הירהורים

משוחררת היא משוחררת

לעצמה ויש לה הרבה בחירה

להתנהג כאוות נפשה

להיות עם מי שרוצה

עם כולם לצחוק בחרה

התנסויות רבות יש לה

הכי מפרגן לה

צמיחה עצמית זה חשוב

אז למה אליך חוזרת שוב

למקום שהיא שנאה

וממנו ברחה

ואת אמונך אבדה

באמת אישה זו חידה

או שלא:)

ההתפקחות היא קשה, אבל הכרחית

צלילות דעת היא האמת האולטימטיבית:)

קחי את זה מכאן לאן שתרצי:)

כל יום מופקדים בחשבונכם יתרת זכות של 100000שח תנצלו את היתרה תרוויחו

בלילה היתרה נעלמת וכך חוזר חלילה.

ככה הם החיים

כל יום שאתם נושמים אתם בזכות על החיים

בלילה הכל מתאפס

אז תתרכזו בעצמכם תלמדו לנצל את הימים שלכם בדברים טובים ובעלי משמעות(שלכם לא שלי)

ואל תתנו לפחד לרעל בעיות לספקות לקשיים ושאר מריעין בישים  ובטוח לאנשים אחרים לעצור בכם.

ככה החיים שלכם יראו טובים  ובעלי משמעות יותר.

נכתב בחיוך לאלו שפועלים הפוך ונשארים ממורמרים:)

הבהרה

אני מסרב בתוקף להכניס לחיים שלי אנשים רעילים או פוגעניים, מי שמחובר לכאלו מוזמן לחסום אותי:)

באהבה ובהבנה ממני!

מספרים שפעם נפגשו במקום כלשהו על פני האדמה, כל הרגשות והתכונות של בני האדם. כשהשעמום פיהק בפעם המי יודע כמה, השיגעון, כהרגלו כל כך משוגע, הציע לכולם: "בואו נשחק מחבואים!". הספקנות הרימה גבה והסקרנות, שלא ידעה להתאפק, שאלה: "מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?". "הוא משחק - הסביר השיגעון - בו אני מכסה את פני ומתחיל לספור מאחד עד מיליון ואתם מסתתרים וכשאני אגמור את הספירה, הראשון מבינכם אשר אמצא ייקח את מקומי כדי להמשיך את המשחק".
ההתלהבות רקדה עם האופוריה, השמחה קפצה כל כך הרבה ששכנעה לגמרי את הספק וגם את האדישות, שלעולם לא נהגה להתעניין בשום דבר, אך לא כולם רצו להשתתף; האמת העדיפה שלא להסתתר, בשביל מה? במילא תמיד מוצאים אותה בסוף. הגאווה אמרה שמדובר על משחק מטופש ביותר (אבל מה שהפריע לה באמת הוא שהרעיון לא היה שלה) והפחד החליט שלא לסכן כלום.
"אחת, שתיים, שלוש… "התחיל לספור השיגעון.
הראשונה שהסתתרה הייתה העצלנות, מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה. האמונה עלתה לשמיים והקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים ענקיים, מצאה מקום בצמרת של העץ הכי גבוה. הנדיבות כמעט שלה יכלה להסתתר, כי כל מקום שמצאה היה נפלא בשביל אחד החברים שלה. מה עם אגם שקוף? אידיאלי בשביל היופי, חור בגזע העץ? מושלם בשביל הצניעות, מאחורי כנפי הפרפר? הכי טוב בשביל החושניות, מה עם משב הרוח? יוצא מן הכלל בשביל החופש. כך הנדיבות מצאה מקום צנוע אבל מתאים לה בקרן שמש קטנה. האגו לעומתה, מצא מקום מצוין מלכתחילה, גדול, מאוורר, נוח, אבל אך ורק בשביל עצמו בלבד. השקר הסתתר בעומק הים (אבל האמת היא שהסתתר מאחורי הקשת), התשוקה והחשק במרכז הרי געש, השכחה שכחה אפילו איפה הסתתרה.
כשהשיגעון ספר 999,999, האהבה עוד לא מצאה מקום להסתתר, כי כל המקומות היו תפוסים. "מיליון!" הכריז השיגעון והחל בחיפושים. הראשונה שמצא הייתה העצלות, רק שלושה צעדים ממנו מתחת לאבן. אחר כך שמעו את האמונה שמתווכחת עם אלוהים על זואולוגיה, את התשוקה וחשק שמעו מרעידים את הרי הגעש. באופן פתאומי, הופיעה לה הקנאה וכך הצליח לפענח איפה ההצלחה. את האנוכיות לא היה צורך לחפש, היא בעצמה ולבדה יצאה ממחבואה, שהיה זה קן דבורים.
מרוב שהלך, השיגעון הרגיש צמא, וכך הגיע לאגם ושם מצא את היופי. עם הספק היה קלי קלות, כי מצא אותו יושב על הגדר בלי להחליט עדיין באיזה מקום להסתתר. כך מצא אחד אחד את כולם, את הכשרון בין עשבים הטריים, את החרדה במערה חשוכה, את השקר מאחורי הקשת ואפילו את השכחה שכבר שכחה ששיחקה מחבואים.
רק האהבה לא הופיעה בשום מקום. השיגעון חיפש מאחורי כל עץ, מתחת לכל אבן, בפסגות ההרים וכשעמד להיכנע, הבחין בשיח ורדים והתחיל להזיז את הענפים. לפתע פתאום, נשמעה צעקה איומה וכואבת; קוצי הורדים פצעו את האהבה בעיניים… השיגעון לא ידע מה לעשות כדי להתנצל. בכה, התחנן, ביקש סליחה ואפילו הבטיח לאהבה להיות המלווה הצמוד שלה.
מאז אותם ימים, בהם שיחקו מחבואים בפעם הראשונה על האדמה, האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה...

