שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הירהורים

גן עדן הוא היכן שניבחר שיהיה... ואני בוחרת שישכון בליבי!
לפני 15 שנים. 23 באוקטובר 2009 בשעה 5:01



אני רוצה מהר ואת לאט
אני רוצה הרבה את נותנת קצת
אני אומר עכשיו
את מסתובבת ומראה לי את הגב

את יוצאת ואני איתך
תני לי להיות הצל שלך
זה משהו אחר
הלב שלי בוחר להיפתח

ואני רוצה
להישאר איתך
עד הבוקר שאחרי
עד הערב שלפני
כן אני רוצה
לספר לך
על כל מה שלי קורה
על הרגש שעולה
על הזמן שאני לך מחכה

עקבתי אחריך ברחוב
רציתי להרגיש אותך קרוב
לא יכול לחשוב
לא זה לא עושה לי טוב

ואל תפסיקי לדבר שטויות
אל תגידי עוד מילים ריקות
זה משהו אחר
הגוף שלי בוער, העצמות

ואני רוצה
להישאר איתך
עד הבוקר שאחרי
עד הערב שלפני
כן אני רוצה
לספר לך
על כל מה שלי קורה
על הרגש שעולה
על הזמן שאני לך מחכה
ובוכה, ובוכה

כשאני עולה היא מריעה לי
כשאני נופל היא מצליפה בי
ככה זה נמשך

ואני רוצה לספר לך כל מה שקורה.

[b]

לפני 15 שנים. 18 באוקטובר 2009 בשעה 2:54


איזו פרידה חפוזה,
איך ככה נישברת לי
מבלי שהספקנו להעמיק הכירותנו,
כששפתיי טעמו אותך אך מעט,
התענגו על ריחך, רכותך, ציבעך...
אוווחחחח 129 יקר שלי,היתה זו פגישה קצרצרה...

ניפגש שוב, אני בטוחה,
ליפגלוס יקר שלי...

[b
]

לפני 15 שנים. 13 באוקטובר 2009 בשעה 8:42


כל-כך הרבה דברים שסוטים לי מהישר,
מהסוג הגרוע ביותר-
אלו שאין לנו שליטה עליהם.
מנסים לכופף את זקיפות קומתי
אבל אני יודעת שיש בי את הכוחות להם,
רק צריכה להיאסף חזרה,
למצוא עצמי שוב,
לנשום עמוק,
להזדקף,
ליישר!

[b]

לפני 15 שנים. 12 באוקטובר 2009 בשעה 11:53

היום זה מן יום מהורהר משהו...
מלא מחשבות, מעט חששות,
ממתינה לתשובות מאוד חשובות,
בין השאר ממתינה לקיום הבטחות,
יודעת שהכל יסתדר לטובה
אז למה עדיין לא מוצאת מנוחה...?

[b]

לפני 15 שנים. 11 באוקטובר 2009 בשעה 14:52


אל תעמידו עצמכם אף פעם, מבחירה, במקום שאינכם בטוחים שאתם מסוגלים לעמוד בו...

[b]

לפני 15 שנים. 11 באוקטובר 2009 בשעה 6:23


אחרי לילה של אממ... תחשות אמביולנטיות משהו החלטתי (שלא במודע)שאת הבוקר אפתח בטוב-

בסיום משמרת משוחחת עם 2 חברות תוך כדי שמעסה את צווארן, א"א להתווכח עם הקולות שנשמעו...

לאחר מכן, בהסעה, חברה טובה עם צוואר שזועק הצילו... גם פה,ללא ספק! ואם היה ספק אמרה היא- 'ככה בדיוק אני רוצה למות אם וכאשר...' חח

אין כמו לפזר מעט טוב בכדי להפיג איכסה...

שיהיה לכולנו יום ניפלא!


*תוהה רק מתי יגיע תורו של צווארי...גבי... זרועותיי... כפותיי... [/b]

לפני 15 שנים. 10 באוקטובר 2009 בשעה 23:04

גררררררררררררררררררררר........[b]

לפני 15 שנים. 9 באוקטובר 2009 בשעה 2:52

אוווווףףףףףףףףףףף...
אולי זה המקום להצהיר עם כל האי נעימות שבדבר-
מסתבר שאני לא יודעת לקשור כראוי!!!

כבר 4 פעמים קשרתי את ידה הימנית והיא משתחררת... איך לעזאזל!?!?
ואיך הקשירה משמאלה (שלא אני עשיתי) נישארת יציבה!?!?!?

קריאה נואשת-זקוקה להדרכת קשירות....

יש מתנדבים?!?!?

לפני 15 שנים. 8 באוקטובר 2009 בשעה 18:46


לקום ב 04:40, לפתוח בשקט המירבי את דלת האוהל, להניח רגל יחפה על דשא מטולל ולהרגיש כמו זה הצעד הראשון בחיי.
לצאת מהאוהל, להביט לשמיים- כוכבים אחרונים עוד מאירים מעליי, החושך מעט נמוג וכאילו כבר יום מעבר לקו אופק.
כמה ציפורים כמו לוחשות זו לזו את שאירע בלילה, מביטה אל השמיים, נושמת מלוא ראותיי וסופגת לתוכי את צינת הבוקר הנעימה, נותנת לשקט למלא אותי וחשה כמו סוללה שניה לפני שאזל כוחה ושוב חוזרת לחיים...
מטיילת לי מעט, עוד מעט ייעורו כולם והשקט הזה יתפוגג כלא היה, מתקשה להיפרד, עושה טיול קצר, יחף, קריבה לנחל, מאזינה לשירתו...
ניפרדת לי, טעונה, לימים רבים (מידי) עד לפגישתנו החוזרת...
כבר 05:00 לערך, חוזרת לי לאוהל לעוד דק' של התרפקות על השקט.
כבר מתגעגעת... טבע אהוב במלוא הדרו...

[b]

לפני 15 שנים. 6 באוקטובר 2009 בשעה 6:42


חובת ההוכחה כעת היא עליך...

[b]