הרבה זמן שלא כתבתי.
לא יודע למה.
משם מה אני לא מוצא שלווה, בכלום. אני חי את החיים האלה והלב שלי דופק על 180 כל הזמן,
פול און
אני יודע מי אני, ולא רע לי עם זה
אבל אני לא מרגיש נוח, משהו חסר משהו תקוע כמו עצם בגרון
כמו בנהיגה כשהערנק מלא בכסף קטן, וזה משגע את השכללל כמה שזה לא נוח
אני מנסה לעשות כל מיני דברים, אני מספיק לעשות הרבה
קריירה, חברה, עסק. יש לי מה לעשות,, אני עובד ולא מעט, קבוע במכון, פתחתי עסק עם האחים שלי, אני יוצא מלא, חברים משפחה, בקיצר לא משעמם לי
כאילו, כן משעמם לי. אני קם בבוקר כי אני צריך, לא כי אני רוצה
אין בי רגש, אני מרגיש כמו רובוט
חשבתי האמנתי שפה אולי אני אמצא שלווה, קצת שקט.
חחחחחחחח חחחחחח
ו חחחחחח
זין בעין מצאתי
מה ירגיע אותי? מה יגרום לי סוף סוף להפסיק להיות במרדף חסר תכלית?
בא לי סתם לתפוס מישהו ברחוב ולקרוע אותו מכות, לשבור אותו. סתם כי אני יכול
בא לי ללכת, פשוט ללכת. להעלם, נכון שמספר אנשים ירגיש בחסרוני, אבל כמו שאמרתי, לא אכפת לי כל כך. אין בי רגש,.
אני לפעמים מרגיש כמו דקסטר (בלי הרציחות [בנתיים{אין לדעת מה יקרה בעתיד}])
אני מרגיש כאילו יש בי איזה משהו שצריך לצאת, איזה חיה שצריכה להשתחרר, השרירים שלי בוערים!
אני כותב את זה ואני מרגיש אותה מכוננת לי מאחורי המצח, ממש בין העיניים, מחכה,
אבל למה? יאללה כבר צאי. נראה מי את מה את שווה, אולי את סתם חתולה אידיוטית (סליחה אם פגעתי בקהילת החתולים/ת[זדיינו לי מהפוסט])
אוווףףףף אני צריך עזרה
לפני 13 שנים. 6 במרץ 2011 בשעה 18:24