לפני שנתיים. 17 בינואר 2022 בשעה 15:01
יערה מצצה לי את הזין מ-ה-ב-ט-ן , הוואקום עלה מהבטן
הייתה זו כבר שעת צהריים מאוחרת והחלטנו לשים פעמנו לחוף שרתון הישן, מרחק הליכה, דידינו מסמורטטים על פרישמן עד לחוף, היינו מסטולים גמורים. אני הלכתי יחף בבגד ים וגופיה נשית בצבע זרחני , יערה יחפה חמושה בגופיה ללא חזיה ובחלק תחתון של בגד ים אדום ויעל האירוטית בנעלי עקב שחורות , במכנסוני ג'ינס קטנים קטנים וצמודים צמודים שכיסו תחת יפה, ובעליונית סטרפלס לבנה.
בדרך עצרנו אצל בתיה בדיזנגוף על ארלוזורוב ואכלנו קצת כבד קצוץ עם חלה של שבת, המון חזרת אדומה ובצל ,שתינו כמה בירות מהחבית, ונהנינו להתבונן בכל החרמנים הגריאטריים שקירצצו לנו במבטים מלאי זימה והיו עסוקים בכתיבת שירים מהתחת על מפיות לבנות, כולם ווטרנים של הבימה וכולם משוררים וסופרים , עאלק בוהמה. חוץ משמוליק קראוס שישב בודד ושיכור בפינה ,אף אחד לא היה באמת אמן מייצר. כולם היו זקנים שנישאים על אבק -תהילה -נשכח שייצרו חבריהם המתים, קאנונים כמו אלתרמן, שלונסקי ואלכסנדר פן, וכן ... אולי גם חברתם חנה רובינא הזונה הגדולה של התאטרון העברי, מלכת הבוהמה שאהבה למצוץ בשירותים של כסית דאז. ממש כמו בימינו שלנו בשירותים של ... כל בית קפה/בר/מסעדה/מועדון בתל אביב. מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש ,שום דבר כנראה לא משתנה. מציצה ,שירותים,דרינק. בכל מקום ובכל זמן, והגב' רובינא הייתה המוצצת הגדולה מכולם, ברטרוספקטיבה קולטוראלית .
המשכנו לחוף והתפרקדנו על החול הלבן החם, רוח נעימה עלתה מהים וליטפה את הפנים שלנו, חיוך עצום של סיפוק והנאה היה מרוח עליהם, חיוך ממוסמר לפה, שלא יורד בקלות ,של אושר מושלם, לא הפסקנו להתנשק נשיקות של תאווה מלאה, לא עניין אותנו מי רואה אותנו , ובעצם כולם ראו ,כל העוברים והחולפים יכלו לצפות בשלישיית צעירים/ות מאוהבים בחיים שלא מפסיקים להתחרמן, להתנשק ולהתלטף, כולם יכלו לראות שלזה עם שעון-הצלילה המאובטח במיתר על יד ימין, יש כלי כלי ,זין ענק שמתפתל כנחש ומצליח לצאת ולהציץ מבעד לספידו קטן, וכף ידו חבויה כולה במבושי חברותיו - האמת-לא היה אכפת לי בכלל... בגן עדן של סקס וסמים ,אתה לא שואל את עצמך שאלות קשות מדי..אתה נותן לעצמך ולזין שלך חופש מוחלט גם משום שיום למחרת אתה יכול למות. כך או כך מתים בסוף, אז עדיף לא להתבייש, הבושה הורגת.
