הירהורים

איכר סיני, שהסוס שלו ברח, אמרו לו כל אנשי הכפר "איזה מסכן אתה", ענה להם: "אולי".

למחרת חזר הסוס עם שני סוסי פרא חדשים, אמרו לו אנשי הכפר: "איזה בר מזל אתה", ענה להם: "אולי".

למחרת עלה בנו על אחד הסוסים, והלה השליך אותו מעליו, והבן שבר את רגלו. ...
אמרו לו אנשי הכפר: "איזה מסכן אתה", ענה להם: "אולי".

למחרת הגיעו פלוגות צבא לגייס את בחורי הכפר, ובעקבות הרגל השבורה, שחררו את בנו.
אמרו לו אנשי הכפר: "איזה בר מזל אתה",

ענה להם: "אולי".

היא אלי פונה

קוראת לי אדונה

אבוש ושליטה

את עצמה מנסה לשכנע

אותי היא מנסה

אך האמת העצובה

שמזמן היא לא שלה

מזמן היא של אחר בשליטה

שלו הם נאמנותה וליבה 

לפעמים לוקח יום

לפעמים שבוע

לפעמים יותר

כאשר הכל מתגלה

ואז הכל מתבהר

ומכאן מראה לה את דרכה

לזה שהוא אדונה:)

"לקחת מוסר השכל" ממשל או סיפור

הוא להיות אקטיבי , לקחת לא לקבל

 כבר כתבתי בעבר מי הצייד ומי הניצוד

הנשלטת או השולט

" שליטה מקבלים לא לוקחים"

לתפיסתי והרבה יקפצו

האמת שזה שלבים 

בשלב ההכרות אין שולט נשלטת

יש אנשים

הנשלטת דומיננטית יוזמת חוקרת  מה נכון לה

על מי היא סומכת ובסוף בוחרת.

בשלב הזה הנשלטת דומיננטית השולט יותר פסיבי

עונה מראה מלמד מה ומי הוא.

לאחר ההתמסרות התפקידים מתהפכים

הוא יותר אקטיבי דומיננטי היא יותר מקבלת מכילה מצייתת

זה לא אומר שבשום שלב אחד מתבטל בפני השני.

זו תפיסתי.

אם לא כך

אם הוא לוקח ללא הסכמה אני קורא לזה משהו אחר

ולא שליטה.

כל אחד מכאן יקח לכיוון שהוא רוצה:)

ידי על צווארה

מווסתת נישמתה

עולים ויורדים שדיה

כל נשימה שמאפשר לה

פטמותיה לחוצות בחוזקה

כאב עולה  לאורך גופה

נאנקת בכאבה

עת מיישיר מבט לעיניה

מביט לתוך נשמתה

ידי השניה חופרת בתוכה

כשרטיבות זולגת ממנה

תישארי במצבך ככה

עד שאגיע להחלטה

מתי אביא אותך לאביונה

את שלי ילדה

ככה זה שאת באה 

מאגו ערומה

  תזכורת לעצמי!

תחושות ראשוניות לרוב נכונות:)

המלך ארתור הצעיר נקלע למארב שטמן לו שליט מדינה שכנה, ונשבה על ידו. השליט, שיכול היה להורגו, החליט לחוס על חייו אם ימצא תשובה לשאלה מסובכת מאוד בתוך שנה אחת...

השאלה: מה באמת רוצות נשים ?

המלך ארתור לא ידע את התשובה אך מאחר וחיפוש תשובה הוא חזר לממלכתו והחל לשאול את כולם: את הנסיכה, את הזונות, הכמרים, היועץ החכם, ואפילו את ליצן החצר

בסיכומו של דבר הוא שאל כמעט את כולם אך איש לא נתן לו תשובה מספקת. אנשים רבים יעצו לו לשאול את המכשפה הזקנה כי יש לה את הפתרון, אך הוא ידע כי המחיר יהיה גבוה. השנה שהוקצבה לו הגיעה לסופה וביום האחרון לשנה זו משלא מצא את התשובה הוא הלך ושאל את המכשפה.

היא הסכימה לענות לשאלתו אך בתמורה היה עליו לקבל את המחיר: המכשפה רצתה להתחתן עם גווין, האציל שבאבירי השולחן העגול וחברו הטוב ביותר של ארתור! המלך היה מבועת : המכשפה הייתה גיבנת, הייתה לה רק שן אחת והיא הריחה כמו מי ביוב, המלך לא נתקל מעודו ביצור דוחה שכזה.
המלך סירב להשיא אותם ולגרום לחברו הטוב ביותר סבל שכזה.
משנודע לגווין על המחיר, הוא ביקש והפציר במלך שיסכים להשיא אותם כי שום מחיר אינו גבוה מדי תמורת חייו של חברו הטוב. וכך הוכרז ברחבי הממלכה כי גווין והמכשפה יינשאו. המכשפה ענתה על שאלתו של ארתור:

הדבר שנשים רוצות באמת הוא שליטה מוחלטת על החיים שלהן!

