סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Tailor made

בלוג זה שלי ובהתאם לכך יכתב בו כל מה שבא לי.
שלי מהבית. רק שלי.
אם לא מעניין לכם? עברו הלאה
אם יש לכם תגובה שתעצבן אותי? תחסמו
אם לא נאה לכם? לכו תזדיינו סקס ונילי משעמם
לפני 6 שנים. 18 בנובמבר 2018 בשעה 15:59

גם לא איבדתי עשתונות כשאחת הסוללות נשרפה בתוך השלט שעמד על המיטה שלי (שלנו) בלילה

 

וגם סופסוף החלפתי את שני השלטים בבית והגדרתי אותם

ב ע צ מ י!!!

 

 גל גדות חלשלושה לעומתי.

😂

לפני 6 שנים. 17 בנובמבר 2018 בשעה 10:56

חלקנו חדר בטיול גיבוש מהעבודה (כן בנות גם אני יודעת לשתות מסתבר וכן כשהמוזיקה מתאימה גם אני משתוללת עם כולן,מה אתן נראות המומות כל כך??)

כשישבנו במרפסת עם עוד בנות היא סיפרה לכולן איך ליוויתי אותה בתהליך הגירושין, המנטורית לענייני גירושין היא הכריזה, קיצרתי לה הליכים ותמכתי בה המון.

בחדר שלנו אנחנו מדברות על ההוא שלה שבשבילו פירקה את הנישואין וכל המצב המסובך.

הוא מתקשר אליה בשיחת וידאו מחו"ל ודקירה של קנאה מציקה לי. הם מדברים כל כך הרבה פעמים ביום! 

זה חדר מלון ואין ממש לאן לברוח אז אני שומעת הרבה יותר מדי מהשיחה ופתאום אני תוהה אם יש בקשר שלהם גם קצת בדס"מ...

היא יוצאת למרפסת כשהוא נוזף בה על משהו והיא מציעה לו לבוא להעניש אותה ומדברת על קשירות.

בא לי נורא לשאול ישירות אבל אני לא...גם ככה קיבלתי יותר מדי אינפורמציה:)

מתעטפת במחשבות עליך ומנסה גם להבין את פשר הקינאה בה.

היא יודעת עליך מה שבחרתי לספר יודעת עד כדי כך שמציעה לי להציע לך להגיע למלון והיא תלך להעלים את עצמה לכמה שעות ותגיד שאני ישנה. אני אוהבת אותה על ההצעה ומוצאת את עצמי מספרת לה פתאום על הפחד הכי גדול שלי.

פחד של זו שהיא האחרת, הסודית, פחד שיום אחד יקרה לך משהו ואני אפילו לא אדע.

לא יודעת מאיפה זה יוצא פתאום, נשפך ממני הפחד הכל כך מפחיד הזה.

דופקים לנו בדלת וזה קוטע את השיחה, טוב שכך.

בדרך חזרה הביתה אני חצי מתה באוטובוס,בעיית נסיעות קשה, כולן מניחות לי לנפשי, המבוגר האחראי מעולף והילדים משתדלים לא להפריע:)

ברגע מסויים היא רוכנת לי ליד האוזן: אם תמותי אני מבטיחה לחטט לך בטלפון ולהודיע לו.

מאד קשה להיחנק מצחוק כשבא לך להקיא את הנשמה!

 

תודה שנתת לרגע החלש שלי להפוך לחיוך

לפני 6 שנים. 13 בנובמבר 2018 בשעה 9:25

מבחוץ אני נובחת על כל מי שמדבר איתי בעבודה.

כל אחת כבר חטפה ממני על הראש על כל שטות שביום אחר לא הייתה מרגיזה אותי

יש לי אפס סבלנות לטעויות של חוסר תשומת לב

 

מבפנים אני מזמזמת כבר שעות

טרלהלה טרלהלה טרילי טרלהלה

ובחלום נפגוש את טיפטיפ...טיפטיפ!

 

לעזאזל עם הפרסומת הזאת של בזק!!

 

 

ביצ' מבחוץ

קטקטית מבפנים

 

 

לפני 6 שנים. 12 בנובמבר 2018 בשעה 11:37

 

יש לי קושי להודות בקול רם שאני צריכה לחטוף חזק לפעמים, זקוקה לזה.
לא כי עשיתי משהו רע
לא כי זה עונש
פשוט צריכה את זה
את המיקוד שבכאב
את הטלטלה שזה מעביר אותי
את הקירבה העצומה שיש בזה שאתה יודע בדיוק את המינון הנכון לי
את האינטימיות שיש בזה שאתה מנשק לי את הדמעות
את ההתפרקות בזרועות שלך

קשה לי להודות בזה אבל אני יושבת ובבטן פרפרים מהתמונות ששלחת לי קודם
והלב בקצב מהיר מהצורך מהרצון מהידיעה שזה גם הרצון שלך
והמחשבות לא מפסיקות להסתובב סביב הפעם הבאה
(שרק תקרה כבר!!!)

Oh what's a girl to do
שיש לה אבא ואדון ומאהב כמוך
ויש לה בעיות קשות כאלה?
😊❤

לפני 6 שנים. 11 בנובמבר 2018 בשעה 16:42

את רוצה להיות יותר ספציפית?