דקה לאחר שהשמש נגעה במים במן פססססס כזה של אש הפוגשת מים (יכולתי לשמוע את זה בעיני רוחי) הרטבנו את עצמנו במקלחות , התנגבנו והתחלנו פוסעים מעלה , חצינו את הירקון על בן-גוריון ועצרנו בצלע-בירה בפינת בנגוריון עם בניהודה ,קצת לכיוון צפון לאכול משהו ולשתות קצת בירה וטקילה בקטנה. המקום היה ריק ,למעט הברמנית הילה הלסבית וחברתה זוהר הלסבית גם היא, שהיו סקסיות ויצירתיות במיוחד , גרו יחד על גג מגניב באדוארד ברנשטיין ולמדו אומנות וציור בבצלאל . פרויקט הגמר שלהם עסק בציור (אבסטרקטי כמובן) של טקט כריתת הדגדגן הנשי במגוון תרבויות ,מוסלמיות כמובן. העבודות היו מוצלחות וציור אחד היה תלוי על הקיר של צלע בירה, סכין החותכת דגדגן על רקע של המון דם פורץ.
יערה נכנסה למטבח, כבר יותר מחצי שנה שהיא מנהלת משמרת במקום והכינה לנו כמה סטייקים יפים שטוגנו קלות בהר של חמאה עם פלפל שחור גרוס מלמעלה, האומצה בתוספת כמה תפוחי אדמה אפויים ברוטב שמנת וסלט חסה ועגבניות הייתה לא פחות ממושלמת, אוכל טוב מעמיד לי את הזין ,ולא יכולתי להתעלם ממבטיה החקרניים של הילה הלסבית שלא יכלה להסיר מבטה ממתחם המפשעה התפוח שלי, אולי כי הראש של הזין בלט קצת, אבל למי אכפת מניואנסים קלי-משקל.
חשבתי על כל אותם דגדגנים כרותים ומדממים בזמן שחתכתי מעדנות את הסטייק שלי וטחנתי אותו בפי, במחשבה לאחור חוששני שזו טעות לקשט קירות של מסעדת בשרים אדומים בציורים של דגדגנים (אבסטרקטיים ככל שיהיו) כרותים. זה לא מוסיף לתיאבון. סטייק טוב ממש כמו דגדגן אלוהי צריכים להיות מנושנשים וטעימים בפה, להיות משוחקים בין הלשון לחניכיים, להינשך קלות ,להוציא עסיס. וכן -מי שיודע להעריך סטייק טוב יודע גם להעריך את הדגדגן שבפיו. הרבה מחבריי הפרנקופילים עסוקים בחיפוש חובק-עולם אחרי הדגדגן המושלם המחובר לאישה יפה ממש כמו החיפוש אחרי הארוחה המושלמת המחוברת למסעדה טובה.
סיימנו לאכול ונשארנו עוד קצת לקשקש עם דיתה בעלת המקום, אישה שמנה ,עצבנית ומעניינת. מוכשרת בבישול וחברותית מאוד. יכולתי לזיין גם אותה אבל עצרתי את עצמי, יש גבול. המקום התמלא, ג'ימי הנדריקס ניסר ברקע (Little wing לכל המעוניין לדעת) ואני הייתי שיכור בדיוק במידה שאני נהנה להיות שיכור בה.
חזרנו לדירה ברחוב ישראליס מצחקקים בקולי קולות , התקשרתי למבצעים ביחידה וביקשתי שמישהו שנמצא בתל אביב יגיע לאסוף אותי מרחוב ישראליס, שכחתי את המספר ולכן ביקשתי שיצפור קצת מלמטה... ,התקלחתי ועליתי על דקרון, הוצאתי את הגלוק מעל הארון (אופססס...) ותחבתי אותו מאחור. שמעתי צפצוף עצבני מלמטה. נישקתי את יערה על פיה, מקפיד לשלוק קלות את לשונה , הגנבתי לה אצבע לכוס וזו לא הייתה בעיה, יערה עמדה בגופיית סבא מחוברת לכוס רטוב וללא תחתונים. סובבתי קצת ותחבתי את האצבע לפיה. טעים? מתוק? ,יערה הנהנה בעיניים טובות.
נופנפתי לשלום גם לענת והתחלתי לרדת במדר