• אז בבקשה לפרגן לאןהבים גם אם הם נראים לכם משוגעים:)

שיר שמתנגן לי בראש:)

לאחר סערה

האדמה ספוגה

שתיל נזרע

גבעול ירקרק בוקע

עלה עולה

פריחה מתחילה

מתרכז ביופי הנגלה

בראיה חדשה

מנגינה חדשה

ליום נפלא

מדען אחד, חי כל הזמן מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון. הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקות שלו

יום אחד, בנו בן ה-7 פלש למקום ההתבודדות שלו, נחוש לעזור לו בעבודתו. המדען, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה שהילד ילך למקום אחר. כשראה שזה בלתי אפשרי להוציא אותו משם, חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה, ויסיח את דעתו.

הוא הוציא מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה להמון חתיכות, ונתן לילד יחד עם גליל נייר דבק, ואמר לו: "אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן לך את העולם לתקן, הנה העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקן. תעשה את זה לבד לבד".

הוא חשב שלילד יקחו ימים עד שיצליח להרכיב את המפה, אבל כמה שעות לאחר מכן, כבר שמע את קולו של בנו קורא לו ברוגע "אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל".

בהתחלה, האב לא האמין: זה לא ייתכן, שבגיל שבע יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה!!! אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת...

להפתעתו, המפה הייתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן. איך זה ייתכן? איך הוא עשה את זה? "אתה לא ידעת איך נראה העולם", אמר המדען לבנו, "איך הצלחת?"

"אבא", אמר לו הילד, "אני אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, ראיתי שבצדו השני יש תמונה של אדם. כשנתת לי את העולם לתקן, אני ניסיתי, אבל לא הצלחתי. זה היה הרגע שבו נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני, הפכתי את כל החתיכות, והתחלתי לתקן את האדם, שאני יודע איך הוא אמור להיות. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו, וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם...

"ככל שתרבה ידע ככה תבין כמה אתה חסר ידע"

משפט שאמר לי לפני שנים רבות אדם חכם הוא היה הדיקן באחת האוניברסיטאות שלמדתי בהם.

עם השנים הבנתי את עומק המשפט הזה.

היום כשאני חוקר תחומים נוספים

מתחיל להבין ולהפנים כמה הכל יחסי בחיים

כמה תורות שנחשבו מוכחות ואמיתיות כבר לא כל כך רלונטיות, רק יחסיות.

כדוגמה

תורתו של קיינס בכלכלה הפכה לא רלוונטית כשנכנסה התפיסה של הפסיכולוגיה של ההמונים לכלכלה.

או חוק המשיכה של ניוטון הפך ללא רלוונטי כשאיינשטין התחיל עם גלי הכבידה ותאוריית היחסות הפרטית והכללית.

