הילדה הבלונדינית תכולת העיניים שאינה שלי שואלת אותי מה זה גיס. אני מסבירה לה, ואומרת שלה לא יהיו גיסים, כמו גם לי, כי יש לה רק אחים. בעצם, אני מתקנת, "אולי יהיה לך גיס, אם אח שלך יתחתן עם בן".
"אבל איך הוא יתחתן עם בן? לא יהיו להם ילדים ככה" היא אומרת אחרי שהבלבול מהמשפט הטריוויאלי שלי שוכח.
"להתחתן זה מאהבה"
עונה לה האמצעי שלי וגורם לאמא שלו גאווה עצומה. "אפשר לעשות ילדים גם בלי אהבה".
דברים שאנחנו עושים כל יום וחוזרים על עצמם הופכים למן טקס כזה. לכל אחד יש כאלה שהם יותר מובהקים מאחרים.
האופן שבו אתם מקפלים את נייר הטואלט ומנגבים את התחת, למשל. זה הרי תמיד אותו דבר. יש כאלה שמושכים תמיד שלוש קוביות בדיוק, מקפלים אחת על השנייה מנגבים וזורקים. יש כאלה שבוצעים רק שתיים, אבל עורמים כמה בערימה (בהתאם למצב הצבירה של היציאה, לדעתי). אני מושכת רצועה ארוכה ארוכה, מקפלת לשלוש ככה שיש לי הרבה נייר טואלט בין היד לתחת.
סדר הפעולות במקלחת, גם. אצל רוב האנשים הוא קבוע. הקצב. הסדר. הטמפרטורה. היה לי פעם ויכוח ארוך עם חברה טובה מאוד לגבי הסדר הנכון. היא טוענת שקודם מסתבנים ואז חופפים ובסוף מרכך. לטענתה, אם עובדים בסדר הפוך, אז השיער מתלכלך מהגוף. לי זה נשמע מעוות והזוי. הגוף הרי נשטף תחת המים כשחופפים, לא? לא הצלחנו להגיע להסכמה. יש כאלה שמתחילים במים לוהטים ומסיימים בקרים כדי לא לחטוף שוק כשיוצאים החוצה, בעיקר בחורף. שמעתי פעם שזה מכווץ את הנקבוביות ובריא לעור. ניסיתי, זה מזעזע לי מדי וויתרתי על התענוג. יש אנשים שיוצאים אחרי שלוש דקות ויש כאלה שלא פחות משלושים. אני בדרך כלל מבלה כעשרים דקות במקלחת. מתחילה בשטיפה כללית במים חמים מאוד בקיץ ולוהטים לחלוטין בחורף. אחר כך חפיפה, ואז מרכך. אבל את המרכך לא שוטפת אלא אוספת את השיער למעלה בקליפס ונותנת למרכך שהות עד אחרי השלב הבא - סיבון הגוף. מעדיפה ספוג כזה רציני וגס, לא של ילדים. ועוצמת שפשוף משמעותית. כזו שתשאיר סימנים אדומים, נוסף על האודם הצורב של חום המים. מתחילים להסתבן מהצוואר, כתפיים ובתי שחי, חזה, זרועות, גב, בטן, ירכיים, שוקיים תחת ואז כפות רגליים. שוטפת את הגוף והשיער גם יחד. אחר כך סבון פנים ובסוף סבון אינטימי לכוס, וגם לתחת - אפילו שזה לא הייעוד שלו. שיהיה.
אז גם כשמתלבשים (הפעולה הפיזית, לא בחירת הבגדים המקדימה, שזה ויכוח מסוג אחר) - יש סדר פעולות קבוע. כמעט. יש כאלה שמתחילים בתחתונים, ואז חולצה-מכנסיים-גרביים. יש כאלה שמתחילים בחולצה. אני מאלה שמתחילים בגרביים. גם אם קר לי. גם אם קר מאוד. גם כשהחדר קפוא. גם אם יש שטיח עבה ונעים (וסגול!) לעמוד עליו. גרביים.
אחריהם התחתונים, מכנסיים ורק אז חזייה-גופייה-חולצה. אם אני מתלבשת ליציאה, וזה כולל גרביונים - המצב שונה. אז קודם תחתונים, חזייה ורק אחר כך גרביונים. אם ממש קר לי (כי לא יצאתי לפני רגע ממקלחת לוהטת) אז קודם השמלה ורק אז הגרביונים.
עוצמת עיניים. קשורה, היטב. הגוף מרותק ומקובע בלי שום יכולת לזוז. תלוי וגלוי ופתוח ופעור. נגיש. בעיקר נגיש. הכל כואב בבת אחת, מכל כיוון ובעוצמה שפעם היתה מעיפה והיום שומרת על המיינד במקום.
פוקחת. מותרת. מסומנת היטב. כאובה. מלאה. בעיקר מלאה.
היא מתיישבת על המושב שליד החלון, באמצע האוטובוס. הנסיעה ארוכה, השעה מוקדמת. מאוד מוקדמת. את הדרך לתחנה המרכזית היא עשתה ברגל, הדיסקמן שלה השמיע לה שירים כל הדרך. עכשיו היא מחליפה את הדיסק. אחיה הצעיר נתן לה לשמוע להקה חדשה, היא מכניסה את הדיסק פנימה בזהירות הנדרשת כשהאוטובוס יוצא לדרכו בדיוק בזמן, כבכל בוקר.
פליי.
הצלילים נעימים לה. פתאום היא מעקמת את הפרצוף. תוהה, בינה לבינה, מה גרם לדיסק לקפוץ. אחרי כמה שניות זה קורה שוב, היא מביטה על הדיסקמן בפליאה. זה בדרך כלל לא קורה לו.
רק אחרי הפזמון החוזר היא תבין שזה חלק מהשיר, ותהפוך למעריצה שרופה.
לא יודעת מה אתכם, לדעתי הטרק הזה פשוט קצר מדי. ממש.
מודדת חולצה. הילדה איתי בתא, אין מראה בתוכו. היא אומרת יפה, אני יוצאת להתבונן במראה. החנות עמוסה ומישהי, איזו כוסית אחת, מסתירה לי אותי. עומדים אנשים לידה גם, אז אני מנסה ככה להציץ מעבר לכתף שלה.
איך שאני מזיזה את הראש, גם היא זזה. בדיוק לאותו כיוון. בדיוק באותו זמן.
לקח לי רגע לקלוט מה קורה פה.
XOXOXOXOXOXOXOXOX
הגדולה ואני יצאנו למסע שופינג. אושר גדול.
התחלנו במה שצריך, ולא כייף = בגדים לאחים שלה (ועל הדרך צעיף, שמלה, טייץ, גוזייה וחליפת ספורט לאמא שלהם).
המשכנו במה שצריך ונחמד= קפוצ'ונים וטייץ לילדה (ובקטנה גם שלוש חולצות, טייץ ועליונית לאמא שלה).
קינחנו במה שלא צריך אבל עושה אושר גדול = ארנק קטן וחמוד לי/כיסוי לפלאפון וטבעת לה.
ובכדי שבאמת יהיה כייף עברנו על כל חנויות הנעליים בחיפוש מתיש אחר מגפיים מהממים על עקב דק וגבוה.
לא מצאנו.
בסוף נפלו ברשת מגפים חביבים, על עקב בינוני בגובה ובעובי. נוחים, נעימים, לא מהממים.
