להיות

אני בעצמי לא מאמין
אבל עכשיו, הייתי אמור לקום, להתלבש ולנסוע

קמתי
אכלתי משהו

אבל משהו בתוכי מישום מה לא בא לו להגיע היום לדנג'ן
(ומשהו כן רוצה לבוא)
זרקתי 4 פעמים עץ/פלי אם ללכת או לא ללכת
יצא 2:2
פירוש הדבר (בשבילי) שאלוהים אומר לי: חמוד, ההחלטה שלך.

לא יודע עד הסוף למה. אבל החלטתי היום להשאר בבית.

לא כתבתי פה כמה ימים. אבל זה לא אומר שלא הייתי פה:

כאמור, הייתי פעמים בדנג'ן, והיה לי כיף.

במשך השבוע מיום שישי האחרון, היתה לי תקשורת קלה עם מעט אנשים מפה (טיפה התכתבויות, צ'ט וכד').

בימים הראשונים זה מאוד שימח אותי, והרגשתי שאני גם נבלע לתוך "השכרות" של לצאת מהוירטואליה. (באמת מה המילה העברית המתאימה לוירטואלי) -
הרגשתי שהמרחק בין מה שאני רוצה שיקרה ומה שקורה עכשיו הוא קטן.
(מצאתי בתוכי גם דפוס של אובססיביות- שזה דבר מענין בפני עצמו).


אבל הימים עברו, וההרגשה התחלפה לתחושת דאון. והרגשתי שאני נפגש עם קשיים, עכשיו אני חושב שאילו הם קשיים לגיטימיים של תקשורת התחלתית:

חוסר ביטחון, אי בהירויות, "העלמויות", תקשורת לקויה- של אלה שדיברתי איתן, וקרוב לוודאי שגם שלי.

היו כמובן גם דברים טובים.
(-:


בעיקרון, חשבתי לבוא היום, פיניתי את הזמן. אבל לא בטוח שיש לי חשק. לא בטוח שזה הדבר המתאים לי היום. (גם בגלל עומס שנמצא בחיים וקשור לדברים אחרים).


מצד שני, הרי, אם אני רוצה משהו,
וכרגע המשהו הזה עובר בהכרות שחוצה את הגבולות הוירטואליים,
אז "בדרך אל האושר" אני צריך להיות מוכן להשקיע.

וכן, אני מוכן להשקיע, אבל אני צריך להזכיר את זה לעצמי

מוקדם לי להעריך האם ההשקעה שלי היא בכיוון הנכון- סך הכל אני רוצה דברים מאוד פשוטים.

אבל נראה שבכל זאת יכול להיות שהיום כן יתאים לי לבוא לדנג'ן- נראה
(ואם אני לא אהנה תמיד אני אוכל ללכת אחרי חצי שעה).

{יופי של טקטיקה אני מפעיל על עצמי 😄




למעשה אם אני אחדד את ההרגשה שלי:
אני מרגיש (ואולי אכתוב על זה בנפרד), שהשבועים האלה היו נפלאים בכל שנוגע לתחילת היציאה מהוירטואליה.
דבר שדומה קצת לתחילת הקשר: זאת היתה תקופה ירח הדבש

ועכשיו מתחילים להכיר יותר, הקשיים מתגלים- אבל זה לא אומר שצריך להפסיק את הקשר

גם בעקבות שיחה שהיתה לי פה, נכנסתי אתמול בניק של אישה.

וואו, איזה הצפת הודעות.
רק סיימתי את תהליך ההרשמה וקיבלתי הודעה
ותוך עשר דקות היו לי מספר לא מבוטל של הודעות.
שזה מצב שונה לחלוטין מהמצב הרגיל: שאני בניק "האמיתי" שלי.
אני לא יודע להגיד מה זה בדיוק אומר לי, אבל זה אומר לי משהו.

אני מבין שכאשר אילו הם פני הדברים אז בתור אישה מאוד קל לאבד/ לשכוח שמישהו שלח לך הודעה.

האם לכתוב בחיוך: "..ברוך שלא עשני אישה..", כך שאני לא צריך לעסוק בסינון כזה גדול. לא. אני לא אוהב את האמירה שתפילה כזאת עשוייה להתפרש.