 

כן! תמות מרפי, תמות עולם, תמותו שניכם.

 

אני מבינה שיש אילוצים, בחיי שאני בן אדם בוגר, הגיוני, מציאותי ומבין.

אבל ברצינות?????

להיאלץ לבטל אופציה למפגש בינינו כי קבעו ישיבה במרכז? ניחא

להיאלץ לבטל אופציה שניה כי הזמינו אותי לראיון למשרה שבא לי עליה וזה השתלב פצצה עם יום חופש שלקחתי כדי לכתוב עבודה ואז כשאני כבר מתוקתקת בדרך לשם וחמור יותר שוב לא נפגשנו, להודיע לי שצץ משהו ולבטל את הראיון (כן. הרגשתי שחיפפתם אותי, צץ משהו!)? זה כבר לא ניחא בכלל!!

 

להיאלץ לבטל אופציה שלישית למפגש כי, הפתעה, יש לי ישיבה נוספת ואז כשכבר מאוחר מדי מקבלת הודעה שדחו את הישיבה לשבוע הבא? די.

 

הגיע לי עד למעלה.

יש גבול לכל חוק מרפי או אילוצים או סתם החיים האלה, בני זונה החיים האלה.

אני צריכה אותך

הילדה שבי, הילדה שלך, צריכה לחטוף חזק

האישה שבי, האישה שלך, צריכה להזדיין אתך חזק

ושתיהן צריכות את החיבוק שלך ושתאהב אותן הכי חזק.

 

אז מרפי, עולם, אילוצים, חיים

ראו הוזהרתם!!!!

 

** מרגישה טוב יותר אחרי שפרקת?

לא באמת:(

לפני 6 שנים. 11 בנובמבר 2018 בשעה 11:33

זה לכתוב בעבודה את המשפט:

מה פשר העיכוב בבניית בית המקדש? מרכז הפולחן היחיד ורב החשיבות של העם היהודי.

(רק למען הסר ספק מדובר בבית המקדש השני ולא השלישי, אני לא עד כדי כך נפתלי בנט)

 

 

ממלכת החשמונאים...

אבל עוד קצת קצת קצת, נותר רק סמסטר אחד להירשם אליו!

יאללה חזרתי לזרובבל בן שלתיאל ויהושע בן יהוצדק.

על החתום:

נמאס לי בת דרקולה

לפני 6 שנים. 10 בנובמבר 2018 בשעה 15:09

וזה אותך

וזה להיות שלך

וזה שאף אחד אחר לא יוכל לגעת בי

או להתקרב אלי

אני יודעת מה אני רוצה- שתרצה בי לתמיד

שלא תוכל להעלות על הדעת אף אחד אחר בחיי

 

אני תמיד רוצה בזה? כן.

זה תמיד פשוט לי? ממש לא.

אני יודעת מה אני רוצה: אותך

וברגע ספציפי זה אני רוצה אותך מכאיב לי, מטלטל אותי עד דמעות ואז אוסף אותי אליך למקום שבו אני מרגישה הכי אהובה

 

איפה? בכל מקום (אבל הכי אני רוצה כרגע בחדר הילדים)

מתי? בכל זמן (כל זמן!!)

 

אני

רוצה

אותך.

 

לפני 6 שנים. 9 בנובמבר 2018 בשעה 18:39

צורך הוא כל דבר שאדם או בעל חיים זקוק (או חש שהוא זקוק) לו עבור המשך קיומו הפיזי ורווחתו הנפשית

 

 

כמיהה היא תחושה סובייקטיבית של מחסור פנימי אל מול אובייקט חיצוני, וצורך עז לקבלו או להיות קרוב אליו. אל הכמיהה מתלווה פנטזיה, דימוי תודעתי, של האובייקט ה"חסר".

 

 

אני צריכה אותך

אני כמהה אליך

 

האילוצים של החיים מפריעים לנו

ואני מרגישה שקצוות העצבים חשופים, רגישים מדי, פגיעים, רוצים, זקוקים

לך,אותך

בא לי שתעשה בי...הכל.

 

לפני 6 שנים. 9 בנובמבר 2018 בשעה 12:30

כי המיזנתרופיה שלי עברה דירה מלונדון לבודפשט.

 

המינוס- זו לא לונדון

הפלוסי(ים)- זה חצי מחיר מלונדון, אולי אזכה לקצת קור אירופי משובח (וינה ולונדון איכזבו בשנתיים האחרונות בתחום הקור!)

וגם זו פעם ראשונה שאסע לבד למקום שאני לא מכירה 

 

שורה תחתונה: חייבת לחדש את מלאי הגרביונים המהממים ולחגוג את הגירושין כמו בכל ינואר.

נסיעה הכרחית, זה לא שאהנה מכל רגע😁

לפני 6 שנים. 8 בנובמבר 2018 בשעה 15:59

אני אוהבת אותך, אתה יודע?

אוהבת עד השמיים וחזרה

אתה מדהים

ואני גאה בך כל יום מחדש על המאמצים שלך ועל השינוי שעשית השנה ועל העזרה שלך 

 

 

טוב אמא זה הדדי, עכשיו תסגרי את הדלת, את מפריעה.

 

 

 

 

ישששש he love me back!!!

😉