בחיים לא חשבתי שהיא תהייה דום. כל החיים האמנתי שהיא תהיה סאבית קטנה וכנועה. וכשהיא שלי היא בידיים שלי. אני האדון שלה. אומרים תגרום לה להרגיש כמו מלכה. ככה היא תדע מי המלך.
אבל אני אוהב אותה. בכל שניה, אני חושב שאני מאוהב. גורמת לי להרגיש כמו ילד בן 16, טמבל שלא חושב.
אבל היא לא פה. וזה מה שכואב לי. שאני לא יכול להריח אותה לשמוע אותה לטעום אותה. להיות בשבילה. והיא צריכה עכשיו מישהו שירים אותה. לא קל לה. ואני תלוי רק באינטרנט. אני לא יכול לתת לה חיבוק. לחמם לה את הגוף. ללחוש לה באוזן שהיא הכי יפה בעולם ושהיא יכולה לעשות הכל, ושאני יעשה הכל בשבילה. שיהיה לה טוב.
אומרת לי לפתוח את הפה. אני מפחד. איך? זאת הפעם הראשונה שאני מרגיש ככה. שילוב של שני העולמות שלי. עוד לא הרבבתי את החיים שלי ואת עולם ה BDSM. וזה גורם לי להתלהב. זה גורם לי להתרגש
אבל אין לי למי לספר, אין לי את מי לשתף. המעגל שמסביבי לא מכיר אותי העולם הזה. והיחידה שאני יכול ורק רוצה לדבר איתה נמצאת מעבר לים.
אומרים שמה שבא בקלות הולך בקלות. ובנתיים קשה לי. להתמודד עם הרגשות, הכאב, חוסר השליטה.
חחחחחחחחח. אולי זה מה שהיא עושה לי. ככה היא שולטת עלי. מרחוק
זה מחסל אותי. מנטלית. ואני באמת מקווה שיהיו בי את הכוחות להמשיך עד הסוף. עד שאני יוכל להחזיק אותה ביידים שלי. עד שאני באמת יוכל לתת לה את כל מה שהיא צריכה בעולם.
כשהיא מתקשרת ואני שומע את הקל שלה אני מרגיש איך פתאום הלב שלי מתחיל לפעום. אני מרגיש שעם חיוך קטן שלה מהצד השני של העולם היא מטעינה אותי בכוחות.
אני מפחד שהיא תפסיק לאהוב אותי.
לפני 14 שנים. 3 ביוני 2010 בשעה 18:41