אבל כן, בהחלט כל הכבוד למי שמצליחה לנווט בים ההודעות.

על הסכמה ותקיפה מינית/ על הסכמה ומשחקי שליטה במין

על חלק מהחוויות שלי במסיבה של הכלוב שנערכה ביום שישי האחרון כתבתי.
באמת היה לי כיף.

ויחד עם זאת, היו כמובן דברים משמעותיים, שהתרחשו בתוכי ומחוצה לי שלא כתבתי אותם.

בנוגע לחששות: פעם אחת שהתמשכה מספר חשבתי שאני רואה מישהו שאני מכיר ולא מתאים לי לפגוש אותו שם, אבל זהו.
החששות שכתבתי עליהם בפרקים המוקדמים של הבלוג, לא הציקו לי, לא הפריעו לי, ונהניתי הנאה רציפה. (שזה נושא דיי מדהים בפני עצמו).

אבל יחד עם זאת- איך לנסח את זה- חשבתי היום, ואולי גם בשבת, ואולי גם לפני המועדון, על מישהי שכותבת פה בלוג.

זאת מישהי שחלק מהנוכחים הוותיקים בטח מכירים אותה אישית (אני לא), חלק מכיר אותה ואת הסיפור שלה באופן וירטואלי (אני קצת). וחלק בטח לא יודעים במה מדובר

עד כמה שאני מבין, היא נפגעה בצורה דרמטית ממישהו שתקף אותה מינית, באצטלה של BDSM
אני כותב במסגרת ה BDSM אבל זה לא שאני חושב שתקיפה מינית זה מעשה BDSM או מעשה מיני.
להבנתי, תקיפה מינית זה מעשה תוקפני, שהקשר בינו לבין מין (אם קיים בכלל) הוא קלוש ביותר..

חשבתי על זה גם היום.
כבר זמן רב ברור לי שפנטזיה של אונס, ומשחק BDSMי של פנטזיה של אונס זה דבר שונים לחלוטין.

אני חושב שאחד הדברים שמפרידים בין הדברים האלה. זוהי ההסכמה.

לכפות על מישהו/י נשיקה, שונה לגמרי מלהתנשק עם מישהי בהסכמה, או מלכפות על מישהי נשיקה כחלק ממשחק מוסכם מראש.

או למשל:
מי שעוקב אחרי הבלוג שלי יודע ביום חמישי לפני שבועים הייתי בדנג'ן לראשונה (אני כבר ותיק בדנג'ן 😄
אחד הקטעים שראיתי ולא ידעתי איך להגיב, ואיך להתייחס אליהם היה קשור לנושא ההסכמה:

היתה דומית שעשתה סישין עם מישהי אחרת. היא קשרה אותה, וגם קשרה לה את העיניים. (היום אני יודע מי זאת, אבל אז היא היתה לי חדשה).

זה כבר היה בשעה מאוחרת יחסית, היו הרבה אנשים אבל הרבה פחות משעת השיא.
ואז הגיע מישהו, שחשבתי שהוא מוכר וידוע (לפי הביטחון שהוא נהג בו), הוא עבר ועמד מאחור, בדרך הוא צבט לסאבית את הפיטמה.
הדומית לא ראתה את זה. אני ראיתי את זה.
זה כאב לה, אבל לא נראה היה שהיא רק סובלת. אולי גם נהנתה.
ועם זאת, שאלתי את עצמי האם זה חלק מהמשחק? האם לא היה פה משהו שלא בהסכמה?

המקרה חזר על עצמו פעם נוספת, ואחרי זה הבחור נעלם משדה הראיה שלי.

הייתי חדש (ועדיין) ובכל זאת שאלתי את עצמי: האם הייתי צריך להגיד משהו, האם הייתי צריך להתערב, ואולי בכלל זה היה בהסכמה בלי ידיעתי.

(בהנחה שזה לא היה מתוכנן אז) מבחינתן כאילו לא קרה כלום: הדומית לא ראתה, הסאבית חשבה שהדומית עושה לה את זה.

אז האם היתה פה פגיעה?

לתפיסתי כן. (וכולם מעורבים כולל הצופה).

