Oh, moon of transformation, My spirit sings of change.
For I have danced the rhythms Of the thunder and the rain.
I have filled with laughter,Ridding my heart of pain,
Embracing all the healing of Emergence without blame.
I have bathed in sunlight,I've ridden on the wind,
I have learned the lessons Of becoming my best friend.
Mold my path with gladness,As my vision comes into me,
Taking root in the present Bcoming tangible reality.
♥
darksome night and shinying MOON, balance of the dark and light
hearken ye awitches rune as we performer our secret rite
עומדת בין הקירות ולוחשת
אני אוהבת אותך
והקירות מחזירים לי דממה
עומדת בין הקירות ובוכה
והקירות מחזירים לי דממה
מסתכלת מסביב על הקירות ויודעת
שיכול להיות שזו הפעם האחרונה
עומדת בין הקירות ונקרעת
בין אהבה לידיעה
ידיעה שאני לא מוותרת על עצמי הפעם
ידיעה שהכאב מתקרב ובא
ידיעה שעל שפת התהום אני עומדת
תהום שלא להיות איתך
עומדת על שפת התהום ומסתכלת
על מקום מוכר שבו הייתה נפשי
נפש מיוסרת נפש בוכייה
מחבקת את עצמי וצועדת לתוך החשכה
אך הפעם אור מלווה אותי
אור הידיעה
ידיעה שעל עצמי אני לא מוותרת
גם לא בשבילך
ובסוף הנפילה אני מקווה
שתהיי שם לרכך את המכה
שנעבור גם את זה
וביחד
נצעד שוב בדרך הנכונה
בדרך בה צעדנו יחד לעבר אופק חדש
אופק שעדיין מחכה לנו מעבר לפינה[b]
&feature=related
Time can never mend the careless whispers of a good friend
To the heart and mind, ignorance is kind
there's no comfort in the truth
pain is all you'll find
Should've known better
I feel so unsure
as I take your hand and lead you to the dance floor
as the music dies, something in your eyes
calls to mind the silver screen
and all its sad good-byes
I'm never gonna dance again
guilty feet have got no rhythm
though it's easy to pretend
I know you're not a fool
Should've known better than to cheat a friend
and waste the chance that I've been given
so I'm never gonna dance again
the way I danced with you
Time can never mend
the careless whispers of a good friend
to the heart and mind
ignorance is kind
there's no comfort in the truth
pain is all you'll find
I'm never gonna dance again
guilty feet have got no rhythm
though it's easy to pretend
I know you're not a fool
Should've known better than to cheat a friend
and waste this chance that I've been given
so I'm never gonna dance again
the way I danced with you
Never without your love
Tonight the music seems so loud
I wish that we could lose this crowd
Maybe it's better this way
We'd hurt each other with the things we'd want to say
We could have been so good together
We could have lived this dance forever
But noone's gonna dance with me
Please stay
And I'm never gonna dance again
guilty feet have got no rhythm
though it's easy to pretend
I know you're not a fool
Should've known better than to cheat a friend
and waste the chance that I've been given
so I'm never gonna dance again
the way I danced with you
(Now that you're gone) Now that you're gone
(Now that you're gone) What I did's so wrong
that you had to leave me alone
עם כול הונילות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אינעל אבואבואבוק
שילכו להזדיין
בעעעעעעע
אני מאוד אוהבת את המסיבות של הספייס אבל כמות הונילות שם מתחילה לעלות על העצבים :(
והימים מתערבבים
אחד בתוך השני, ואני נימצאת בלופ שלא נגמר... תהומות כול כך עמוקים שאני לא תיארתי לעצמי בחיים שקיימים.......
להתעורר בבוקר, להיזכר, ולהכריח את עצמי לצאת מהמיטה.
לשבת מול המחשב בשביל לא לחשוב,
להיסתכל סביב בבית ולהיזכר שממש רציתי לנקות אותו כבר כמה ימים, לנקות אותו ממך, ולתת לשעות לחלוף ושוב לא לעשות זאת.
לקלוט חצי שעה לפני
שאני ממש צריכה לצאת לעבודה כבר להתארגן צ'יק צ'ק, לא להתאפר, לא להיסתדר רק להתלבש ולהגיע לעבודה בשביל שוב לשבת מול המחשב
ולא לחשוב.
לדעת שיש לי דברים לעשות, סימינריון, עבודה, לימודים, חברים, אבל אין את כוח להתמודד. אין את הכוח להמשיך.
שוב חלמתי עליך, שוב היית שם ושוב התעוררתי לגלות שזה לא מציאות שאת באמת שם ואני פה ואנחנו באמת לא מדברות.
אווווףףףףףףףףףףףף אני רוצה להיות במקום שכועס עליך כבר ואני לא מצליחה להגיע לשם, אני רוצה להגיד ולצעוק איך לא ידעת, בולשיט לא ידעת, ידעת יפה מאוד והיה לך נוח במקום הזה. ועכשיו יותר נוח לך להשתמש בזה כתרוץ להשאיר אותי מאחוריך.
