לפני 15 שנים. 9 בספטמבר 2009 בשעה 19:30
כל כך הרבה דברים רציתי לומר
אך העדפתי לשקוט,
כי כעת התחושה
שהרים של מילים
לא יקלו את הכאב
או ימלאו תהומות של ריק...[/b]
הירהורים
גן עדן הוא היכן שניבחר שיהיה... ואני בוחרת שישכון בליבי!לפני 15 שנים. 9 בספטמבר 2009 בשעה 5:46
למה יש חלומות אם לא בכדי ליפול לקרקע המציאות?
למה יש תקוות אם לא בכדי להאיר ימים אפורים?
למה יש ידידות אם לא בכדי להעמיד אותנו אל מול עצמנו?
למה יש שיתוף אם לא בכדי לחוש עירומים?
למה יש חברות אם לא בכדי להעלותנו ברגעים נמוכים?
למה יש כח אם לא בכדי שנוכל להיות חלשים לפעמים?
למה יש קירבה אם לא בכדי לחוש בצריבת הגעגוע?
למה יש אהבה אם לא בכדי להישרף מחום הלב?
למה יש אמונה אם לא בכדי לקצר דרך ארוכה מנשוא?
למה יש ציפיות אם לא בכדי לנחול אכזבות מעת לעת?
אני אקח את כל אלה -
את הנפילה אל קרקע המציאות,
את הימים האפורים,
את העמידה אל מול עצמי,
את מערומיי,
את הרגעים הנמוכים,
את חולשתי,
את צריבת הגעגוע,
את שריפת חום הלב,
את הדרך הארוכה מנשוא,
את האכזבות,
אקח את כולם מבלי להסס אם רק אדע-
שהחולומות,
התקוות,
הידידות,
השיתוף,
חברות,
הכח,
הקירבה,
האהבה,
האמונה
והציפיות...
יהוו חלק מחיי לעד!
לפני 15 שנים. 8 בספטמבר 2009 בשעה 14:14
אם האדם האהוב רועד בזרועותייך, אם שפתיו בוערות כאש וגחלים, אם נשימתו נעתקת מול פנייך, ועיניו קודחות בלהט כאודים, אם דופק ליבו מהר פי שש מדפיקותייך, וזיעתו ניגרת כחמסין על הר שלגים, ברחי מיד, ילדה, שלא יחזור אלייך, כי אין זו אהבה, אלא שפעת חזירים![/]b]
לפני 15 שנים. 8 בספטמבר 2009 בשעה 7:22
חברות אמיתית היא היכולת לאחוז ידיים מבלי באמת לגעת,
היא היכולת לגעת בלב מבלי באמת לחשוש.
חברות אמיתית היא היכולת למשוך האחד את השני קדימה,
היא היכולת להאט, ללכת אחורה ולדחוף כשקצת קשה.
חברות אמיתית היא לדעת מה השני מרגיש מבלי שייצטרך לומר,
היא לדעת לומר את מה שמרגישים מבלי לפחד לכאוב.
חברות אמיתית היא תחושה של כפפה ליד,
היא, כמוה, מחממת, מלטפת, מרחיקה את הקור.
חברות אמיתית היא היכולת כמו לאחוז את האחר בכפותיך ולגונן כשבודד,
היא היכולת לספוג את הבדידות אליך ולהקל.
חברות אמיתית היא ההבנה שעל התאמות נדירות אסור לוותר,
היא לדעת לבחור ביחד את הנתיבים הנכונים לרגליי שני ההולכים.
חברות אמיתית היא היכולת לראות אל תוך הנפש מבלי להתראות,
היא לדעת להכיל, לנסות להבין, לקבל מבלי לשפוט.
חברות אמיתית וכנה-נדירה.
חברות אמיתית בתוכה האהבה... [b]
לפני 15 שנים. 7 בספטמבר 2009 בשעה 17:45
מעולם לא חשבתי לכתוב,
לא ידעתי שהמילים קיימות בי,
לעיתים התחושה,
שבכלל זה אתה,
ששולח ידך
ונובר בנפשי,
מערבב, מחטט
ובוחר בקפידה
מילים ושורות
שאותנו מספרות
ואני? מה אני?
אצבעותיי רק אותן מקלידות.. .[b]
לפני 15 שנים. 6 בספטמבר 2009 בשעה 7:58
לימדת אותי לספור,
לספור עד 10, עד 20, עד 200 אם צריך,
לא להגיב, להתאפק, לחשוב היטב,
לא לכעוס, לנסות להבין, לנסות לקבל,
לא לטרוק, לא לנעול, להיפתח, להכיל,
לבסוף לומר את שיש לי-
בשקט, בנועם, בעוצמת השתיקה...
תודה! [b]
לפני 15 שנים. 6 בספטמבר 2009 בשעה 5:55
תוהה אם רק אני או שמא תמימותי
היא שרואה
את התהום הפעורה
שבין 'אהוב שלי' ל'אהובי'...
ולא מבינה
על מה הפגיעה,
שכן אהובי, אוהבי, מאהבי אחד אתה!
ויודע זאת, אבוי לך אם לא!...
[b]
לפני 15 שנים. 3 בספטמבר 2009 בשעה 17:21
בביתי מיבצרי, בבגדים מלאים,
אך ברוחי כמו עירומה בפינת רחוב הומה,
קלופת קליפה,
נטולת כסות
וקרביי פרושים בפניך...
לפני 15 שנים. 3 בספטמבר 2009 בשעה 12:22
אהובי, אוהבי, מאהבי,
כמה כמהה גופי אליך,
למבט עייניך,
למגע ידיך,
לתחושת לשונך על כפותיי,
על ירכיי,
למבט הרעב בעייניך כשכפותיי בפיך,
לעייניך העולות אליי מבין רגליי כאשר אלו חובקות אותך אליי, לתוכי,
לאצבעותיך המטיילות בי,
אצבעותיי המטיילות בך,
ללטף את פניך,
לסטור לישבנך,
לישוק לשפתיך...
אוחחח שפתיך...
להרטיב את פניך,
חזך,
רגליך,
להירטב ממך...
כמה גופי כמהה אליך, אהובי, אוהבי, מאהבי,
אישי![b]
לפני 15 שנים. 2 בספטמבר 2009 בשעה 8:52
אין לי עניין בהשפלה עד אפר,
לא מוצאת טעם בהתהדרות ע"ח גבר שמלכתחילה רואה עצמו כאפס, כצל (שמתוך כך אינו גבר כלל)
העניין האמיתי חבוי באלה העומדים על שלהם, הדומיננטים, האסרטיבים בחיי היומיום.
הכי יפה לדעתי יהיה להתהדר אל מול גבר שבטוח בכך שהינו שולט בעצמו,
לראותו מתמוסס לנוכח גבירתו,
שרצונו, רצונו אך רצונה הוא מבלי שידע זאת אפילו...
אף אחד ושום דבר אינו שווה שתאבד את עצמך עבורו,
בוא כאדם מלא תוכן ודיעה,
במלוא עוצמתך,
במלוא הדרך,
הנח לי לקלף ממך את כל אלו,
בשקט, בנועם, במבט,
להתיר את חששותיך,
להובילך נטול... אליי.