*
כפי שכתבתי ביום שישי הרגשתי מאוד טוב עם מה שקרה. אחד הדברים המשעשעים בשולי הדברים זה מישהי, שדיברתי איתה
לקח לה זמן לזכור את הכינוי שלי, והיא אמרה שהיא קצת שתתה וקצת עישנה.
היא סיפרה לי על אירוע משמח שקרה לה באותו יום.

אמרתי לה איזה יופי, על האירוע (וגם הרגשתי כך) ושאלתי אותה אם מתאים לה שאני גם אתן לה חיבוק כשהשתתפות.
היא אמרה שכן. התחבקנו. וזהו.
(החיבוק היה ידידותי וכיפי (גם שמחתי להכיר אותה- היא הצחיקה אותי))

למחרת אחרי ששלחתי לה הודעה פרטית עם ברכות לאירוע שלה (כפי שבירכתי אותה בדנג'ן) היא לא ענתה לי.
לא ידעתי למה היא לא ענתה לי,
המחשבות גררו אותי למחשבות על זה שאולי היא לא זוכרת שדיברנו, אולי החיבוק היה לא במקומו. אולי היא היתה שיכורה מידי לחיבוק, ולמרות שהחיבוק היה בהסכמה אולי היא לא היתה עם שיפוט מתאים.

כן, כן אני יודע שזה סתם חיבוק. ומה אני עושה עניין. אבל כנראה שאני עושה עניין (בסך הכל מותר לי, זה הבלוג שלי לא?).

בהמשך שאלתי אותה בהודעה פרטית גם לגבי החיבוק, והתברר שסתם הפחדתי את עצמי בחששות.

*****

ובכל זאת:
ברור שההסכמה זה סוג גבול.
אבל איפה הגבול בדיוק עובר: הוא לא פשוט כמו שהוא נראה.

*******
אחד הדברים שאני חייב להודות שהיו מוזרים לי לאורך השנים בוירטואליה
זה שמישהי (או מישהו) כבר קוראת למישהו כלבלב, עבד (או הפוך, שיפחה וכד'), עוד לפני שהם מכירים, עוד לפני שהוא/ היא הסכימו ליחסים דומית עבד (או הפוך) ביניהם.

הרי הוא עוד לא נתן את הסכמתו לכך, ועכשיו הם עדיין לא התחילו במשחק.

ברור שאם שני הצדדים חושבים שזה מתאים, אז זה מתאים.
ואפשר בהחלט לראות את ההתנהגויות האלה גם כמשחקי חיזור הדדיים.

ובכל זאת איפה עובר הגבול של ההסכמה והופך להיות תוקפנות/ הטרדה ?

קודם כל אני יכול להגיד שהיה לי מדהים
פשוט נהניתי

כמה דקות אחרי שהגעתי, פגשתי מישהי שהכרתי מהודעות אישיות ומתגובות לפורומים.

לאחר מכן, הלכתי לפגוש מישהי שאני "משוחח" איתה זה זמן. שאלתי את עצמי: "איך אני אמצא אותה פה מכל האנשים"
ואז באה התשובה: ליד הבר
ובאמת.. היא היתה ליד הבר, הבחורה הראשונה שלקחה את תשומת לבי.

זה היה נפלא להכיר אותה. החיבור היה מיידי. חלק לא מבוטל מהערב היינו יחד ( on/off )רקדנו, הכרנו אנשים, צחקנו, השתעשענו.
כל כך מלהיב וכיפי היה לי להכיר אותה.

המילים סך הכל מצמצמות את החוויה.


היה לי כיף לעבור ולפגוש אנשים "רגילים" שאוהבים וריאציות שונות של משחקי שליטה במין.
בהתחלה זה דמה קצת למסיבת כיתה- ולמרות שזה נשמע רע מסיבת כיתה- הרי זה איפשר לקרוא את המדבקות, להכיר את האנשים.
לאחר מכן, זה דמה יותר למסיבה.
אז מבחינתי אחלה.

הרבה לא הכרתי בכינויים שלהם, והרבה לא הכירו אותי (אני ער לכך שפרט לבלוג וטיפה טיפה בפורומים אני לא משתתף דגול באתר בצ'ט וכד'). ובכל זאת היה כיף לפגוש.

