת
הגלים סוחפים
לא כל כך מהר
בין הגאות והשפל
הוא עדיין יישאר
לא משוגע אולי אבוד
צורח שיהיה בסדר
אותו זבוב ללא כנפיים
זוחל חסר אונים בחדר
כל כך מהר
5 שניות שקעה השמש
הסתכלי מהחלון
המוות שלי יסמן את ליל אמש
זה רק אני ועצמי
נוזל אל הכה נודע
וכאב מתעורר בי בינתיים
רואה את השמש מתעטפת
בעננים שטופי זימה
והיא בוחרת לשקוע
מתרגלת היא לשקט
ולפעמים היא כה תמימה
והוא בחר אותה לרצוח
כי זה כה קל תמיד לברוח
זה רק אני ועצמי כאן
לא נותר דבר בפנים
אולי רק הכעס
מתגבר
כשהחולצה שלי נרטבת
ועולמי בפנים נרקב
מרגיש קצת חי יותר
מיד אחר כך מוותר
ולפעמים את כה תמימה
בוחרת לך בשקט
ועיניים משוועות לסוף אחר
ואת אומרת כי מילים לא ישיעונך
הפרסומת של אלקטרה...
על המזגן
זכתה בפרס הפרסומת עם המוסיקה הכי מרגיזה שיש!
מה הוא הדבר
אשר בולע אותי
מתרוקנים , עיניים עייפות
משתעבדים לפחד
לתקוות הסתומות
חום השמש
נכלא לו בחוץ
האנשים ברחוב
נמסים הם בגשם
דמויות מגוחכות
ציורים עלובים
היא הייתה לי
אחת מיוחדת
השאירה כבודי
להסחף בביבים
מהו השקר
אשר
זורם בידיי בכל בוקר?
כשהאלכוהול החליק במורד גרונו
צרח
אישה
THE WOMAN SHE IS THE DEVIL
גורר רגליו
עדיין אותו נחש כמו שהלך לישון
צורח
אישה
אישה היא השטן
"ראו ,
הכחול שלי
אין כמותו
ואלים
אלים סוגדים לרגליי "
ועם הראש באסלה
והלב משופד על העץ הגבוה ביותר
הוא החל לוותר
נושם לאיטו
נשימות ריקות מתוכן
כן אלו ימים אחרונים של
תקווה
ימים אחרונים של
פחד
בקרוב הוא יודע
יהיה לאבק ועצמות
ואחרי מבול של דמעות
וכל מה שיכל להיות
יידע
כן אלי
במותך נתת לי חופש
נופלים בגרם המדרגות
מדממים לאורך השדרה
וכשלא מרגישים
זה כבר לא כזה נורא
בילדותו מצא הוא תחפושת
משתלבת היטב עם הרצפה
והתחפושת אף פעם לא גדלה
והיא לא משתקפת אל מול המראה
ימים ולילות בחר לעצור
שנים ארוכות פחד לחדור
והכאב מתקעקע בנוחות על העור
וחוזרים אל העולם שמתחת
אני גומר מהר
זה לא מספק מדי
בואי ותשבי לי על הפנים
רץ
רץ כמו הזמן הנוזל מידיי
יכולתי קצת אחרת
עוד פרח נובל
עוד חלום נארז באריזה הפגומה
ואני כעץ בשלכת
נגמר לי
האוויר שינה לו צורה
מתחפר לי
במחילה החמה
השמיים יורים
עליי כוכבים
מתרסקים עליי
ירדתי לסוף דעתי
ונרדמתי