בטח שהיה לך נוח, כיף שאוהבים אותך בלי תנאים, שכרוכים אחריך תמיד ועושים בשבילך הכול....... אפילו ניסיתי לכבד את הבקשה האחרונה שלך, למרות מה שאמרתי לך שאני יעשה את הכישוף שיחרר אותי ממך למרות שאת לא רוצה. הלב שלי לא היה מסוגל ללכת נגד בקשה שלך. אז כול יום מצאתי תרוץ אחר למה לא.
אני חושבת שזהו נגמר, לא מסוגלת יותר לדחות את זה
הלב שלי לא עומד בזה.
אני חייבת לאחות את הרסיסים שנשארו מהנשמה שלי
נשארתי שברים על גבי שברים של האישה שהייתי פעם
אבל איך תמיד אומרים,
שבירה זה בשביל בנייה מחדש
ירידה היא בשביל עליה
Once upon a midnight dreary, while I pondered weak and weary,
Over many a quaint and curious volume of forgotten lore,
While I nodded, nearly napping, suddenly there came a tapping,
As of some one gently rapping, tapping at my chamber door.
`'Tis some visitor,' I muttered, `tapping at my chamber door -
Only this, and nothing more.'
Ah, distinctly I remember it was in the bleak December,
And each separate dying ember wrought its ghost upon the floor.
Eagerly I wished the morrow; - vainly I had sought to borrow
From my books surcease of sorrow - sorrow for the lost Lenore -
For the rare and radiant maiden whom the angels named Lenore -
Nameless here forevermore.
And the silken sad uncertain rustling of each purple curtain
Thrilled me - filled me with fantastic terrors never felt before;
Presently, to still the beating of my heart, I stood repeating
`'Tis some visitor entreating entrance at my chamber door -
Some late visitor entreating entrance at my chamber door; -
Merely this, and nothing more,'
Out into that darkness peering, long I stood there wondering, fearing,
Doubting, dreaming dreams no mortal ever dared to dream before
But the silence was unbroken, and the stillness gave no token,
And the only word there spoken was the whispered word, `Lenore!'
This I whispered, and an echo murmured back the word, `Lenore!'
Merely this and nothing more.
Back into the chamber turning, all my soul within me burning,
Soon again I heard a tapping somewhat louder than before.
`Surely,' said I, `surely that is something at my window lattice;
Let me see then, what thereat is, and this mystery explore -
Let my heart be still a moment and this mystery explore; -
'Tis the wind and nothing more!'
Open wide I flung the shutter, when, with many a flirt and flutter,
In there stepped a stately raven of the saintly days of yore.
Not the least obeisance made he; not a minute stopped or stayed he;
But, with mien of lord or lady, perched above my chamber door -
Perched upon a bust of arice just above my chamber door -
Perched, and sat, and nothing more.
Soon that ebony bird beguiling my sad fancy into smiling,
By the grave and stern decorum of the countenance it wore,
`Though thy crest be shorn and shaven, thou,' I said, `art sure no craven.
Ghastly grim and ancient raven wandering on the nightly shore -
Tell me what thy lordly name is on this Night's Plutonian shore!'
Quoth the raven, `Nevermore.'
Now the raven, sitting lonely on that placid bust, spoke only,
That one word, as if his soul in that one word he did outpour.
Nothing further then he uttered - not a feather then he fluttered -
Till I scarcely more than muttered `Other friends have gone before -
On the morrow will he leave me, as my hopes have flown before.'
Quoth the raven, `Nevermore.'
Then, methought, the air grew denser, perfumed by an unseen censer
Swung by Seraphim whose foot-falls tinkled on the tufted floor.
Once more, on the velvet sinking, I betook myself to linking
Fancy unto fancy, thinking what this ominous bird of yore -
What this grim, ungainly, ghastly, gaunt, and ominous bird of yore
Meant in croaking `Nevermore.'
`Prophet!' said I, `thing of evil! - prophet still, if bird or devil! -
Whether tempter sent, or whether tempest tossed thee here ashore,
Desolate yet all undaunted, on this desert isle enchanted -
On this home by horror haunted - tell me truly, I implore -
Is there - is there balm in Gilead? - tell me - tell me, I implore!'
Quoth the raven, `Nevermore.'
`Prophet!' said I, `thing of evil! - prophet still, if bird or devil!
By that Heaven streched above us - by that God we both adore -
Tell this soul with sorrow laden if, within the distant Aidenn,
It shall clasp a sainted maiden whom the angels named Lenore -
Clasp a rare and radiant maiden, whom the angels named Lenore?'
Quoth the raven, `Nevermore.'
`Be that word our sign in parting, bird or fiend!' I shrieked upstarting -
`Get thee back into the tempest of the Night's Plutonian shore!
Leave no black plume as a token of that lie thy soul hath spoken!
Leave my loneliness unbroken! - quit the bust above my door!
Take thy beak from out my heart, and take thy form from off my door!'
Quoth the raven, `Nevermore.'
Now the raven, never flitting, still is sitting, still is sitting
On the pallid bust of arice just above my chamber door;
And his eyes have all the seeming of a demon's that is dreaming,
And the lamp-light o'er him streaming throws his shadow on the floor;
And my soul from out that shadow that lies floating on the floor
Will be lifted - nevermore!