מאוחר יותר ראיתי סישין נפלא, שהיה כל כך שונה מרוב הסישינים שראיתי יום חמישי קודם לכן (לפני שבוע כזכור הייתי לראשונה במועדון).

זה היה סישין אינטימי, קטן, שהיתה בו אהבה. איזה כיף היה לראות את זה. איזה יופי.
זה היה כבר משהו שיותר מתקשר לפנטזיות שלי. (נו מה לעשות, אהבה עושה לי את זה).

היה לי כיף לאחל מזל טוב ליום הולדת 36 (שזה היה יום הולדתה).
ולתת חיבוקים.

גם הרגשתי מאוד טוב לשבת בסוף עם מישהו שישב על הבר, ותיק בקהילה, שישב הסביר, וביאר לי בהרבה שיתוף ורצון טוב את מה שקורה במועדון ובכלל.

המוסיקה לא היתה מוצלחת בשבילי כמו שבוע שעבר (כל אחד והטעמים המוסיקליים שלו) אבל זה לא הפריע לי לרקוד ולהנות.

כמו שהבנתם אני לא בענין של שמות (עוד לא יודע מה המדיניות ומה הנכון לעשות מבחינת שמות). אבל שם אחד בהחלט אני לא סבור שתהיה לי בעיה לכתוב: כלובי

זה היה כל כך כיף לפגוש את האדם החמוד הזה, שהוא כמו האתר שלו, מכבד, רגוע, לא לוחץ ולא לחוץ.

אז יופי.

זהו לבינתים

וכמו שאמרתי המילים מצמצמות את החוויה.
אבל החוויה היתה בהחלט ממריאה שחקים.
וגם עכשיו (17:30) לערך כמעט 12 שעות אחרי שחזרתי, אני עדיין באנרגיות ה high

מקווה שאני לא אשתפן בהמשך
(--:

הגיע יום שישי ה 13
לפני שבוע הייתי במועדון לראשונה.

היום בפעם שנייה.

עוד חלק של תהליך מימוש משחקי השליטה במין- בחיים שלי.

המספר שלוש עשרה נדמה לי שקשור גם לאמונה הנוצרית של הסעודה האחרונה של ישו.

לא למדתי את הנושא הזה מספיק.
אני שכל כך אוהב סמלים, כל כך אוהב להשתמש באנרגיה שלהם, ויתרתי הפעם.

מעניין מה יקרה היום?
יש לי חששות, חששות לפגישה עם אנשים מסוימים שלא מתאים לי לפגוש אותם במועדון. (וכנראה שזה יקרה בזמן זה או אחר).
ויש לי גם סקרנות לפגוש חברות שהיו עד היום וירטואליות בשבילי.
וגם סקרנות והתלהבות ללא נודע.

אם אני לא אלך אני לא אדע מה יכול היה לקרות.
אז למרות החששות
ובזכות הסקרנות

מקווה שאני אגיע.

הרבה חלקים במועדון, היו כמעט סתמים בשבילי.
היה נחמד לראות, אבל מישום מה הם לא מספיק עשו לי את זה.
לא ריגשו אותי מינית.

היו קטעים שמאוד ריגשו אותי.

אחד הקטעים, שאני יכול להגיד שהדליק אותי. היה משהו שלמעשה הוא היה "דיי קטן".
(ופה מתבקש לכתוב את ההברקה השבלונית שהגודל זה לא העיקר).

אני לא חושב שהאירוע עצמו כאקט עשה לי את זה, אלא האיך שהוא נעשה ריגש אותי:

אני כותב על האפיזודה עם פרטים שלא יזהו.

כאמור ביום חמישי זאת היתה הפעם הראשונה שלי במועדון.

הסתכלתי על אחת ההופעות שנראתה מאורגנת.
מלכת הבית הצליפה ללא רחם (ולטעמי ללא חיבור) בגבר שנראה שגם הוא לא בדיוק נוכח רגשית שם.

ואז ראיתי מישהי שהיה לי משונה לראות אותה.
היא לבשה בגד מאוד מוחצן, ראיתי אותה מדברת עם מישהו מוכר לה, אולי חבר שלה, הרגשתי את חוסר הביטחון שלה מבפנים (וכמובן הכל יכול להיות בדמיון שלי).