ואכן, שליט המדינה השכנה קיבל את התשובה וחס על חייו של ארתור
גווין והמכשפה התחתנו בחתונה מפוארת, גווין היה לבוש בהידור ואלגנטי כתמיד.
המכשפה נראתה מכוערת מתמיד, אכלה בידיים, שיחררה גזים בפומבי וגרמה לאורחים לעזוב בשאת נפש. ליל הכלולות הגיע וגווין שהכין עצמו לראות את המכשפה המכוערת, נדהם לגלות במיטה יפהפייה מהממת, ללא ספק האישה הכי יפה שראה בימיו.
הוא שאל לפשר העניין והמכשפה אמרה לו שהיא החליטה להיות יפה כמו בנעוריה בחצי מהזמן ומכוערת כרגיל בחצי השני, והוא התבקש לבחור מה יעדיף שתהיה יפה בלילה ומכוערת ביום או להפך? גווין חשב לעצמו: שתהיה יפה ביום ואוכל להתרברב בפני חברי ומכוערת בלילה, או שתהיה מכוערת ביום ובלילה תספק את תשוקותיי?

לפני שתקראו מה החליט גווין חשבו מה הייתם מחליטים אתם???

גווין האציל השיב למכשפה שהוא משאיר את זכות הבחירה בידיה. כששמעה זאת הכריזה כי תהיה יפה לתמיד משום שהוא נתן לה לבחור ולהיות בשליטה על חייה.

מהו מוסר ההשכל של הסיפור ?

מוסר ההשכל הוא שזה לא חשוב אם האישה שלך היא יפה או מכוערת, חכמה או טיפשה, לפני כל זה היא עדיין מכשפה.

היום היא בת 20 ילדה תמימה

יפה רעננה רעבה לחיים ולחויה

יוצאת לעולם למצא את עצמה

את האמת שלה

עוברות השנים היא כבר בת 30

התפתחה חוותה עברה שינויים 

וכבר לא אותה ילדה תמימה

בת 40 עם ילדים אישה בשלה 

כבר יותר רגועה במציאות שונה

בגיל 50 כבר מגובשת תפיסה

בגיל 60/70 רואים דברים בצורה רגועה

מכאן אין מציאות אחת

אין אמת אחת

הכל משתנה הכל שונה

הכל יחסי בחיים

אז ללמוד מהעבר

לחיות את ההווה

ולצפות ולקוות לטוב לעתיד הבא עליכם לטובה

בברכת שבוע טוב

ודרך צלחה:)

היא ירדה בדרכה אל חנות המכולת, לקנות גבינה וחלב וביצים. באמצע הדרך היא חייכה אל זר ברחוב, שנראה לה עצוב.  נדמה שהחיוך גרם לו להרגיש יותר טוב.   הוא נזכר בטוב ליבו של חבר, בעבר, וכשהגיע אל ביתו הוא כתב לו מכתב מלא תודה. החבר היה כה מרוצה ממכתב התודה, עד שהשאיר טיפ שמן בסוף הארוחה שאכל במסעדה.   המלצרית, מופתעת ושמחה מגודלו של הטיפ, נתנה חלק ממנו לקבצן שישב לקבץ נדבות ברחוב. האיש ברחוב, עזוב ומלוכלך, היה כה מלא תודה – במשך יומיים הוא לא אכל דבר, היה לו קר והוא הרגיש לבד.   אחרי שסיים את ארוחת הערב שלו, שקנה בכספה של אותה מלצרית חביבה, הוא הלך אל חדרו האפלולי והמלוכלך. הוא לא ידע באותו הרגע, שהוא עלול שלא לראות את יום המחר. בדרכו לביתו, הוא אסף כלבלבון רועד ועזוב, ולקח אותו לחדרו כדי שיוכל להתחמם.   הכלבלב היה אסיר תודה, להיות תחת קורת גג כשבחוץ יורד הגשם וקר. אותו לילה, פרצה בחדר דליקה ואיימה לשרוף את כל הבניין. הכלב התעורר מן המהומה,  ונבח נביחות רמות מלאות אזהרה.  הוא נבח עד שהעיר את כל הבניין  ובכך הציל את כולם מכל פגע.    אחת מאותם תושבי הבניין  היתה אותה בחורה אלמונית,  שלקראת אדם זר היא שלחה מבטה  עם חיוך של חום, אהבה וסימפטיה,  שלא עלה לה דבר.

בברכת שבוע טוב, תתחילו את השבוע בחיוך , והמהדרים גם במעשה טוב זה לא עולה דבר:)

את כסותך שמרי לעורך

תיפשטי את נשמתך

שכבה שכבה הסירי נא

עד היותך ערומה

ללא אגו ללא בושה

היי מי שאת נועדת בבריאה

עזר כנגדו נוצרה

בלי אגו בלי בושה

אוריד ממנה כסותה

ערומה כביום הוולדה

תרגיש את יעודה

כשהיא נוטפת ורטובה

משתוקקת מתחננת להכיל אותי בתוכה

ואני מתבונן מרחוק בה

עמוק לתוכה

ממתין קמעה

לעוד תחינה

עד אשר תהיה ערומה 

ערומה מאגו ובושה

ומזוקקת בנשמתה

לממש מהותה