לפני 15 שנים. 1 בנובמבר 2009 בשעה 16:05
כמה פשוט שזה כבר מסובך,
כל כך מסובך שזה ממש ממש 'פשוט'...
יש רצונות חזקים מאיתנו,
יש מאוואים שטורפים דעתינו,
יש כמיהות שלא ייתנו מנוח עד יבואו על סיפוקן!
[b]
הירהורים
גן עדן הוא היכן שניבחר שיהיה... ואני בוחרת שישכון בליבי!לפני 15 שנים. 1 בנובמבר 2009 בשעה 2:50
לרגע קט,
אתה ואני,
חילופי מבטים,
חילופי מילים,
טיול על החוף,
לאחר שהסרת נעליי,
מתיישבים,
מנקה כפותיי,
בידיך,
בלשונך,
בשפתיך,
לא מפספס אף גרגר חול.
ולאחר שיחה
חשה במגעך,
ברעד גופך,
כמו עלה בסערה
ושולטת או לא,
חובקת חזק אליי,
מלטפת,
מרגיעה,
לוחשת מילה.
אולי נתתי לדברים לבלבל,
מי החזק ומי המושל
ילד (נימהר) שלי,
או שמא- ילד (קצת שלי)נימהר...
למד לך לקח טוב עד למפגשנו הבא,
בטוחני שיגיע כי ישנם טעמים ממכרים שאינם נישכחים...
[b]
לפני 15 שנים. 1 בנובמבר 2009 בשעה 0:55
לישון עירומה או בתחתון מתחת לשמיכה חמה,
כשמראה הטיפות על החלון צובט בגעגוע.
לישון עירומה או בתחתון מתחת לשמיכה חמה,
כשריחות החורף מתדפקים על אפי.
לישון עירומה או בתחתון מתחת לשמיכה חמה,
כשקולות הגשם מלוים אל החלום.
לישון עירומה או בתחתון מתחת לשמיכה חמה,
כשטעם המרק עושה תחושה של פעם.
לישון עירומה או בתחתון מתחת לשמיכה חמה,
כשהצינה הזו עוטפת ברגע של מגע ראשוני.
לישון עירומה או בתחתון מתחת לשמיכה חמה,
כשחום גופך מעביר בי צמרמורת.
אוווווףףףףףףףף, כמה אני אוהבת את החורףףףףף!
*ולו רק בגלל המגפיים...!
[size=50%]
[b][b]
לפני 15 שנים. 31 באוקטובר 2009 בשעה 19:33
כשאתה מחליט להתמסר-
היה בטוח שאכן לזה אתה מתחייב,
להתמסר!
לתת את עצמך, את כולך,
בכל רגע נתון,
בכל צורה שאבחר!
את כולך-
את מחשבותיך,
מאוואיך,
תאוותך,
וודאי את גופך!
אך דע כי יש סדר לדברים-
הסדר אינו אקראי ומוסדר על ידי!
בוחרת מה לקחת ממך ומתי,
בוחרת כמה לקחת ואיך,
בוחרת איפה לקחת וכמה כואב...
אז ילד יפה עיניים שלרגע חשב כי רוצה להיות שלי,
חשב כי יכול,
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם!
אולי פעם... תתבגר ותבין שלכל דבר הזמן שלו
ומקבלים הרבה מעבר למה שמצפים אם רק יודעים להתמסר באמת...
[b]
לפני 15 שנים. 28 באוקטובר 2009 בשעה 15:45
יש שיחות שחייבים להקליט משום שלא יהיה ניתן לשחזרן לעולם!
יש רגעים של אמת וכנות שמרעידים את הגוף,
יש מבטים שיכולים להטריף את הדעת
ויש טירוף שכמו מאכל את הגוף...
יש מלכות שמתהדרות ע"ח אפסים
ויש מלכות שחיות לצד מלכים!
(לפחות אחת כזו בטוח!)
[b]
אהובי היקר, מלך שלי! לא חושבת שקיים בעולם עוד אדם עם אישיות אדירה, עצומה ומדהימה כשלך!
תודה לך על היותך המלך שלי ובכך מקבע מקומי כמלכתך...
אוהבת אין קץ,
אישתך.
לפני 15 שנים. 27 באוקטובר 2009 בשעה 15:28
יש אנשים שחיים לידך חיים שלמים וכאילו לא היו, לעומתם, יש אנשים שחולפים בחייך אך לרגע ומטביעים חותמם עמוקות...
מאחלת את כל הטוב שבעולם למי שחלף בחיי,
תודה לך על הכנות, השיתוף והיושר.
מקווה שדרכינו ייצטלבו שוב בזמנים אחרים, בשלים יותר. [b]
לפני 15 שנים. 27 באוקטובר 2009 בשעה 7:24
שותפה לך,
להתחלה שלך,
לכמיהה שלך,
לרצון שלך להתמסר,
הרצון שזה כבר יקרה,
אבל לאט לאט לך יקירי,
תן לזה להיבנות,
אל תדחק,
אל תלחץ,
תראה נכונות,
תהיה אמיתי,
דבוק בכנות
אין לה סיכוי מולך...
[b]
לפני 15 שנים. 26 באוקטובר 2009 בשעה 23:46
לכל דבר יש סיבה בחיים!
גם אם היא ניסתרת מעיניינו.
למה הכרנו עכשיו
כשזמנך כאן קרב לקיצו...?
מהי התחושה הנכונה הזו שבאויר,
אין לי המילים להסביר...
נוהגת להשיג כל מה שרוצה
השאלה היא המחיר שיהיה עליך לשלם...
האם אהיה מוכנה לשאת באשמה?
מרפה מעט...
אתן לך לחשוב לאט,
יודעת שאיתנו זה עוד לא תם,
כך או אחרת, סיפור שאינו נישלם...
[b]
לפני 15 שנים. 25 באוקטובר 2009 בשעה 2:57
לא חושבת שלעולם יובן עד תום-
עד כמה קשה לעמוד מנגד,
עד כמה קשה רק לשמוע על,
עד כמה קשה רק לקרוא אתכם,
עד כמה קשה לדעת שכ"כ קרוב,
עד כמה קשה לשמור שלא ליפול,
עד כמה קשה לאהוב כ"כ,
עד כמה קשה לכעוס את שאוהבים...
[b]
לפני 15 שנים. 25 באוקטובר 2009 בשעה 1:25
כבר כמה זמן שלא כתבתי משו מעצמי,
הרבה בתוכי מתהפך לו
אך המילים לא יוצאות להן.
תחושה כזו שלא אי נוחות,
של אי שקט,
לא כועסת,
לא בוכה,
סתם בבלבלה...
לא אוהבת תקופות ביניים,
לא אוהבת בדרך ל...
רוצה להיות כבר שם!
אם טוב או רע לי אתמודד,
אבל ההמתנה למה שיקרה מוציאה אותי משלוותי...
אלוהים שלי,
שלח אליי החלטות באשר הן,
את הטוב ואת הרע אקבל...
בעיקר שלח לי את היכולת להביע בכתוב,
כי מאז השקט הגדול התחושה שהלכה מבלי שוב...
[b]