אני אדם חסר יציבות שמשתעמם בקלות ולא מפחד משינויים.
החלפתי לא מעט מקומות עבודה. החלפתי מקומות מגורים. פירקתי את הנישואים שלי אחרי 4 שנים.
בצבא החלפתי כמה תפקידים. סיימתי את הלימודים בנס, אחרי שמנעו ממני לעזוב. הסתובבתי לבד בעולם.
תמיד כשמשהו לא בא לי טוב, הלכתי.
מזל שאי אפשר להחליף משפחה. אחרת גם את זה הייתי עושה.
בלי קשר, ניסיתי בעברי כמה וכמה פעמים להתחיל לעבור איזשהו טיפול ריגשי.
ביקרתי אצל יעקב, דליה, רוית, ברכה, נורית והאחרונה רותם. שיטות קונבנציונליות ואחרות. כולם דרך המלצות.
אצל אף אחד מהם לא החזקתי מעמד יותר מ-5 מפגשים. (כמעט) עם כולם איבדתי את הסבלנות ונעלמתי.
לרותם, זו האחרונה, אפילו הסברתי מייד בפגישה הראשונה את היסטורית הבריחות שלי, כדי שאם אעלם לה אז שתבין ולא תאשים את עצמה. וגם כדי שאולי תנסה למנוע ממני לסגת בדרכיה המלומדות. היא ניסתה באמת. אבל אני כזו גרועה. לא היה בא לי לדבר ולספר ולהסביר ולהסביר. גם לא לה.
אבל היתה אחת מבין כל אלו, שדווקא רציתי להמשיך. נורית. הייתי יוצאת מהסשנים שלה (זה תמיד היה נשמע לי מוזר להשתמש במילה הזו גם בהקשר הזה אבל ככה זה נקרא גם שם) חצי מסטולית, קלילה, חצי ספייס. הסשנים היו מתרחשים בחדר גדול מחומם, נקי מרהיטים, עם מיטת טיפולים באמצע, הייתי שוכבת עליה עם תחתונים בלבד עלי, והיא הייתה נוגעת בי, לוחצת בנקודות מסויימות, מכאיבה עאלק, ואז עושה לי נעים. והיה לה מגע טוב כזה וקול נעים כזה, ומבט תומך ומתעניין כזה, וידיים חמות רכות, נוגעות, מרגישות כאלו. ולא הייתי צריכה לדבר. היא אמרה שהיא לא צריכה לשמוע הרבה. שהיא רואה אותי דרך הגוף. שהיא יכולה לטפל בי דרך עבודה על הגוף. שאני יכולה לדבר רק מתי שאני מרגישה צורך. שהכי חשוב שאתרכז בנשימות. ודווקא אצלה דיברתי. אצלה התפרקתי הכי הרבה. ובסוף היא היתה מסבירה לי איזו אמת כואבת אחת או יותר.
ודווקא היא, שהכי אהבתי, זרקה אותי. אני לא יכולה לטפל בך, היא אמרה לי כשזיהתה עוד סימני אלימות עלי. עד שלא תפסיקי לקבל מכות, אין טעם להמשיך. את הורסת את כל מה שאני בונה, היא אמרה לאוזניים החרדות שלי.
ההסבר הקצר הוא, שגוף קשור לנפש, ואם הטיפול נעשה דרך הגוף, אי אפשר לשבור ולאחות במקביל.
אוח נורית, לפעמים את חסרה לי. באמת. אבל למה לעזאזל היה חייב להגיע התנאי היומרני הזה? היה לי טוב איתך. חבל.
גם רציתי להגיד לך שאת צודקת. אבל הוא היה לפנייך.
גם איתו זה התחיל מהגוף, אבל כבר השתלט על הנפש.
ואני שלו, וטוב לי איתו, והוא מוציא ממני כל כך הרבה ואני יכולה לדבר כשכואב לי, והוא מלמד אותי להתמודד, והסשנים טובים, והוא עושה לי נעים. נעים אחר. הרבה יותר נעים.
והוא דואג לי, ואני מתמידה, ואני ממושמעת, ואין רגע משעמם, ואין סיכוי שאעלם לו.
אבל דבר אחד אני יכולה להבטיח לך נורית, אם הוא אי פעם יבעט בי בתחת במקום להצליף בו, אני אנחת היישר למיטת הטיפולים שלך.
...............
אדוני
אני אוהבת אותך
חולה עליך
מטורפת
שלך
}{
לפני 12 שנים. 8 בדצמבר 2011 בשעה 23:47