 ויש עוד דוגמאות

גם למושגי יסוד שנחשבו כאמיתיות  קבועות

מושג הזמן הפך יחסי לפחות בתאוריה

ומה זה אומר לגבי אהבה מערכות יחסים שליטה

האם האהבה היא יחסית?

האם השליטה יחסית?

השולט בעצם נשלט?

הנשלט בעצם שולט?

האם הכאב בעצם עונג?

או עונג בעצם הוא כאב?

ביחס למה אנחנו מדברים

אם כך הכל יחסי בעיניי המתבונן?

למי שתהה לא אצלי התשובה

אני רק מעלה שאלות וקושיות

לכל אדם יש את נקודת היחוס שלו

לכל אדם יש את התשובות שלו

ממילא הכל יחסי וסובייקטיבי

רק חומר למחשבה:)

או מה שיגידו חלק כאן

פילוסופיה בגרוש:)

הרגעים שאת ללא מחשבה

הם הרגעים שבהם את הכי יפה

מוכנה ומזומנה להכלה

יום אחד, שלמה המלך, החכם באדם, רצה לבחון את יושרו ואת חוכמתו של משרתו הנאמן, בניה בן יהוידע. המלך רם המעלה זימן אליו את משרתו ודרש ממנו לבצע משימה, בידיעה כי לא ניתן להשלים אותה. שלמה המלך אמר לבניה: "בעוד 6 חודשים יחול חג הסוכות. בחג זה אני מעוניין לענוד טבעת קסם. אדם עצוב שיביט בטבעת יהפוך מיד לשמח, ואדם מאושר שיביט בה יהפוך עצוב ברגע".  

המשרת הנאמן יצא מיד אל המסע בעקבות הטבעת המסתורית. חלף חודש, חלפו חודשיים, ובניה, שביקר אצל כל צורף ורוכל בממלכה, נותר ללא מענה. חלפו עוד חודשיים, בניה הגיע עד לגבולותיה של הממלכה, אך עדיין לא מצא איש אשר שמע על טבעת קסומה שכזו.   בניה, המשרת הנאמן, הפך עם הזמן למתוסכל. בכל מאודו רצה להגשים את משאלתו של אדונו, אך כל כמה שלא ניסה, לא עלה בידיו למצוא את הטבעת המסתורית. הדכאון עלה בו והוא כמעט אמר נואש, עד שיום אחד לפני חג הסוכות הגיע לסדנתו הקטנה של צורף עני בכפר קטן.   המשרת, שכבר לא היה לו מה להפסיד, שאל גם את הצורף הזקן: "אמור לי אדוני, האם שמעת מימיך על טבעת קסומה הגורמת לסובל להפוך למאושר ואת המאושר הופכת לסובל?" הצורף הזקן חשב שני רגעים, הוציא טבעת נחושת קטנה מאחת המגירות, חרט עליה דבר מה והגיש למשרת. בניה, שבמשך החודשים שעברו הספיק לאבד כל תקווה, נתן מבט אחד בכתובת על הטבעת, ומיד אורו עיניו. הוא הודה לצורף, שילם לו שק מטבעות זהב 

ומיהר מאושר לכיוונו של ארמון המלך שלמה

כשהגיע המשרת לבסוף לארמון המלך, שמח שלמה וצהל עד מאוד, הוא לא האמין שמשרתו באמת יחזור אליו עם תוצאות. המשרת הגיש לאדונו את הטבעת, המלך החכם נתן בה מבט אחד ומיד נעלם החיוך מפניו. כל אנשי חצר המלכות הסתקרנו לראות מה כתוב על הטבעת הקסומה, ולבסוף כשהביטו בה, ראו את המשפט הפשוט הבא:   "למרות הכל, גם זה יחלוף"     המשפט הפשוט הזה טומן בחובו אמת שעלינו לנצור בליבנו - גם אם נדמה לנו שהכל עובד לטובתנו ואנחנו על גג העולם, עלינו לזכור כי כל זה עלול להיעלם יום אחד. מצד שני, וזהו הצד המשמח של המשפט, כל הסבל, כל התסכול, כל הימים הקשים אותם אנחנו חווים לפעמים, גם אלה עתידים להיעלם ולהישכח כלא היו. שלחו את הסיפו החכם הזה לכל חבריכם, כדי להזכיר להם שאפילו הרגעים הקשים ביותר חולפים בסופו של דבר.