המוחצנות שלה בשילוב חוסר הביטחון הפנימי, יחד עם ההכרות שלה עם אנשים נוספים שדיברה איתם, (לחשה סוד למישהו, צחקה עם משהו אחר), וכד' בנו לי תמונה.

בעיני היא לא היתה יפה במיוחד, אבל הפער הזה בין המראה הפנימי לבין ההתנהגות החיצונית, היה לי מיוחד. אולי אפילו עם פוטנציאל גירוי מיני.

באותו רגע שהדבר אירע היא עמדה קצת מלפני בצד.
בצד השני, ראיתי בחור שהיה לי משונה שהוא שם.
לי אמרו לבוא בשחור (תלבושת אחידה 😄 והוא בא בג'ינס עם חולצת טריקו רחוקה משחור- גבר ששאלתי את עצמי מה אחד כמותו עושה במועדון (וואי, כמה דעות קדומות יש לי).
הרגשתי אותו מתכונן בתוכו, מתחיל לאגור מתוכו אנרגיות. ושאלתי את עצמי מה העניין שלו?

ואז הוא התקרב אליה
הפניה אליה היתה מוזרה לי.

היא בלבוש המוחצן שלה, בפוזה המתאימה של המועדון, והוא כל כך רחוק ממנה: בלבוש שלו, בהתנהגות שלו.

עלתה לי המחשבה בחיוך, "איך הוא מעז לפנות אליה " , "מה יקרה עכשיו"
ואז הבנתי שהוא שאל אותה אם היא צריכה כיסא.

עכשיו לאנשים שמכירים את המועדון השאלה ברורה, והכוונה שלה ברורה.
לי היא לא היתה ברורה, לא הבנתי את הפניה, את המהות שלה. ואת המשמעות שלה.

רק ראיתי שהיא הסתכלה עליו מלמעלה למטה.
בוחנת אותו,
משהה את התגובה שלה
מה שהעלה את רמת המתח אצלו (ואצלי כי לא ידעתי מה יקרה)
ואז מצביעה עם האצבע על הרצפה, והוא מציית ועומד עמידת שש, והיא מתישבת עליו.

הכל בהנף של רגע.

זה היה מפתיע ולא צפוי מבחינתי
כן ראיתי תמונות כאלה, קראתי, אבל לא ראיתי את ה"כיסא האנושי" קורה בפועל.

זה לא הכסא האנושי שהדליק אותי , אחרי זה המשכתי לראות במועדון הרבה כיסאות אנושים בלי הריגוש המיני שהתלווה הפעם.

אני מבין שמה שהדליק אותי זוהי הסיטואציה:
המבט שלה, הדיסוננס בין מה שתפסתי חוסר ביטחון פנימי אצל (עכשיו אקרא לה המלכה), לבין הביטחון הפנימי המופגן.
המבט המצווה והאצבע

הדליקה אותי העובדה שהיה ברור לי שהיא משחקת, ונהנית מהמשחק. שזה דברים שעושים לי את זה.
(-:

כתבתי בכותרת: "אחת האפיזודות שציפיתי בהם בדנג'ן"
אבל זה יותר מזה: העובדה שצפיתי בזה זה פירושה שהייתי מעורב בזה.

אבל זה רעיון אחר שחיי בתוכי ומדליק אותי (הצופה כמשתתף) שאכתוב עליו אולי בזמן אחר.

ראיתי את הסרט ספיידרמן 2

היו שם הרבה דברים, אבל שני דברים שקשורים לי לפה:

אחד הוא גילה את עצמו, הוריד את המסיכה, והפך להיות מוכר לקרובים אליו ולאחרים.

והשני, זה האהבה.
נכון זה קיטש, זה הוליווידי, וכד'
אבל אני ממש אוהב סוף טוב
ממש אוהב שבסוף יש האהבה שמתממשת
(אפילו אם זה עשוי להיות צפוי ו"לא מענין")

ככה אני אוהב
כל אחד והפטיש שלו.

(-:

בלוג

חשבתי שביום שישי אחרי הצהרים אני אשב ואכתוב מההתחלה ועד הסוף איך היה לי (ויש מה לכתוב)
אבל.. זה לא קרה.
כנראה שגם אם יש דברים שנראה שהם תלויים רק בי (ברור שגם לאלוהים יש מ הלהגיד), עדיין יש להם את הדינמיקה והחיות משל עצמם.

