"מישהו קרוב אליך מת?" את שואלת ומסתכלת לי לתוך העיניים.
"כן" אני עונה, מישהו קרוב אליי מת במקומי,
אני הייתי צריך להיות ראשון וברגע האחרון התחלפנו.
"אתה די שרוט אתה יודע? , פעמיים נפגשנו ולא חדרת אליי למה?"
גורה שלי, אני מאוד נמשך אליך שלא תביני לא נכון חלילה
אני מתגרה מאוד ממך ונהנה מהמשחקים שלנו כמו שהם כרגע.
"אולי תישן אצלי הלילה?" את שואלת.
אני מפחד שתתאהבי בי גורה, שישנים ביחד מתרגלים זה אל זו, אני לא הטיפוס שכדאי לך להקשר אליו כרגע.
אם טוב לך המפגשים שלנו נמשיך ככה, אני בן 43 ולא מתכוון שנתחתן ביחד את מבינה גורה?
"אז איך תהיה רק שלי?" את שואלת בעיניים החומות והחודרות שלך.
שאני איתך אני רק איתך גורה, מה שאנחנו עושים ביחד זה רק שלנו, הסיכוי שאהיה איתך לעד נמוך, את חייבת להבין שאני זאב בודד, אולי מחר אחזור לשליחות בסין והכל ישתנה, אל תפתחי ציפיות בבקשה.
"אתה יודע שאתה היחיד שנתתי לו לשחק לי בסוגרים?"
אני שמח שבטחת בי גורה יפה שלי, אני לא סתם משחק לך בסוגרים, אני מאמין שזה חלק מהשליטה שלי בך ובניית האמון שלך בי, את מבינה שעד גיל שלוש עשינו את הצרכים שלנו בחיתול ורק אחרי אימונים של ההורים נגמלנו והתחלנו לשמור על השריר הזה יומם וליל. רק שאנחנו מתרוקנים אנו מאפשרים למוח שלנו לתת פקודה ולשחרר מעט, שאנחנו מתים הכל משתחרר...
"טוב לי איתך מאסטר שלי"
אני שמח לשמוע גורה קטנה שלי
גם מחר תזרח השמש
