לפני 13 שנים. 5 בינואר 2011 בשעה 6:04
&feature=player_embedded#!
זה היה לילה מצויין 😄
&feature=player_embedded#!
זה היה לילה מצויין 😄
Phases of the Moon
Oh, moon of transformation, My spirit sings of change.For I have danced the rhythms Of the thunder and the rain.
I have filled with laughter,Ridding my heart of pain,
Embracing all the healing of Emergence without blame.
I have bathed in sunlight,I've ridden on the wind,
I have learned the lessons Of becoming my best friend.
Mold my path with gladness,As my vision comes into me,
Taking root in the present Bcoming tangible reality.
♥
darksome night and shinying MOON, balance of the dark and light
hearken ye awitches rune as we performer our secret rite
&feature=player_embedded#!
זה היה לילה מצויין 😄
לפני 13 שנים. 4 בינואר 2011 בשעה 15:31
איך ממשיכים הלאה שאין כוח בכלל לזוז קדימה בלי שום קשר לכלום?
עובדת קשה מידי
נותנת יותר מידי מעצמי
ופשוט מותשת
ונימאס לי
למה אני ממשיכה לתת לאחרים שאין לי מה כבר?
אני כול כך מרוקנת נפשית שזה מגוחך כבר
ואני כועסת
כול כך כועסת
איך אנשים מעוותים דברים שקרו
איך אנשים דוחפים את האף הגדול שלהם לעניינים לא שלהם
פשוט נמאס לי
אוף
לפני 13 שנים. 3 בינואר 2011 בשעה 6:24
עדיין לא נתפס לי כמה אנשים דוחפים את האף שלהם לחיים של אחרים
ועד כמה דברים מתעוותים בדרך.....
אז אנשים תעשו טובה
תוציאו את האף הארוך שלכם מעניינים שלא שלכם
תודה ויום טוב
דארקי
לפני 13 שנים. 30 בדצמבר 2010 בשעה 5:56
So tell me Indian,do you want to take a Witch for a midnight moonlight wolk in the Desert to Learn more about our Mother Earth משפט שהגיע לי בחלום לא מזמן, חלום בו הרגשתי איך המדבר קורא לי.........
הגיע הזמן להקשיב לחלומות
מדבר- יש!
אינדיאני- טוב נו נחפש שם שנגיע 😄
ריייייייייייבבבבבבבב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
שנה אזרחית טובה לכולם
דארקי }{
לפני 13 שנים. 29 בדצמבר 2010 בשעה 9:41
דייט ונילי וכאלה
איך זה שכולם בסוף מתגלים כבידיאסמים חחחחחחחחח
סבבה ניראה לאן זה הולך 😄
מקווה שאמצא את הכוח לפתוח את הלב שוב
לפני 13 שנים. 28 בדצמבר 2010 בשעה 22:38
לחיי התחלות חדשות
לחיים!
לפני 13 שנים. 27 בדצמבר 2010 בשעה 22:07
in a witch
to know
to will
to dare
and
TO KEEP SILENT
לפני 13 שנים. 27 בדצמבר 2010 בשעה 6:27
אני פשוט לא מצליחה להבין גברים
לפני 13 שנים. 25 בדצמבר 2010 בשעה 13:55
לקחת דברים ללב כול כך וקשה כול כך
מה אכפת לי מה
מה אכפת לי שההוא מחק אותי מהפייסבוק
זה התנהג כמו הדביל שאני יודעת שהוא ותמיד ידעתי אבל מישום מה באיזה שהוא יצא הרסני ומפגר אמרתי ננסה מה כבר יקרה.
אני חייבת להפסיק לחשוב עליו....כן עליו זה שלמרות כול הפאקים ראיתי חיים שלמים איתו ועדיין אני נאחזת בשארית כוחותי ברסיס זכרון של מה שהיה יכול להיות.
ולשם שינוי אני זאת שמחקתי מהפייסבוק ועכשיו אני מתחרפנת למה הוא לא עונה להודעה שכתבתי לו לגבי למה אני מוחקת. או לא שם לב שעשיתי זאת.
דייייי
די לחיות בעבר די
למה אני כול הזמן מסתכלת אחורה במקום קדימה
למה אני לא יודעת לחיות בעכשיו ולהנות מהמתנות שיש לי. הרי כול כך היה לי כיף אתמול. מסיבה מדהימה אנשים מהממים חברים כול כך טובים ואני מחפשת בכוח מה לא היה טוב!
מרגישה כיצד אני שוקעת שוב
ואני מפחדת פחד מוות מהמקום הזה
האפל הזה
הדיכאון הזה
ועדיין לא מצליחה למנוע מעצמי לשקוע לשם
לא מצליחה לטפס החוצה
לא מצליחה לצאת
כי במקום מסויים אני רוצה לשקוע לשם, להתעטף בכדור שחור שבוא אני לא רואה שום דבר חוץ מעצמי ומתפללת שגם לא רואים אותי. ששום דבר לא קיים שם. אבל אני יודעת שזה שקר. אני יודעת שקיים שם כאב כול כך חזק ומשתק שגם אם היה לי סיכוי לצאת משם בהתחלה אחר כך אם לא מוצאים אותי אני לא מצליחה בכלל לזכור שהיה פעם דברים טובים יותר. מוארים יותר.
נמאס לי להיות לבד
נמאס!
לא רוצה לחזור לבית ריק
רוצה להגיע הביתה ושיהיה מי שיחבק אותי וינשק אותי ושישאר שם גם! ולא אחרי כמה חודשים יתפוגג וחוץ מהפצעים שהוא השאיר על נשמתי לא יהיה לו זכר.
והפצעים.... פצעים על גבי פצעים שלא באמת נרפאים אף פעם רק מתווספים לשם עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד.
אבל איך אני יכולה להאשים אותם, אלו שפצעו, הרי אני מסתובבת עם מסכות על גבי מסכות על גבי מסכות של מי שאני באמת. שרואים אותי מהצד בטוחים שאני חזקה ויכולה לעמוד בהכול.....ומה שהם לא יודעים שבעצם הכול אשלייה! ומה שמחזיק אותי עומדת זה אותם שכבות.
אני לא
אני לא חזקה וכול דבר שובר אותי לרסיסים.
ומה עכשיו?
מה יותר כואב
להיות לבד
או להיפגע שוב
ואין לי מושג.... אין לי מושג מה עדיף. מפחדת להיות לבד ומפחדת לפתוח את הלב שוב כי די הוא לא מצליח לאחות את עצמו לפני שהוא נשבר שוב ושוב ושוב ושוב.
ואחר כך שואלים אותי למה הקצב חיים שלי כול כך מטורף
הינה התשובה
זה מה שקורה שיש לי יותר מדקה לעצמי ולחשוב.............. לא בריא לא בריא בכלל
הלכתי לנקות את הבית
אולי זה ינקה את הנשמה גם קצת
}{ דארקי
לפני 13 שנים. 21 בדצמבר 2010 בשעה 6:27
החשיכה מגיעה לשיאה ומתחילה לפנות מקום לאור
חג יול (היפוך החורף) שמח לחברי הפאגאנים
}{ דארקי