אחרי שלא כתבתי הבנתי שאני צריך עוד זמן בכדי להיות עם החוויות הפנימיות והחיצוניות בעיקר עם עצמי וגם עם האנשים המאוד קרובים אלי,
ולמרות שהבלוג אמור להיות יומן, מתברר (בגלל הפומביות שלו) שבכל זאת יש פה כתיבה סלקטיבית.

בסך הכל אני מאוד שמח שבאתי, ולמרות שקרוב לוודאי שזהו לא המקום האידאלי בשבילי לבלות ו/או להכיר בת זוג מתאימה, הרי שבתור "יריה" ראשונה זהו בהחלט מקום חביב (אולי זאת לא המילה שנראית הכי מוצלחת, אבל היא מתאימה לי כרגע).

באופן מפתיע היה לי טוב עם המוסיקה. היא ממש נתנה לי אנרגיה ורצון לנוע.

הלכתי לבד.
הרגשתי שבפעם הראשונה כדאי לי לבוא לבד. אני לא צריך ולא רוצה להיות תחת חסות של אף אחד/ת : בכדי שיכירו לי אנשים או שאני ארגיש יותר טוב. הרגשתי שהדרך המתאימה לי ביותר (בשביל הפגישה הראשונה) היא לבוא עצמי נטו.

הסישינים הפומביים היו נחמדים ברובם. אבל אין מה להגיד, הם לא עשו לי את זה.
הם לא הפריעו לי, צפיתי בהם בחיוך, (מישהי אמרה לי שהפומביות קצת איימה עליה), עלי הפומביות לא איימה, אולי אפילו היתה מוכרת וטבעית- למרות שלא הייתי בסישינים פומביים של מין בפועל (לפחות לא בגלגול הזה)

קצת הפריע לי שאחת המלכות נראתה כל כך לא מחוברת, ורק הכתה ללא רחם, בלי שום חיבור, כיוון ובמיוחד בלי שום מודעות לסכנה בהצלפות שלה, דבר שנראה לי איום ונורא- אבל אולי אני שופט מתוך בורות

כמות הספנקינג שהיתה שם הספיקה לי לשנים. אין מה לעשות ספנקינג לא עושה לי את זה. הייתי מוכן ואני אהיה מוכן לעשות את זה לבת הזוג שלי אם היא תהנה, אבל אני משל עצמי- נו מה לעשות, לא ממש עושה לי את זה.

היו דברים שהלהיבו אותי, אבל הם היו אחרים.

גם לא חששתי. בדרך לדנג'ן הרגשתי שאני מגיע בדיוק בטימינג הנכון עבורי: לא מוקדם מידי, וגם לא מאוחר מידי

לא מוקדם מידי הכונה לא באתי שפוף, באתי עם קבלת החשש שמישהו יכיר אותי (מה שבאמת קרה- אבל לא מישהי שהיתה לי בעיה לפגוש אותה שם),
עמדתי מאחורי עצמי, והייתי שלם עם זה שאני הולך למועדון, ולא הרגשתי מתנצל על כך בפני אף אחד.
הלכתי שלם, וזה אולי אחד הדברים החשובים שהתרחשו בתוכי.

אינני יודע מה יהיה ההמשך, האם אני אעיז לבוא ביום שישי הקרוב למסיבה של הכלוב בדנג'ן, (מקוה שכן), אבל ביום חמישי זה הרגיש מאוד נכון, ומדויק.

חשבתי היום שאכתוב בדיוק מה שהיה, מה שחוויתי בדנג'ן (ואכן חוויתי, הבנתי, התרגשתי)

אבל איכשהו אני מרגיש שאני זקוק לעוד זמן, לעקל את הרשמים הפנימיים והחיצונים כתוצאה מהפגישה הלא וירטואלית עם הדנג'ן

ואם חשבתי שהחוויה ברורה לי, הרי החוויות בתוכי (תחושת הגוף, התרגשות, שעות השינה וכד') מספרות לי דברים אחרים

אולי באמת קרה לי משהו ממשי