חולת אהבה בשיכון צריכה זין

למה במקום לנוח ולנסות להבריא אני מתעסקת בדברים שרק עושים אותי יותר חולה?

למה? למה?

אל תענו לי שאני מזוכיסטית כי אני ארביץ לכם.

אין דבר בעולם שאני צריכה יותר מחיבוק עכשיו

חיבוק של אהבה

ושמישהו יכין לי תה ויביא לי אותו עם ליטוף למיטה בבקשה. 

נורא באופנה לאהוב את חווה אלברשטיין ואת פליני.

ונדמה שרק גברים נשואים מחפשים קשר רציני

אני עייפה. 

ולא, לא מזקנה.

מעבודה מאומצת,

עם מעט מאוד תמורה. 

כל העולם ואחותו יודע בדיוק מי הוא כל העולם ואחותו

ואני בכלל תמיד רציתי אח.

לישון, עכשיו

לא אכפת לי ששמונה בערב.

ערכתי כעת מישהי לשונית.

עשתה טעות קשה בשפה העברית.

הלכה ותיקנה כאילו ידעה לגמרי לבדה

ושכחה לומר לי תודה.

למען האמת הסתירה את קיומי מן התודעה.

עכשיו הסבירו לי

מה זה כל דיבורי השטות האלה על קארמה?

לפעמים זה נראה לי מופרך בהרבה אפילו מאלוהים.

ואלוהים עוד יש סיכוי שקיים. 

כאילו קשה מאוד להפריך את הסיכוי הזה מן העולם.

קארמה?

נורא קל לאבד אמונה בה. 

על השיר הזה.

אבל אין לי You.

(סתם. זה שיר שלועג קצת לנרקיסיזם, לא?)

ממש כמו היקום

ממש כמו הטמטום,

כמו שאמר אלברט אינשטיין,

אין גבול לו.

כמו בדידות.

לכם, הרגישים פחות, נדמה שקל

ומשוגע זה המתרגש ממה שנראה לכם שטויות

הכל הבל הבלים - כולכם קניתם את המשפט

בלי להטיל בו שום ספק בכלל

אין חדש תחת השמש.

האמנם?

אבל לנצח הרגישים יותר הם המסובבים את הגלגל

ואלוהים, אם יש בעולם

באמת שיש לו חוש הומור שחור במיוחד. 

SABI BABI

צריכים משרתת. 

אבל יש לי מלא ארכיון לגבות לפני כן.

אפילו נדמה לי שכתבתי איזה דבר מעניין וטוב 

או שניים

בחיי.

אולי הכל היתה חפירה אחת גדולה.

די בעיני המתבונן, לא?

כמה רע להרגיש עם עצמי?

כי גם קצת בא לי באופן כללי להיעלם מהעולם.

אני כזו טירחה איומה.

יכולת זרימה.

שימו לב: אמרתי אולי.

אתמול פרסמתי פוסט שבכותרת היה כתוב "אוהבת אשכים אנוכי"

ומישהו שלח לי הודעה פרטית סקסיסטית דוחה בה הוא הציע לי למצוץ לו

כי כתבתי שאני אוהבת ביצים גדולות.

מיותר לציין שחוץ מזה שלא כתבתי בשום מקום את המילה גדולות

מתחת לכותרת היה תוכן שלם בעל עומק ומשמעות.

אז אולי יש אנשים שהבנת הנקרא שלהם לא מי יודע מה?

ואולי אנחנו לא עוצרים להקשיב לבני אדם ולהבינם לעומקם?

שוב, שימו לב, אמרתי אולי.

יש ויש אני מניחה.