לפני 15 שנים. 5 בספטמבר 2009 בשעה 22:29
להעיז? להתחיל? מפחיד. פתטי? מסתתרת מאחורי הכלום של עצמי. מול מסך של מחשב ושם בדיוני עדיין חוששת מה יגידו ומי יראה. עלוב. רחמים עצמיים. גם לא משהו להתגאות בו. אז מה עדיף? להתחיל בלוג, לכתוב את כולי, או כמה אחוזים מזה, לעיני כל מיני זרים מוזרים ולא קרובים כלל, למצוא כך מקום חדש של נחמה. אולי. להרגיש מסכנה, בודדה ופתטית על בזבוז שעות של לבד מול מחשב, הקאת מחשבות חסרות תוכן או תכלית בתקווה לתחושת הקלה? לתגובות לא מחייבות? להתמכרות משכרת שמורידה מן העול השגרתי? -או- כלום- לכתוב לעצמי, לחשוב שוב איתי, להשאר בגבולות הנוחים, המוסתרים היטב ובבטחה, מפני כל עין חיצונית, מפני כל חץ שנורה או טרם כוון. מעולם לא ניסיתי. כנראה שנשבו הרוחות קצת אחרת היום והנה יצא. נראה מה יהיה מחר. סוגרת דלתות, מנעול סוגר ובריח. לילה טוב.
